כן, זו קונספירציה. אבל אחת מוצלחת, תודו. הכוונה היא למנהג שהפך את חג השבועות ל"חג הלבן", מה שגורם לכולנו לבלוס מוצרי חלב, וכן - גם לשתות יין לבן.
האמת, על החלק האחרון אין לנו תלונות. אחרי שנים רבות של מרדף אחרי "היין האדום המושלם" - בשנים האחרונות אנחנו עדים למהפכה, לא פחות, בהרגלי צריכת היין בישראל, והביקוש ליינות הלבנים מרקיע יקבים. חלק ניכר מהם אף "מתלוננים" שנגמרה להם התוצרת הלבנה־שקופה בשלב מוקדם של השנה. וזה טוב! מזג האוויר הלבנטיני שלנו ממש מתחנן ליינות לבנים, קרירים ומרעננים, שקצת, רק קצת, יצננו את מצב הרוח ואת העצבים הישראליים.
על הגל הזה רוכבים גם יינות הרוזה הוורודים, המיוצרים מענבים אדומים. הקליפות מופרדות מהתירוש בתוך זמן קצרצר מהסחיטה, וכך מתקבל יין בצבע ורדרד ובעל מאפיינים של יין לבן. אם תערכו ניסוי בבית (הצעת הפעלה לילדים לקראת הקיץ!) ותקלפו ענבים אדומים, תגלו כי תוכו של העינב בהיר, בדיוק כמו זה של עינב לבן, והפיגמנטים של הצבע נמצאים אך ורק בקליפה.
רוזה פסגות // צילום: יקב פסגות
היינות הללו נפוצים מאוד בדרום צרפת (פרובנס ועמק הלואר), שם הם נמצאים על תקן "המצנן הלאומי", נלגמים בכל הזדמנות ובכמויות גדולות, ולעיתים אפילו - שומו שמיים - עם כמה קוביות קרח בכוס. ממש חילול הקודש...
השנה אנו חווים אינפלציה בכמות ובמגוון של יינות הרוזה הישראליים (לצערי, אפשר לומר דבר דומה גם על חלק מהמחירים שלהם), וגם יקבים ויבואנים שנמנעו עד עתה מלנפק יינות ורודים ממרתפיהם החליטו להצטרף לחגיגה ולשווק מגוון יינות לבנים וורודים לכבוד חג הביכורים.
עד לפני כמה שנים אלו היו היינות המושמצים ביותר, ועכשיו הם תופסים את מרכז המדף - ואפילו בסטייל. האם זו התיירות הצרפתית שכובשת בכל יולי־אוגוסט את רצועת החוף שבין אשדוד לנתניה, האחראית לנסיקת היינות הללו? מה זה משנה, העיקר שהם מרעננים לנו את הקיץ הישראלי. אז הנה כמה המלצות.
פט־נט 2017, עמק יזרעאל
אספרו לבן 2017, יקב טוליפ. בלנד שקוף וקליל מסדרת האמצע המחודשת של היקב, המורכב מוויוניה ושרדונה (מהרי ירושלים) וקולומבר (מבנימינה). היין חמצמץ ומרענן, מדיף טעמים הדריים של אתרוג, אפרסק לבן ומעט עץ באף אך לא בטעם. הסיומת מתובלת משהו. עדינות ואלגנטיות.
L'Or Blanc 2017, יקב קלוד סרור. יקב צעיר מרמת הגולן בבעלות ארבעה שותפים צרפתים, אחד מהם שמו מיכאל גולן (גולן טלקום לשעבר). על העשייה הייננית מופקד איתי להט. היין מפגין צבע כמעט שקוף, ארומות אגסים ותפוחים ומעט חמאה מזוקקת. המינרליות והמרירות שבסוף רק מוסיפות לו חינניות. מצוין וצפוי להתבגר יפה כשנתיים - אבל לא זול.
גוורצטרמינר ספיישל רזרב 2017, יקבי ברקן. חביב הקהל, שופע פרחוניות, אגסים ופרי הדר, לצד מי ורדים ומשמש מיובש. אין זה יין מתוחכם מדי, אבל הוא יכבוש את הלב והחך של הצרכן הישראלי.
מחולות בלבן, 2017, יקב גבעות. בלנד של שרדונה וגוורצטרמינר, יבש־יבש אך בעל ניחוחות של פריחה אביבית וציפייה להפתעות. בפה הוא רזה מאוד, חד ומריר (אשכולית), בתוספת עשב טרי. מוביל את טרנד היינות הרזים.
La Vie en Rose 2016 רובין
שרדונה, דור 7, 2016, יקב 1848. יין חדש בסדרת העילית של היקב ומתומחר גבוה, אולי קצת גבוה מדי. באף מורגשים תפוחים ירוקים ואגסים, לצד עשבוניות לימונית ומעט אננס. עשרת חודשי היישון בחביות גדולות כמעט לא מורגשים, וזה אחלה. יופי של יין - היה שווה לחכות שבעה דורות.
פט־נט 2017, עמק יזרעאל. יין משוגע, אבל בקטע טוב. זן הדבוקי המקומי יחד עם ענבי קולומבר עברו תסיסה איטית ויחידה שהסתיימה בתוך הבקבוק ויצרה בעבוע גס, טעמי שמרים לחם וגבינה צרפתית, חומציות קיצונית ומרקם קריספי. בהחלט לא יין לכל אחד - אבל יש כאן אמירה ייננית רצינית.
סוביניון בלאן 2017, ברבדו. ההתחלה היתה בעייתית משהו - האסוציאציה היתה של גבינת קממבר בשלה, אך עד מהרה הריח התנדף ופינה את מקומו לאופיו האמיתי של היין - פרי עץ הלימון, מינרליות טובה וסיומת מעט מרירה. תנו לו קצת זמן בכוס, והוא יחזיר לכם אהבה.
גוורצטרמינר 2017, יקב טורא. עוד גוורצטרמינר, הפעם מהרי השומרון - ומוצלח במיוחד. ארז בן סעדון רקח יין מעודן שאף שהוא חצי יבש, הוא מצליח להפגין אלגנטיות. פריחה אביבית באף; שפע אגסים, אפרסק, ליצ'י ופומלית בטעימה. לגימה אחת קטנה - ולא תרצו להפסיק. מרשים.
אספרסו לבן, יקב טוליפ // צילום: רן הילל
רוזה 2017, יקב פסגות. מהרי ירושלים מגיע הרוזה המורכב מרוב מרלו (55%), לצד פטי ורדו וקברנה פרנק. היין שופע ניחוחות תותים, ורדים ופטל, ובלגימה ניכרת חמיצות טובה, לצד מתקתקות פירותית. יין ישראלי שמתחנף לטעם המקומי, אבל לא מאבד את הכיוון. מוצלח ביותר!
רוזה 2017, שאטו רובין (פרובנס). מגיע ממרכז פרובנס. הותקן משלושה זני ענבים - גרנאש, סינסו ומעט סירה. צבעו כשל סלמון בהיר־בהיר, באף פריחת ורדים, שלל תותי שדה ושמץ ציטרון. גוף היין מרשים - בינוני ואף יותר, אף שהוא יבש לחלוטין, וגם הבקבוק מרהיב.
קוט דה פרובנס רוזה 2017, דומיין דה כריסטייה (פרובנס). יין נוסף מדרום צרפת. צבעו ורוד בהיר אך בוהק, יש בו הרבה פרי אדמדם טרי (תותי גינה ופטל אדום), ובחך הוא מינרלי, בעל חומציות טובה ומאוזן. ויש גם יופי של מחיר.
כמה זה עולה?
סוביניון בלאן 2017, ברבדו: 80 ש', אספרו לבן 2017, יקב טוליפ 90 ש', קוט דה פרובנס רוזה 2017, דומיין דה כריסטייה (פרובנס) 70 ש', רוזה 2017, יקב פסגות 68 ש', גוורצטרמינר ספיישל רזרב 2017, יקבי ברקן 75 ש'. שרדונה, דור 7, 2016, יקב 1848 119 ש', מחולות בלבן, 2017, יקב גבעות 80 ש', גוורצטרמינר 2017, יקב טורא 79 ש', רוזה 2017, שאטו רובין (פרובנס) 95 ש', פט־נט 2017, עמק יזרעאל 69 ש', L'Or Blanc 2017, יקב קלוד סרור 120 ש'.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו