"עמדתי לבד בהר הבית ושמרתי על מאות שבויים"

הרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדש, היה חייל צעיר בחטיבת הצנחנים כשצעד דרך שערי העיר העתיקה ונכנסלהר הבית. לימים הפך את ההר לעבודת חייו, אך אז לא ידע כנראה שיכין בהמשך את התשתיתלבית המקדשהשלישי, כולל תוכניות אופרטיביות לבניית המבנה, אלא רק נפעם מהרגע המדהים שנגלה לפניו.

"מדובר היה ברגע גדול, שיא שקשה לתאר", הוא משחזר בריאיון לכבוד יום ירושלים. "כולם חששו משואה ופתאום תוך יומיים שלושה אנחנו בתוך הר הבית עם ניצחון אדיר. אחרי שהגענו לאזור הר הבית ראיתי שההר כולו מלא עשן. אני עומד עליו, דגל ישראל מונף על כיפת הסלע וזו שמחה גדולה. ממש נס. כל החיילים היו מלאי התפעלות והתחילו לרקוד. לצערי במקום להישאר שם הם העדיפו ללכת לכותל כי כנראה שהם לא הבינו את החשיבות. ואז קראו לי והציבו אותי לשמור על כיפת הסלע".

"כשהגעתי למקום שמתי לב שאני במקום הקדוש ביותר – קודש הקודשים. לא הכרתי אז את הלכות המקדש כי בקושי עסקו בזה. בעקבות העלייה להר החלטתי להקים את מכון המקדש, שבו לומדים את ההלכות ובונים את הכלים, כך שיש המון מודעות, אך אז זה היה שונה", הוא משחזר. מכיוון שהוא לא כהן או משבט לוי, חלקי עם ישראל שעוסקים במקדש על פי המסורת, הוא הרגיש שלא טוב שיעמוד בהר.

הרב ישראל אריאל // צילום: יעקב שהם, מתוך ויקיפדיה

"הרגשתי שזה לא מתאים שאעמוד שם כי לפני זה סחבתי פצועים והרוגים למכונית לבית הקברות. יש עניין בהלכה של טמא מת שאסור לו לעלות להר הבית ולהיות במקדש ולכן הוא צריך לטבול קודם. לכן כל המצב הזה של הטומאה הזאת והעובדה שאני לא כהן ושאני צריך לעמוד במקום קודש הקודשים זה היה בעייתי''.

"עמדתי שם ושמרתי כמעט לבד על מאות ואלפי שבויים של הלגיון הירדני, שהיו אז לגיון חזק ועוצמתי. שלושה חיילים שלנו היו שומרים עליהם והם עמדו עם ידיים מאחורי הראש וכולם רועדים. זה היה מראה מופלא, כמו שמתואר בתנ"ך "ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו". ראיתי איך מתממש הפסוק איך העמים מפחדים.

"הערבים רוקדים למעלה על ההר ומתנהגים כמו בעלי הבית"

במהלך שהותו במקום, ירד גם לכותל המערבי, שם המעמד גרם לדמעות של ממש. "בתפילת מנחה שעשינו ליד הכותל אמרנו גם את תפילת יזכור. החיילים שהיו שם התרגשו ובכו. הרב גורן אמר תהילים ותקע בשופר. בתפילה אמרתי תחנון כרגיל וגם בגלל שהיו המון הרוגים ופצועים, והרב גורן שראה את זה אמר לי "לא אומרים תחנון, אומרים הלל". עמדו שם שני הרבנים שלי שהגיעו עם ג'יפ מיוחד - הרב צבי יהודה הכהן קוק, והרב הנזיר- הרב דוד כהן. לפני שהוא יצא מהבית לכותל הוא לקח שלושה רבנים שיתירו לו את הנדר כי היו לו מנהגי נזירות. הם עמדו שם מול הקיר בהתרגשות גדולה. אחר כך הבנתי שהם היו האזרחים הראשונים שהגיעו לכותל".

מטבע הדברים, הוא לא מרוצה מהעובדה שרוב תשומת הלב ניתנה לכותל המערבי ולא להר הבית, שבו הוא רואה את המטרה האמיתית. "אחרי השחרור של הר הבית הלוחמים מחטיבת הצנחנים עלו לכיפת הסלע ועשו מסדר ניצחון. האבסורד הגדול הוא שבשנה שעברה, אחרי חמישים שנה, הם עשו מסדר לציון חמישים שנה לשחרור הר הבית בכותל".

"נהרגו כל כך הרבה חיילים בקרב על שחרור הר הבית". צנחנים בכותל המערבי // צילום : צלמי במחנה / באדיבות ארכיון צהל במשרד הביטחון

"הערבים רוקדים למעלה על ההר ומתנהגים כמו בעלי הבית. איך אנחנו לא מתביישים? זו ממש נפילה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. נהרגו כל כך הרבה חיילים בקרב על שחרור הר הבית כדי שנהיה שם לא שנוותר עליו. זו הייתה שגיאה חמורה. אלפי דורות יהודים חלמו על הרגע הגדול הזה ובסוף החזרנו את זה. היום המצב שם מאוד בעייתי מבחינה ביטחונית. ולא רק זה אלא שהערבים משחקים שם בתוך המקום כדורגל. זה לא ביזוי המקום הקדוש? הרי יכולנו למנוע את כל המצב הזה אם היינו נשארים שם.

"היום חוגגים את יום ירושלים עם ריקוד דגלים וזיקוקים. זה משחקים. מי שמוותר על הר הבית לוקחים לו גם את הכותל. אני לא מבין את כל אלו שאוסרים לעלות להר הבית. צריך להפגין ריבונות ושליטה. הר הבית זה המקום הכי חשוב וקדוש לעם היהודי וצריך לקוות שנזכה לחדש שם את עבודת המקדש והקורבנות", הוא מסכם.