חואקין פניקס ממגנט כרגיל, העלילה פחות

"יום נפלא", בריטניה/צרפת/ארה"ב 2017

חואקין פניקס מגלם מחסל ברוטאלי ורדוף זיכרונות רעים ב"יום נפלא" - מותחן פעולה ארטיסטי ומעיק של הבמאית המוערכת לין רמזי ("מורבן קלר", "מוכרחים לדבר על קווין"). 

הסרט, שזכה בפרס השחקן ובפרס התסריט בפסטיבל קאן האחרון, אולי נראה על פניו כמו שילוב מסוגנן בין "דרייב", "נהג מונית" ו"חטופה" (עם ליאם ניסן), אך בפועל, למרות נקודות הדמיון הבולטות לעין (ולאוזן), רמזי אינה מתמסרת כאן לקונבנציות של הז'אנר (מה שאומר שרוב האלימות מתרחשת מחוץ לפריים), וניכר שהיא יותר מתעניינת באווירת האימה האקזיסטנציאליסטית שבה טבולה העלילה, מאשר בעלילה עצמה.

פניקס הוא ג'ו, איש צבא לשעבר שמתהדר בזקן אפרפר, בגוף גדול ומוזנח ובחיבה לפטישים. את ימיו הוא מעביר בחנק עצמי (באמצעות שקית פלסטיק), במחשבות על התאבדות, בהתמודדות עם הבזקי תודעה טראומתיים, ובסמול טוק עם אימו המבוגרת, שאיתה הוא מתגורר. 

בין לבין, ג'ו יוצא למשימות מיוחדות שבמהלכן הוא מחלץ בנות צעירות שנחטפו בידי רשתות זנות פדופיליות, כאשר משימתו הנוכחית מערבת את בתו של סנאטור ניו יורקי חשוב. "אני רוצה שתכאיב להם", דורש הסנאטור מג'ו כאשר הוא מוסר לו את הפרטים על הנבלות שחטפו את בתו, וזה בדיוק מה שג'ו עושה. אך זמן קצר לאחר השלמת המשימה, הסנאטור מוצא את מותו באופן חשוד. שני שוטרים מושחתים פורצים לחדר המלון שבו שוהים ג'ו והנערה הצעירה, וחוטפים אותה שוב. עבור מי הם עובדים? ובמה בדיוק הסתבך ג'ו?

השאלות הקונספירטיביות האלה יפות, אך כאמור, רמזי לא ממש בעניין של לענות עליהן. במקום זאת, היא נעזרת בפסקול מעולה ומערער שחיבר איש רדיוהד ג'וני גרינווד, ושולחת את פניקס למסע נקמה ארוך ומפותל שלוקח אותו אל מחוזות הטירוף, ומעבר. 

פניקס, מצדו, שכבר ביסס את מעמדו כאחד השחקנים המרתקים שפועלים כיום (ושקצת נראה כאן כמו מל גיבסון, באחד מימיו הפחות טובים), אמנם מצליח להפוך את המסע הזה לקיצוני ולמרתק, אך בסופו של דבר, הסגנון האבסטרקטי והלא קוהרנטי במתכוון שרמזי מאמצת לאורך רוב הדרך, גם מונע ממנו להיות מספק. 

מצד אחד, נקודת המבט של רמזי ניחנה בערך רב. הדרך שבה היא מצלמת מאבק בין שני גברים דרך מראת תקרה מרוסקת, למשל, מזריקה לא מעט רעננות ואותנטיות אל תוך תרחיש מוכר. וגם הסצינה שבה ג'ו אוחז בידו של גבר גוסס (שבו ירה לפני רגע) יוצרת סיטואציה יוצאת דופן שאינה שכיחה בסרטי פעולה. 

אבל מצד שני, אם נניח את האווירה המסויטת ואת הופעתו הממגנטת של פניקס בצד לרגע, "יום נפלא" לא באמת מציע יותר מדי לצופיו, מעבר לסגנון. הוא מרבה בתזוזה, אבל לא ממש מתקדם לשום מקום. וגם באורך קומפקטי של שעה וחצי, הוא קצת מרגיש כמו סיפור קצר שמשכו אותו בשערות. הקתרזיס המזעזע שלו מתרחש כולו בתוך מוחו המופרע של ג'ו, והשאלות שעולות במהלך הצפייה בו נותרות תלויות באוויר הרבה אחרי שכותרות הסיום מופיעות על המסך. ארטיסטי, מה שנקרא.

 

ציון: 7

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו