עשר הלוויות של צעירים נערכות בימים אלה, אחרי האסון הגדול שאירע אתמול בנחל צפית. שבעה מבני הנוער שנספו בשיטפון מובאים היום (שישי) למנוחות, ושלושת הנוספים ייטמנו ביום ראשון.
"לא סתם אומרים שתלמידי המכינות הם מלח הארץ". עשרת הנספים בשיטפון // צילום: כבאות והצלה נגב
חבר של מעיין בכה: "הלוואי שלא הייתי מתעורר הבוקר"
מעיין ברהום מירושלים נטמנה בהר המנוחות בירושלים. מאות חברים ובני משפחה הגיעו כדי ללוותה בפעם האחרונה. אחותה הגדולה ספדה לה: "מעיין שלי, אני לא יכולה להכיל את גודל האסון שלקח אותך ממני. לפני 17 שנה קיבלתי אותך במתנה. הכנסת אור לחיים של כ"כ הרבה אנשים. הייתה לי הזכות להיות אחותך. ביום שישי האחרון היתה הפרידה שלנו. שכבת לידי על החול, התרוממתי להסתכל, להתבונן עלייך, לראות שהכל בסדר. אני כ"כ מצטערת שלא יכולתי לגונן עלייך הפעם. אני מודה על כל רגע שהיית בחיי. אני מבטיחה לך מעיין – את כל מה שלמדתי ממך אשמור לעד".
בן זוגה של מעיין נשא הספד: "אני לא איש של דיבורים, אבל אמרתי לך תמיד שאני יודע להקשיב", אמר. "היית ילדה מיוחדת, מי שזכה להכיר אותך זכה בקרן אור בחיים שלו, בחיוך רחב לא משנה מה קורה. אני זוכר שישבנו לפני שבוע וחצי על המיטה, ואמרת לי שאף פעם לא אהבת ככה גבר. אני לא מבין איך זכיתי. זוכר שאמרת לי שאם תצליחי לגרום לי לבכות, עשית את שלך. אני מצטער אבל אני בוכה עכשיו כמו תינוק.
זכיתי והיה לי הכבוד לחלוק איתך חלק מחייך. תמיד האמנת בי גם כשלא האמנתי בעצמי, אני מבטיח לך שאשמור על כל חברייך ומשפחתך".
גופתה של מעיין ברהום ז"ל עטופה בתכריכים // צילום: אורן בן חקון
מעיין קיבצה סביבה חברים רבים, אשר חלקם ביקשו גם להיפרד ממנה במילים מול כל אוהביה.
"מעיין שלנו, מיוחדת שלנו", אמרה אחת החברות, "קשה לנו לעכל את העובדה שאת כבר לא כאן. היית עולם ומלואו. אתמול ישבנו החברים, בכינו, כאבנו ונזכרנו בך. אנחנו עדיים לא מעכלים ובטוחים שעוד שניה תקפצי מאיזה מקום, תגידי לנו שזה בכלל לא קרה ותספרי משהו מצחיק... כזאת היית מעיין, כולך אור ושמחה עם חיוך ענק, וככה נזכור אותך".
חברה נוספת של מעיין ספדה: "הזוי שצריך לכתוב לך מכתב פרידה, זה פשוט לא יתכן. איפה הצדק? חשוב לנו לומר שהיית מדהימה, תמיד אומרים את זה אבל אצלך זה באמת, חוסר הטקט שלך, האהבה האינסופית, הכנות... מעיין, ילדה יפה ומסקרנת, שגורמת לתחושה מדהימה. את חברה אמיתית. מיוחדת ויפה. נזכור לנצח את חייך הזוהרים והבהירים, ולא רק את המוות הנורא והאכזרי שלך.
"היתה לנו הזכות להכיר אותך, אוהבים אהבה אינסופית ומתגעגעים לעד, ובטוחים שתמשיכי להאיר עלינו מאיפה שאת נמצאת, ביי מעיין".
חברה אחרת של מעיין אמרה בבכי: "זה לא נתפס, קשה להבין שזה קרה. אנחנו מחכים שמישהו יעיר אותנו, אבל זה לא חלום. אנחנו שבורים, לא יודעים מה לעשות, רק רוצים אותך, לדבר איתך, לראות אותך. מקווים שאת במקום טוב יותר. אנחנו כבר לא נהיה אותו דבר, אבל את תהיי חלק מאיתנו גם מרחוק. אנחנו אוהבים אותך".
"אנחנו שבורים, לא יודעים מה לעשות, רק רוצים אותך". חבריה של מעיין ז"ל בהלוויה // צילום: אורן בן חקון
ידיד של מעיין ספד לחברתו: "העיניים שלך הן כמו זרקור מסנוור. כמה אהבתי אותך, רק אלוהים יודע. הבנת אותי בצורה הכי עמוקה שאדם יכול להבין, היית הפסיכולוגית שלי. אני רק חושב על איזו קרן אור חמה את, ואני בוכה. נתת לי תקווה בעולם הזה. היית כ"כ חשובה בחיי, הצלת אותי כ"כ הרבה פעמים. קשה לי שאת חלק מהעבר, הלוואי ולא הייתי מתעורר הבוקר".
חברה אחרת אמרה דברים דומים ובצער ספדה למעיין: "הכרת אותי כמו שאף אחד לא הכיר אותי. כזה אדם מכיל, פסיכולוגית של כולם, בוגרת, מחושבת, בעלת מוטיבציה לעזור וללמוד ולהתנדב. לא פגשתי אנשים כמוך. מעיין, שתדעי שאת האדם שאני הכי אוהבת ומעריכה. את תהיי איתי בכל דבר שאני אעשה".
צור ניסה להציל את חברותיו, "עד שכוחותיו אזלו"
בבית העלמין במזכרת בתיה התקבצו מאות בני אדם ללוות את צור אלפי ז"ל למנוחות עולמים. בן 17 וחצי היה צור במותו, והותיר אחריו הורים ואחות.
בניגוד למצופה, דווקא משפחת אלפי יצאה במסר תומך למרות האסון הכבד. אביו של צור, רון, אמר: "אין בנו כעס, רק אהבה. אנחנו מחבקים את החבר'ה מהמכינה היקרה ושולחים תנחומים לכולם. המסר שלנו הוא – תמשיכו לטייל ותהיו טובים לכולם".
האחות יעל סיפרה על ילדותם והתבגרותם המשותפת ואמרה: "אני עדיין מחכה שמישהו יגיד לי שזה לא אתה. היית לי כמו אח תאום, החבר הכי טוב, מודל לחיקוי. מעולם לא פגשתי בן אדם טוב כמוך. אני מקווה שטוב לך במקום שאליו הלכת, שהחיים היו טובים אליך, שעם הזמן אלמד לקבל את האסון הזה. תשמור עלינו מלמעלה, אתה תמיד איתי בכל צעד".
סבתו של צור, פנינה, ספדה לנכדה ואמרה בין היתר: "נכד יקר שלי, לבי ולבנו בוכה בדממה. קשה לי כל כך. לא לזה ציפיתי. מותו של נכד בא עליי בהפתעה בלתי צפויה. לא היו לי מילים לכתוב עליך. זו קללה. קללה. ריבון העולם, שסבתא תספיד נכד? ממתי הורים יספידו ילדים? נסחפת במערבולת הזו, במים האדירים שלא יכולת להם עם כל הכישורים שידעת. גם שחייה, גם צלילה, גם טיפוס. וכל הכישרונות האלה לא עזרו לך לצאת, לעלות למעלה. שמעתי שניסית לעזור לחברים, להציל אותם. זו הקרבה עצמית אצילית של מנהיג מלידה".
"ילד מדהים, לב ענק ונשמה ענקית". חברים סביב קברו של צור // צילום: יוסי זליגר
בני המשפחה וחבריו של צור שמעו מניצולים שצור ניסה להציל את חברותיו, "עד שכוחותיו אזלו והוא נסחף. זה מאוד מתאים לו. הוא לא חשב להציל את עצמו אלא את האחרים".
החברה, לירי אוריאל סיפרה בראיון לגלי צה"ל: "כנער שכל חייו היו לעזור לאחרים, בזמן השיטפון הוא נתן לילדים שנסחפו להיתלות עליו ולטפס עליו למעלה עד שהוא פשוט לא הצליח להחזיק יותר. הוא היה ילד מדהים, לב ענק ונשמה ענקית. הדרך שהוא מת, שהוא ניסה להציל אחרים, זה פשוט ממחיש את החיים המדהימים שהיו לו, שתמיד שם אחרים לפניו. הוא היה ילד עם כל כך הרבה חלומות".
אוהדי קבוצת הכדורסל של הישוב שעתידה לשחק הודיעו כי יניפו שלטים לזכרו במשחק הקרוב. גם מועדון הפועל תל אביב, שאותו אהד, פרסם הודעת השתתפות בצער על מותו, ונבחנות דרכים להנצחת שמו.
סבה של אלה: "הקב"ה, קטפת את הפרח הגדול ביותר"
בבית העלמין במישור אדומים הובאה למנוחות אלה אור, תושבת מעלה אדומים. אמה, שרית, נפרדה בדמעות: "אלה שלנו. באנו להיפרד ממך. אלה יקרה שלי. נולדת באחת בלילה בליל שבת. אחות קטנה. ילדה מלאת מרץ ושמחת חיים. אוהבת לסייע ולעזור. מצטיינת בלימודים. אוהבת טיולים בטבע. ילדה דעתנית. מנהיגה. אמרת לנו שבשנה הבכה תלכי לשנת מכינה לתרום ואז לצבא. רצית להיות מדריכת חי"ר. היית ילדה ערכית. מש"צית. אוהבת את הארץ. מלווה בטיולים ומדריכה.
הוריה של אלה אור ז"ל // צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
"אני כמו כל אמא. דואגת. חופרת. שולחת הודעות. איפה את. מתי את חוזרת. תמיד היית משיבה 'אימוש אל תדאגי אני בדרך'. לא הספקתי לראות אותך ברביעי אחה"צ כשארגנת את התיק לטיול הגיבוש. איזה גיבוש. עשרה ילדים הלכו. התעכבתי קצת בביה"ס. בהתחלה לא הסכמתי שתחתמי בשמי על אישורי היציאה. שלחת לי את הטלפון של המדריכה. דיברתי איתה. איך יוצאים במזג אוויר כזה סוער. כל הארץ סוערת. לא קיבלתי תשובות. הבטיחו לי שהכל יהיה בסדר ומאובטח, אבל שום דבר לא בסדר. בערב עדכנת אותי שאתם לנים בעין תמר. שלחת לי תמונה בבוקר באוהל וכתבת לי לא לדאוג. ביקשתי ממך שלא תעמיסי על הגב. מאז לא ענית לי יותר. הלכת, אלה שלנו".
נפרדים מאלה ז"ל // צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
רפי אנגל, סבה של אלה, אמר: "אהובת ליבנו, עדינה, צנועה, חכמה, אוהבת לעזור לכולם. הקב"ה, קטפת את הפרח הגדול ביותר. אנחנו עדיין לא מאמינים ולא מעכלים את גודל האסון. אלה, כמה שמחת ללכת למכינה, הרגשת גאווה גדולה. כשחששנו מהטיול, התשובה של המדריכים היתה 'אל תדאגו, תסמכו עלינו'. והרי התוצאות".
עוד המשיך הסב: "לפני שלוש שנים עברנו לגור במעלה אדומים, להיות ליד הנכדים והנינים. כל הזמן אמרת, 'סבתא כמה אני אוהבת את האוכל שלך, כמה טוב שעברתם לפה'. אנחנו לא מעכלים את האסון שנפל עלינו וכבר מתגעגעים לחיוך שלך".
"טוב הלב של אגם חצה יבשות"
אגם לוי בת ה-17 וחצי ממושב חירות הובאה למנוחות בבית העלמין שבגוש תל מונד. אביה ספד על קברה: "אגמי שלנו, את היית הנסיכה. את בקושי בת 18 אבל עשית דברים שאיש בן 80 לא עשה. היית בת מדהימה, אחות מדהימה. תמיד הגעת למקומות משוגעים כדי לעזור לחלשים. רצית שוויון, אגם מתוקה שלי".
האח אופק אמר מול גופתה של אחותו: "אנחנו מאוד מאוד אוהבים אותך ותמיד נשמור את הזיכרונות ממך. האח שקד הוסיף בבכי, "אגם אחותי היקרה, היפה, המוכשרת ומלאת הפוטנציאל, אני רואה את זוג העיניים הירוקות שלך כל הזמן מולי. אמא, אבא, אני לא רוצה ששאירו אותי לבד עם העיניים האלה".
נציג מושב חירות אמר: "אגם היא פרח נדיר טהור שאסור היה לקטוף. להכיר את אגם פירושו לאהוב אותה. אגם נכנסה לכולנו ללב. היא היתה נערה ברוכת כישרונות, ערכית, תלמידה מצטיינת וחברה טובה. ראשונה להתנדב ולתרום. כל מעשה היא עשתה במסירות, באהבה, בחיוך ובצניעות...
"היא תמיד ראתה את החלש ויצאה מיד לסייע לו, בארץ וגם בגופי סיוע ברחבי העולם. והרשימה קצרה לעומת הרשימה שהיא היתה יכולה עוד לעשות, ורצתה". השכן סיכם: "בשם כל קהילת חירות, אנחנו אוהבים אותך ונאהב אותך לעד. נוחי על משכבך בשלום".
"אמא, אבא, אני לא רוצה ששאירו אותי לבד עם העיניים האלה". הלווייתה של אגם לוי ז"ל // צילום: גדעון מרקוביץ'
המחנכת של אגם ספדה לה: "אגם האהובה היקרה שלי, איך מספידים נערה יפהפייה, מקסימה, ופשוט אדם נפלא? איך ממשיכים הלאה? איך מסיימים? את תחסרי לנו כל כך".
איילת יגר, מורה ללימודי ארץ ישראל בבית הספר שבו למדה אגם, ספדה גם היא: "גם עכשיו עומדת דמותך מולי, איך שאת נכנסת בשקט ובחיוך גדול לכיתה ומתיישבת ליד השולחן. ידעת להודות על כל דבר, גם כשקיבלת 98 בבגרות התקשרת לומר תודה, לא לפני שביקשת סליחה על ההפרעה".
יגר המשיכה בדמעות, "היית כל כך אצילית עם טוב לב ועם מקום בלב לכולנו. טוב הלב שלך חצה יבשות". עוד סיפרה המורה כי כשנשאלה אגם מה היא רוצה לעשות, השיבה: 'אני לא כל כך אוהבת לדבר על מה הייתי רוצה לעשות, אני פשוט רוצה לעשות'.
המורה סיכמה: "אגם אהובתי, כמה תחסרי לי לנו ולחברים המדהימים שלך. ורוצה להודות לך על השלוש שנים בהן לימדתי אותך ומחבקת משפחתך שבזכותם היית מה שאת".
חברות של אגם ספדו גם הן, ארבע צעירות דומעות, כאשר אחת מהן קראה מתוך דף. "אגם שלנו, העיניים מלאות בדמעות והראש מסרב להאמין שאת לא איתנו. הכל מרגיש כמו סיוט, הרי עוד כמה דקות תגיעי ותצחקי על כולנו שהאמנו, ותגידי שהכל היה בדיחה אחת גדולה. כל כך התרגשת לצאת לטיול ולכבוש את החבר'ה מהמכינה.
"אף אחת לא העלתה בדעתה שזו הפעם האחרונה שניפגש. מאז שהטלפון צלצל, זה הרגיש נצח. בשעה 8 וחצי בערך קיבלנו את הטלפון שאת אינך, ולנצח תישארי בת 17 וחצי... אנחנו אוהבות אותך סוף ועוד מעבר לו".
בן זוגה של יעל ז"ל: "את היית מושא ההערצה שלי"
יעל סדן ז"ל הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול. אביה, קובי, התקשה להוציא מילה מפיו ומיאן להיפרד מבתו. "היית אושר עילאי, אני פשוט לא מאמין, זה לא נתפס. זו לא דרך העולם, ילדתי, מה לא עשיתי כדי שתהיי מאושרת. אני לא יכול להיפרד ממך. את תהיי חקוקה בלבי לעולמים. זה לא נתפס מה שקרה לך, ריבונו של עולם, איך זה שבתוך האביב נכנסה סופה, סופה שלקחה אותך?".
האב אמר: "יעל, אני לא יכול להיפרד ממך". אמה של יעל ז"ל ליד קברה // צילום: מירי צחי
גם החבר של יעל, אסף רז, התקשה לדבר. "יעלי שלי, אני לא חושב שהמילים יכולות להכיל את הכאב והדמות המיוחדת שהיית", אמר לבסוף. "זכיתי להיות בן זוגך שש שנים, שש שנים של אושר עילאי ואהבה אין סופית. היית המושא להערצה שלי, ובזכותך אני מי שאני היום. כבר מגיל צעיר היית כל כך בוגרת, היו לך תובנות, עקרונות וערכים שלא הפסקתי ללמוד מהם, ולא רק אני - כל מי שסבב סביבך.
"את זרעת את טוב הלב שלך בכל מקום שאליו הלכת, ילדה כל כך מיוחדת, חכמה, יפה, מכבדת ומנומסת. יש לך חוש הומור יוצא מן הכלל, מסירות אין סופית ועוד תכונות יוצאות דופן שניתן היה לראותם, במיוחד השנה. אני מודה לך על הזכות שנתת לי לשהות במחיצתך כל כך הרבה שנים, את תמיד תהיי אהבת נעוריי, ולא אשכח אותך לעולם".
החברים אמרו: "שני היא זן מיוחד"
בבית העלמין האזורי בישוב בית עריף הובאה למנוחות שני שמיר ז"ל, בת 17 וחצי משהם. אחותה מור ספדה לה ואמרה: "תשמרי עלינו מלמעלה שני. אוהבת אותך ואוהבת אותך תמיד. אולי מהטיול לא חזרת, אבל את בטוח מטיילת לך עכשיו בגן עדן".
ראש מועצת שהם, גיל ליבנה, ספד: "שני היתה הילדה שכולם אהבו. חכמה, ערכית. היא אהבה את החיים והצליחה לגעת בכולם. חיה ואהבה את שבט הצופים, ודאגה לשמור על המעורבות של השכבה הבוגרת בשבט".
חבריה סיפרו ששני דיברה לא אחת על המכינה וחיכתה לרגע שתצטרף אליה. "היא נערה מזן מיוחד", הוסיפו. "חשבה על שירות משמעותי ונתינה למדינה. כל מי שהכיר אותה נמצא בהלם".
בהכנת הידיעה השתתפו: אפרת פורשר, שלומי דיאז, יורי ילון, נצחיה יעקב, גדעון אלון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו