רוך וקושי: אלימות במשפחה ביריד "צבע טרי"

"בית כלא של סוד" הוא פרויקט האמנות אותו מציגה שני ביריד "צבע טרי" העשירי, המתקיים במרכז הירידים תל אביב בתאריכים 26-30 באפריל. "התחלתי לעבוד על התערוכה באוקטובר 2017 עת פרץ לחיינו קמפיין metoo# כשמיליוני נשים בכל העולם התאחדו כדי להגביר את המודעות והשיח לתופעת ההטרדות המיניות, ואני משיקה את התערוכה ביריד האמנות 'צבע טרי', באפריל, שהוא חודש המודעות לשלום הילד", אומרת שני, שבמפתיע מחברת את נושא האלימות במשפחה עם חומר רך.

בתיה שני, ללא כותרת 4, 2018

שני היא אמנית שמרבה לעבוד עם טקסטיל, הטכניקה האהובה עליה היא רקמה, והיא אפילו בוגרת בית הספר המלכותי לרקמה בלונדון. "אני משתמשת בבגדים ובקרעי בדים שנלבשו ויש להם היסטוריה, סיפור וזיכרון. אני רוקמת עליהם דימויים של דם, פצעים, חבלות וחתכים. בנוסף אני שוזרת ברקמה טקסטים, משפטים וניבים בעלי משמעות".

באחת העבודות היא שזרה את המשפט הבא: "הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות למען ילדיך, זה לאהוב את אמא שלהם". האמנית מבהירה: "הרקמה עוזרת לי בהיותה אמצעי ויזואלי כשהתכנים עוברים דרך החומר בצורה של דקירה ופציעה עם איחוי וריפוי, ואילו הטקסט שאני רוקמת מזמין את הצופה להתעמת עם חוויה ויזואלית. בתערוכה הנוכחית מדובר בזעקה, ממש בוקס בבטן".

המיצג המרכזי בעבודתה של שני כולל שקי אגרוף שיובאו מסין והם משתלשלים מרשת מתכת. השקים עטופים בחלקי לבוש רקומים וביניהם על שבעה קולבים תלויים פרטי לבוש תחתון עם רקמה. "בדומה לעבודות קודמות של שני, גם הפעם מתקיימת דואליות של נשי-גברי בתוך אובייקט אחד: שקי אגרוף שצורתם פאלית והם משתייכים לספורט גברי, אך מתפקדים גם כדימוי של אישה שחובטים בה", מסבירה האוצרת תמר דרזדנר.

בתיה שני, ללא כותרת 1, פרט, 2018 

"סין היא מדינה שאין בה חוקים המגדירים התעללות בתוך המשפחה כעבירה על החוק, כך שאין שם רשויות המטפלות בנפגעים ומתן מענה פיסי ונפשי. וכמי שנושא מעמד האישה קרוב אלי, בחרתי בחומרי הגלם האלה למיצב זה", אומרת שני.

המיצב השני עוסק בהתעללות בילדים. עבודה זו מורכבת מאפודות ילדים שסרגה האמנית ("אני ידועה כמי שסורגת לכל תינוק שנולד אפודה כדי להביע התרגשות ואהבה עם לידתו"), אך אפודות אלה עברו 'התעללות' של פרימה, חורים, רקמה עם חוט צמר אדום המדמה פצע, ועליהן גם ציטוט מהשיר "על השחיטה" של חיים נחמן ביאליק: "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן". על גדר מתכת שנעקרה  מבית כנסת היא חיברה קטעי קרטון ועליהם הניחה את השכבה השלישית - קולאז' של האפודות הסרוגות-פצועות.

"זו עבודה מצמררת. האפודות שנוצרו כדי לעטוף, לחמם ולהגן על הילד הלובש אותן, אינן יכולות לשרת את המטרה לשמה נוצרו. בשנת 2017 דווח בישראל על חצי מיליון ילדים שסבלו התעללות מסוג כלשהו. חלקם הגדול סובלים התעללות בבית, דווקא במקום שאמור להעניק להם הגנה ורכות", מסבירה האוצרת.

בתיה שני, "מאחורי דלתות סגורות", 2018 

עבודה נוספת היא מיצג של מעטפות דואר שהאמנית שולחת לכתובת שאינה קיימת והדואר חוזר אליה. על גבי המעטפות מופיעים חומרים בנושא אלימות במשפחה כולל אלימות כלפי גברים, שהיא ליקטה ממקומות שונים. "התערוכה נועדה להציג בפני הקהל נושא כאוב מתוך שאיפה לעורר מודעות  לתופעה הקשה ולא להוריד אותה מסדר היום", מסכמת שני.

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו