הפעולה הלילה (בין שישי לשבת) של קואליציית המערב בהובלת ארצות הברית לא מצביעה על שום שינוי מהותי סביב המשבר בסוריה: ניתן לכנות זאת "מכה קלה בכנף" מבחינת אסד והפטרון שלו פוטין. אמנם מדובר בהתרסה בהקשר הפגיעה בהגמוניה הרוסית, אך פרקטית לתקיפה אין שום משמעות.
עניינית, המצב הקיים צריך להדאיג כל אדם שפוי בעולם שלנו, שאחרי שתי מלחמות זוועתיות מהמאה הקודמת לא מצליח לממש את חזון האומות המאוחדות, והוא למנוע בדיוק תופעות מהסגנון המתרחש בסוריה.
אז איפה אנחנו עומדים?
מהזווית הסורית – אסד למעשה קיבל מהלומה קלה, והוא מנער מעצמו את האבק וממשיך לשלוט בסוריה החדשה. הוא גם מבין, מסיבוב לסיבוב, שלאף אחד אין באמת כוונה להפילו, בטח כאשר המטריה הרוסית נמצאת מעליו ומונעת פגיעה משמעותית במשטרו. אסד ימשיך את הלחימה במגמת חיסול ה"טרור", וירצח עוד המונים בדרך כזו או אחרת. במקרה שלו, לפחות בשלב זה, אין דין ואין דיין.
מהזווית הרוסית – יש פה צעד מתגרה מצד המערב, בו מספר מדינות כאילו קמו על הרגליים, והעבירו לרוסים איתות בתצורת טילי שיוט שעשו קצת רעש במדבר. בפני הרוסים שתי אפשרויות – להבליג ולהמשיך לארגן את סוריה מחדש, או להסלים. בשלב זה פוטין לא יסלים, כיוון שכאמור לא קרה שום דבר מיוחד. אנחנו נשמע רטוריקה מאיימת ונראה קובלנות לאו"ם, אך לא מעבר.
מהזווית האמריקנית – טראמפ צבר נקודות. הוא הגיב שוב באש, תוך רתימת מדינות נוספות לצדו, וזה משהו, אם כי לא דרמטי. מצד שני הוא לא דירדר את המצב ולא נגרר להרפתקה מבחינתו, ומכאן שהוא יוצא בסדר מהסיפור לעת עתה, גם הוא וגם הבריטים והצרפתים שנרתמו.
הרוויח נקודות. טראמפ // צילום: רויטרס
מהזווית הישראלית – האיראנים ממשיכים להתבסס בסוריה, ונדמה שמערך התקיפות לרבות התיאומים עם פוטין לא עוצרים את המגמה הזו. אנו מצויים במשבר מתמשך מול איראן, והתקיפה האחרונה המיוחסת לישראל העמיקה אותו. ואולם דווקא האירוע הלילה עשוי לסמן כיוון למערכת שתסדיר את המשבר ותגביל את איראן.
כאמור, פוטין לא מראה רצון להסלים את המצב, ואמריקה לא חוששת מהתערבות, אם כי מינורית, כאשר ברקע עומדת סוגיית הנסיגה מהסכם הגרעין. ניתן להגיע להסכם בין המעצמות בו האינטרס הישראלי יבוא גם לידי ביטוי. מהות של הסדר כזה אמנם תותיר את אסד בשלטון, אך תגדיר מספר מגבלות: הראשונה חייבת להיות בהקשר הפעלת כוח כנגד אזרחים, והשניה חייבת להיות בהקשר המעורבות האיראנית. להגדיר מה מותר ומה אסור תחת הסכמה של המעצמות, זו הדרך היחידה לייצב את המצב.
על מנת לקדם הסדר כזה נכון שישראל תמשיך "לחמם" את הגזרה, וכך תערער את הניסיון לייצב את סוריה. המשחק הזה של "הילד הרע" בגיבוי אמריקני הוא הדרך היחידה למנוע התבססות איראנית בסוריה. המשך התקיפות הישראליות ישבשו ויאטו את המאמץ, והחשש הרוסי מפני הידרדרות עשוי לדחוף אותם להסדר עם אמריקה ברוח הדברים שנכתבו כאן. עבור פוטין המשבר בין איראן וישראל הוא גורם מפריע, ייתכן שהוא יפעל על מנת לסיים את הקונפליקט הזה באמצעות מגבלות לאיראנים – החלטה כזו גם תפייס את האמריקנים.
מכה קלה בכנף. אסד // צילום: EPA
לישראל אין מה להפסיד מתקיפות בסוריה – הסכנה שבהתבססות איראנית היא לא קפריזה של נתניהו – זוהי סכנה ברורה ומיידית לביטחון של ישראל, ראו כדוגמה את הפרסום על כך שהמזל"ט שחדר לגולן בחודש שעבר נשא חומרי נפץ. ישראל חייבת לפעול בכל עוצמתה, המדינית והצבאית, כדי למנוע את המהלך האיראני. הקדרה המבעבעת הזו בסוריה, שכרגע כולם בוחשים בה, מהווה עבור ישראל פלטפורמה יעילה למאבק בהגמוניה האיראנית במזרח התיכון.
מעבר לכל, בשבוע הזה בו סימנו את יום השואה, אי אפשר להימנע מהמחשבה על חוסר התוחלת שבמנגנונים הבין לאומיים ובראשם האו"ם. כמעט 80 שנים עברו מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה, ולא ניתן להתעלם מהמחזה בו מיליונים נטבחים בסוריה ובאפריקה. 80 שנים עברו ואף אחד לא מצליח לעשות סדר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו