"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"עזרה לניצולים היא זכות"

יהודית ירושלמי טריס, מסייעת לניצולי שואה לקבל את זכויותיהם • "מגיע לניצולים לחיות בכבוד" • פרויקט: 70 ישראלים שנעים להכיר

,עודכן
צילום: דני מרון // יהודית ירושלמי טריס

חלק ממשפחתה לא שרד את השואה, היא והוריה עלו לישראל וכיום, לאחר שנים של עבודה בתעשייה האווירית, יהודית ירושלמי טריס, בת 82 מראשון לציון, מתנדבת בעמותות שמסייעות לניצולי שואה לקבל את זכויותיהם.

"אני עושה את הפעילות שלי בהתנדבות מלאה ובסיפוק מלא. העזרה לניצולי השואה היא מבחינתי זכות גדולה, אבל בעיקר חובה. אני פועלת כדי שיהיה להם טוב ושיקבלו את מה שהם זכאים לו. אמשיך בכך כל עוד אוכל ואני מקווה שבזכות הפעילות שלי ושל כל חברי העמותה, ועד הגמלאים והפורום הפרלמנטרי, כל ניצול ימשיך לחיות בכבוד ובצורה ראויה", אומרת יהודית, העושה לילות כימים כדי לסייע לניצולי שואה.

היא היתה בת 5 בלבד כשהוריה, אחותה והיא רוכזו וגורשו מעיר הולדתם צרנוביץ בבוקובינה. ביוני שנת 1941 הרומנים בהנהגת היטלר פלשו לעיר, הקימו גטו ובהמשך שלחו את היהודים לטרנסניסטריה, שם היו בגטו ובמחנה ריכוז. אביה עבד בעבודות כפייה - היהודים אולצו לבנות גשר על נהר הבוג (היום באוקראינה). "סבא וסבתא, הורי אמי, מתו כבר בלילות הראשונים לאחר הנסיעה הארוכה והצפופה ברכבת. אנחנו ברחנו בכל הזדמנות. אחותי נפטרה מהרעב ומהמחלות. ההורים חלו בטיפוס עת שהינו בגטו אבל הצליחו לשרוד. היינו בורחים מהגטו ומהגרמנים. מסתתרים בכל פעם במקום אחר ונעזרים מעט באנשים טובים באוקראינה, שסיפקו אוכל ומחסה, ולו רק לכמה ימים. אני זוכרת פעם ששיחקתי עם קבוצת ילדים אוקראינים, וחיילים גרמנים שאלו אותי בגרמנית אם אני יהודייה. עשיתי את עצמי לא מבינה, למרות שאצלנו בבית היינו דוברי גרמנית. גם הילדים לא חשפו אותי, ובעצם הצילו את חיי ושרדנו עד השחרור הרוסי".

לאחר שעלתה לישראל, בגיל 13, עם משפחתה, הוריה היו ממקימי היישוב גן שורק. היא למדה בגימנסיה הריאלית בראשון לציון, שירתה בצה"ל בחיל החינוך, ובתום לימודים אקדמיים החלה לעבוד בתעשייה האווירית ושימשה עד לפרישתה מנהלת חוזים, בין השאר, בפרויקט הלביא. מאז היא חברת ארגון הגמלאים של עובדי התעשייה האווירית, וזה שנים מרכזת את הסיוע לניצולי השואה הגמלאים בתעשייה, כ־500 איש. בד בבד היא פעילה בעמותת "אביב לניצולי השואה", שהוקמה כדי לסייע לניצולי השואה למצות את הזכויות המגיעות להם מהמדינה על פי החוק ומגורמים נוספים בעולם, וגם חברת הוועד המנהל של הוועדה הפרלמנטרית למען ניצולי השואה. בין לבין היא מרצה בפני בני נוער מהארץ ובפרויקט תגלית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר