אף פוליטיקאי שפוי לא מתעסק עם המונדיאל

להבדיל מהמשחקים האולימפיים, שהוחרמו לא פעם, חרם ספורטיבי על המונדיאל עצמו, לא קורה. הסיבה פשוטה: פוליטיקאים הם גיבורים גדולים בחיסול החלום הספורטיבי של מתאבקים או שייטים אלמונים. שום פוליטיקאי שפוי לא מתעסק עם מיליוני אוהדי הכדורגל.

הדבר הכי קרוב לאי השתתפות מסיבה אידיאולוגית - הייתה דווקא של הרוסים עצמם, בגלגולם כבריה"מ. הסובייטים היו אמורים לשחק בנובמבר 1973 משחק הכרעה מול צ'ילה בסנטיאגו על העליה למונדיאל 1974. חודשיים קודם לכן תפס אוגוסטו פינושה את השלטון מידי הממשלה הקומוניסטית. הסובייטים טענו שהאיצטדיון שימש מחנה מעצר המוני ודרשו להעביר את המשחק למדינה נייטרלית. פיפ"א וצ׳ילה סירבו והמשחק הסתיים בניצחון טכני לצ'ילנים. ועם כל אי החיבה לבריה"מ ומורשתה - הטענה הספציפית הייתה נכונה. האיצטדיון אכן היה מחנה ריכוש לאסירים פוליטיים ורבים מהם עונו שם.

המונדיאל הבעייתי ביותר עד היום - כן, הרבה יותר בעייתי גם מהמונדיאל אצל פוטין וזה העתיד להיות בעוד ארבע שנים בקטאר - נערך בתקופת החונטה בארגנטינה ב־1978. עשרות אלפי נעדרים שהיה ברור שנחטפו ונרצחו, הציקו מעט למצפון העולמי. זה נגמר בסירוב של ההולנדים לקבל את מדליות הכסף שלהם אחרי ההפסד בגמר. המחאות היו רפות ותועלתן הייתה אפס. ואם היה ניצחון פוליטי של המונדיאל זה היה מצד המארחת והמנצחת - שקנתה משחק מכריע וניצחונה בטורניר נותר לגיטימי רק בגלל שפיפ״א היא ארגון מחפיר.

סיבה טובה לא להחרים משחקי מונדיאל שניצחון במגרש מעורר הרבה יותר שמחה מאיזשהו הפסד טכני. המשחק בין איראן לארה"ב ב־1998 עמד בסכנת ביטול משום שהמנהיג העליון חמינאי שמע שהקבוצות ילחצו ידיים לפני המשחק. אבל לחיצות הידיים התקיימו והמשחק שוחק, ואיראן ניצחה 1־2 - ניצחון גביע העולם הראשון שלה. איראן חגגה ניצחון אידיאולוגי אבל מי שבאמת ניצחה הייתה הפרגמטיות. בחגיגות ברחובות טהרן נשים הורידו כיסויי ראש ואנשים שתו אלכוהול. והאווירה הטובה בין השחקנים הביאה לארגון משחק ידידות בין המדינות כעבור שנה וחצי בלוס אנג'לס.

עוד מדינה ששקלה אם להשתתף במשחקים הייתה מזרח גרמניה שהעפילה למונדיאל 1974 במערב גרמניה. לאי הנוחות במשחק על אדמת היריב האידיאולוגי הצטרפה מחשבה להצטרף לחרם הסובייטי. הם נסעו למונדיאל ואפילו שיחקו מול המערב גרמנים. שנים אחר כך, בגרמניה מאוחדת, נערך משאל לגלות את זהותו של הספורטאי המזרח גרמני הכי ידוע. ועל כל האלופים האולימפיים ושיאני העולם הרבים שהעמידה מזרח גרמניה, למקום הראשון הגיע יורגן שפרווסר - שהבקיע את שער הניצחון למזרח באותו משחק.