צעדת "יום האדמה" שמתוכננת ביום שישי מונחת אמנם לפתחו של צה"ל, אבל טועה מי שחושב שמדובר באירוע צבאי. מדובר בבעיה עמוקה יותר, שמחייבת את ישראל לבחון את יחסה לרצועת עזה ולקבל החלטות.
הצעדה עצמה היא ניסיון של חמאס לשחרר את הלחצים הפנימיים ברצועה, בדרך של הפניית הזעם לישראל. זה יהיה שיאן של ההפגנות שמתקיימות מאז הכרזת הנשיא טראמפ על העברת השגרירות לירושלים, כאשר המאמץ הוא להביא לגדר עשרות אלפי מפגינים. נכון לאתמול, הרחוב העזתי הגיב באדישות יחסית לקריאות לצאת ולהפגין, אבל חמאס צפוי לדחוף את ההמונים לגדר ומן הסתם לנסות ולעמת אותם עם כוחות צה"ל.
בצה"ל נערכים להפגנת ההמונים, ובימים האחרונים בוצעו כמה סבבים של אישורי תוכניות. לגבול הרצועה יובאו כוחות גדולים, לרבות יחידות מיוחדות ועשרות רבות של צלפים – כדי לאפשר פגיעה מדויקת במסיתים ובמתפרעים הראשיים – וכן יחידות של משמר הגבול עם כלבי תקיפה. ההנחיות שניתנו לכוחות הן למנוע פריצה המונית של מפגינים לשטח ישראל, אבל גם להיות מאופקים בהפעלת כוח כדי להימנע מנפגעים רבים בצד הפלשתיני.
את העצבנות הרבה בגבול הרצועה אפשר היה לחוש שלשום בלילה, בשיגור מיירטים רבים של כיפת ברזל לעבר מה שהתברר כירי מקלעים בצפון הרצועה. נכון אמר מפקד כוחות ההגנה האווירית ששמירה על חיים חשובה משמירה על הכסף, אבל מעבר לעובדה שעשרות אלפי תושבים בדרום נקלעו לחרדה מיותרת, חובה עליו לוודא שחמאס לא עלה פה על רעיון קל לביצוע: לירות נשק זול, ולגרום לישראל להשתמש לחינם בנשק יקר.
בישראל מעריכים שחמאס אינו מעוניין בעימות נרחב, אבל החשש הוא שנפגעים רבים באירועים הקרובים יחייבו אותו להגיב וייצרו דינמיקה שתוביל להסלמה. ממילא, ההפגנה הקרובה היא רק ראשיתה של תקופה מתוחה, שתגיע לשיאה עם יום הנכבה והעברת השגרירות לירושלים. לכן צפוי צה"ל להותיר בגבול הרצועה כוחות גדולים לאורך זמן, וכך גם ביו"ש.
בינתיים מבינה ישראל (באיטיות מביכה) שאבו מאזן תמרן אותה לפינה עם פיוס הסרק הפלשתיני. כוונתו להפסיק את תשלום המשכורות ואת מימון החשמל לרצועה דוחקת את עזה לפינה, ומבהירה כי הוא בעצם מנסה להוביל את ישראל וחמאס לעימות אלים – שהוא יהיה המרוויח הגדול ממנו.
את ראשיתו של תהליך ההתפכחות הישראלי מחלום חזרת הרשות הפלשתינית לרצועה אפשר היה לחוש אתמול בקבינט, אבל על מקבלי ההחלטות בישראל ללכת רחוק יותר מלהציע לזרוק על תושבי הרצועה מזון ובובות. ישראל חייבת לגבש – ורצוי בהקדם – מדיניות ברורה בנוגע לעזה, שתגדיר יעדים ודרכים להגיע אליהם. הימנעות מכך תזרז במשתמע את סבב הלחימה הבא, שעלול לפרוץ מההפגנה הקרובה או מזאת שאחריה, אבל מניעיו יהיו אזרחיים ובראשם המצוקה הגוברת ברצועה. מי שמעוניין להימנע מכך חייב לפעול מייד, בראיה כוללת, ולא להסתפק בלהטיל על צה"ל לבלום את המפגינים על הגדר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו