עם הגב לדם

עדיאל קולמן נרצח השבוע ברחוב הגיא, סמוך מאוד למבנה תחנת המשטרה שנחנכה במקום לפני 27 שנה, אחרי רצח אלחנן אתאלי. נקודת המשטרה נקבעה שם כדי לאבטח את הדרך לכותל המערבי. אתאלי נרצח כשהיה בדרך לביקור אצל מורו ורבו חנן פורת. איש מה"מקומיים" לא נחלץ לעזרתו. לימים, היה זה פורת, שכחבר כנסת חוקק את חוק "לא תעמוד על דם רעך". החוק משית חובה על כל אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו "בסכנה חמורה ומיידית לחייו". פורת סבר אז שלמרות שמדובר במובן מאליו, הציווי התורני הזה חייב להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, ולחול על כל אדם, יהודי כערבי. 

השבוע, ולא בפעם הראשונה בשנים האחרונות, נמנעו תושבים ערבים ברחוב הגיא מלסייע לקורבן הטרור שהותקף מול עיניהם. שישה מהם נעצרו על ידי המשטרה. הם ראו לכאורה את שאירע; הם צפו ברוצחו של קולמן שולף סכין ודוקר למוות את קורבנו, אך הפנו את גבם למתרחש, ונמנעו מלסייע לו. 34 שניות ארוכות מדי חלפו עד שהגיעו השוטרים. אם מישהו היה מתערב, אולי קולמן היה עדיין חי.

אדל בנט חוותה את אותו סרט אימה לפני כשנתיים וחצי, כשמחבל תושב אל־בירה התנפל עם סכין עליה, על בעלה אהרון ועל שני ילדיה, בעת שצעדו ברחוב הגיא בדרכם חזרה מהכותל המערבי. אהרון נרצח. אדל נפצעה אז קשה. הזוועה חרוטה היטב בזיכרונה. היא הצליחה להימלט בשארית כוחותיה וזעקה לעזרה, אך עוברי האורח הערבים והסוחרים בחנויות הסמוכות הפנו לה עורף והעדיפו לעצום עיניים. חלקם אף לעגו לה ואיחלו "שתמות". נחמיה לביא ששמע את הזעקות, יצא אז מביתו עם נשקו האישי, כדי לסייע, ונדקר אף הוא למוות. גם בערב פסח שעבר, כשאחמד רזאל בן ה־17 משכם דקר עוברי אורח באותו תוואי ממש, היו סוחרים שהפנו גב; לא ראו ולא שמעו. רזאל, כמו רוצחו של קולמן השבוע, נורה למוות, אך קודם לכן הספיק לפצוע שלושה יהודים.

שבעה יהודים נרצחו מאז 1967 לאורך רחוב הגיא והסתעפויותיו. עוד עשרות ניסיונות רצח ופיגועים התרחשו בסמוך לו. לאורך הציר הזה שוכנת התיישבות יהודית שגורשה ממנו בתרפ"ט ושבה אליו אחרי 1967; עשרות רבות של משפחות ומוסדות תורה. בראשית המאה שעברה התגוררו מחוץ לרובע היהודי, לאורך הגיא וסמטאותיו, אלפי יהודים. בין הידועים שבהם היו דב פרומקין, מייסד עיתון "חבצלת"; דוד הכהן, סבו של הסופר חיים באר שגר בחצר ברחוב השלשלת; מחיה השפה העברית אליעזר בן־יהודה; יהוסף שוורץ, מחוקריה הידועים של ארץ ישראל; ר' יוסף נבון, אביו של יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, שניהל באזור בית תמחוי. ראובן ריבלין, מתלמידי הגר"א, סבו של נשיא המדינה ראובן ריבלין שקרוי על שמו, התגורר בסמוך.

רבים ממעשי הרצח שהתרחשו באזור הפכו בדיעבד לציוני דרך בתולדותיה של ההתיישבות היהודית המתחדשת ברובע המוסלמי של העיר העתיקה ומנוף לחיזוקה. אחרי רצח חיים קרמן, אכלסו יהודי הרובע המוסלמי את מתחם שער הפרחים ומתחם נוסף בוויה דולורוזה. באוקטובר 2015, אחרי רצח הרב נחמיה לביא ואהרון בנט, מימשו אנשי "עטרת כהנים" את אחת הרכישות היותר משמעותיות שלהם בשנים האחרונות ונכנסו ל"בית הנוף" באזור שער הפרחים. עכשיו מבקשים יהודי הרובע לזרז את בנייתו של מתחם מגורים שמשתרע על שטח של שני דונמים, אף הוא באזור שער הפרחים. השטח נרכש לפני שנים רבות על ידי המדינה מהכנסייה הרוסית הלבנה. התוכנית מתגלגלת בוועדות התכנון העירוניות שנים ארוכות, אך מעוכבת מסיבות מדיניות. ייתכן שהפעם, בעקבות הרצח, התוכנית תקודם.

 

הקורבן היהודי השביעי ברחוב הגיא וסביבתו. עדיאל קולמן ז"ל 

 

"תיירות אל־אקצא" 

השבוע פשטה שמועת שווא שהרוצח מרחוב הגיא הוא אזרח טורקי. השמועה הוזמה, אבל לא היתה מקרית. האזור סביב הר הבית רוחש פעילות פוליטית ואידיאולוגית של המשולש: חמאס, האחים המוסלמים וטורקיה. גם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בוחש שם. הרוצח עבד אל־רחמן בני פאדל מהכפר עקרבה שליד שכם חי אף הוא בסביבה חמאסית. חמאס ציין שפעולתו היתה "איכותית" ופרסם מודעת אבל.

בעלת הברית המובהקת של חמאס כיום היא טורקיה. הברית ביניהן מתחזקת בחודשים האחרונים. סאמי אבו זוהרי, מבכירי חמאס ברצועת עזה, העיד על כך רק לפני ימים אחדים בראיון לסוכנות ידיעות טורקית. שב"כ חשף במהלך השנה האחרונה כמה וכמה התארגנויות טרור של חמאס עם קשר טורקי. לאחרונה שבהן, שבה היה מעורב עוד אחד ממשוחררי עסקת שליט, היה גם קצה כספי באום אל־פחם. גורמי ביטחון מעריכים שעשרות אנשי חמאס פועלים מטורקיה, הן במסגרת מה שמכונה "הזרוע האזרחית", והן בהכוונה ובניסיון להפעיל מחו"ל חוליות טרור ברחבי יו"ש, לרוב בסיוע חמאס עזה ומשוחררי עסקת שליט ששולחו לשם. 

הנשיא הטורקי ארדואן הבהיר בעבר שישראל בעיניו היא מדינת טרור, בעוד חמאס אינו ארגון טרור. טורקיה, כפי שחשפנו כאן בעבר, מאפשרת לעמותות טורקיות, חלקן ממשלתיות, להזרים עשרות מיליוני דולרים לעיר העתיקה של ירושלים, במסגרת מאבק הנדל"ן על האחיזה הדתית סביב הר הבית, וארדואן אישית מעודד מעל כל במה את "תיירות אל־אקצא" - עשרות אלפי טורקים, שנשלחים לכאן כדי "להגן על אל־אקצא". חלקם נטלו חלק באירועי הסתה שהתקיימו שם. בחודשים האחרונים ארדואן גלש לטרמינולוגיה חמאסית מובהקת, כשהשתמש ב"חדית העצים והאבנים" על מלחמת היום הדין של המוסלמים ביהודים. הנשיא הטורקי ציטט מה"חדית" את המשפט: "אז יאמרו האבנים והעצים: הו, מוסלמי. הו, עבד אללה. יש יהודי מתחבא מאחוריי. בוא והרגהו". אין לדעת אם הרוצח שפעל השבוע ברחוב הגיא האזין לדברי ארדואן, אך הוא לבטח יישם אותם.

ארדואן מסייע לפלשתינים בעוד דרך: דו"ח חדש של מרכז המידע למודיעין וטרור חושף את היקף הסיוע הטורקי לרשות הפלשתינית בסוגיית המאבק על הקרקעות. טורקיה, כך מתברר, העבירה לרש"פ צילום של כל מסמכי הארכיון ההיסטורי שמתעד את הבעלויות ועסקאות הקרקע, בארץ בכלל ובירושלים בפרט, לאורך 400 שנות השלטון העות'מאני בארץ ישראל.

הצעד הזה הוא בעל משמעות מפליגה. הוא עתיד לסייע לפלשתינים במאבק מול ישראל על האחיזה בעיר העתיקה, גם ברחוב הגיא, שם ניטש מאבק נדל"ן דתי־לאומי בין המוסלמים ליהודים. הפלשתינים יוכלו לשאוב מידע רב־ערך מהארכיון הזה, במסגרת המאבקים המשפטיים שהם מנהלים על האחיזה בקרקעות ובנכסים בירושלים. ליהודים ולישראל יהיה קשה יותר להתמודד מולם. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו