"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"פאודה": פורנוגרפיית אלימות אמריקנית

כמו כל העונה השנייה גם פרק הגמר השאיר את הצופה עם טעם של עוד ובלי שום דבר חוץ מזה • חבל שהמציאות לא כל כך שטחית

,עודכן
מתוך "פאודה", צילום: רונן אקרמן

העונה השנייה של סדרת הדגל של ‭ yes‬הסתיימה אמש (א') בפרק כאילו דרמטי. זו לא היתה עונה גדולה או מפתיעה כמו העונה הראשונה, אבל זו היתה בהחלט טלוויזיה מהנה. בעידן שבו אנחנו עמוסים בכל כך הרבה תכנים, "פאודה" הצליחה לייצר סדר יום מסוים בטלוויזיה הישראלית מחוץ לערוצי הברודקאסט, וזה לא עניין של מה בכך.

בתחילת העונהכתבנושהסדרה איבדה כל קשר לנרטיב הישראלי והיא סדרת אקשן לכל דבר, שיכולה היתה להתרחש בכל מקום בעולם. ואכן כך היה. הסדרה הצליחה לנתק את עצמה מכל שאלה פוליטית, מוסרית או מקומית והציגה אקשן סטנדרטי למדי שהוגש בצורה מצוינת: טובים, רעים, קורטוב של יחסי היא והוא, כולל סצנת התעלסות בין השובה לשבויה, וסיום שבו הטובים מנצחים לפחות עד הפעם הבאה.

והעניין הוא שההצלחה של הסדרה היא לא רק בחו"ל, אלא גם פה במדינה שרק בסוף השבוע האחרון איבדה שניים מטובי בניה בדיוק באזורים שעליהם מדברת הסדרה. אבל "פאודה" זה בדמיון, זה לא באמת, זה רק בכאילו. הלוואי שהמציאות היתה כה שטחית כמו היצירה הטלוויזיונית.

פרק הסיום ששודר אמש כמעט שבר שיאי גיחוך, אבל הזכיר לנו שהמטרה היא קודם כל חו"ל, גם אם זה אומר סוף קיטשי במיוחד, קווי עלילה פרומים למדי ומחשבות שפה אפילו לא יצטרכו רימייק אמריקני. פה כבר סידרו את הכל מן המוכן, ודורון קביליו סוחב אחריו אל תוך התופת את כל משפחתו. "משאלת מוות" גרסת הלבנט. כאמור, להימצאות בארץ הקודש אין כל משמעות, וניכר היה שנעשה מאמץ כביר לאורך כל הפרקים להרחיק את העלילה עוד ועוד מהזווית הישראלית, ולייצר זווית אוניברסלית למה שמתרחש לנו כאן מתחת לאף.


כאילו דרמטית. "פאודה" // צילום: רונן אקרמן, באדיבות yes

הגיבור הראשי, שמסתובב לאורך כל העונה עם כמויות זעם המאפיינות את נאור ציון בביקור בקניון, הכוכב הערבי החתיך (מאז "המסעדה הגדולה" לא היתה כמות כזו של ערבים חתיכים ויפי תואר על המסך) ושני מקרי מוות מניעי עלילה שנועדו רק לשרת את תחושת ה"פאודה" - "כאוס" בחייו של הגיבור הראשי, ששוב מצא את עצמו ראש בראש עם יריבו לאורך כל העונה, עד הסצנה הלפני אחרונה.

בפרק האחרון כמו לאורך כל העונה קיבלנו מתח כהלכתו ללא כל ערך מוסף, טלוויזיה שבאה לבדר אותנו ולא להעניק לנו שום אמירה או סאבטקסט. פורנוגרפיית אלימות מהסוג הבסיסי ביותר, שלא כוללת בתוכה משהו לקחת איתנו הביתה לאחר הצפייה, מלבד אולי ציפייה לעונה השלישית.

ובעצם, מבחינה מסחרית זה כל מה שחשוב. "פאודה" של העונה הנוכחית היתה כל מה שצריך כדי שיוצריה יהפכו ללהיט גדול בנטפליקס ולפתרון לא רע להרצאה אורחת עבור מנהלות שיווק ומנהלות כוח אדם של חברות גדולות בימי כיף שנתיים.

"פאודה", פרק הסיום,‭ yes VOD ‬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר