"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא ריצה יום בכלא: מת ״רואה החשבון של אושוויץ״

אוסקר גרונינג (96) מעולם לא נכלא, אף שנגזר עליו מאסר • צייד הנאצים אפרים זורוף: ללא ענישה המשפטים אינם חשובים

,עודכן
צילום: רויטרס // אוסקר גרונינג

אוסקר גרונינג, איש ה-SS לשעבר שנודע בכינוי ״רואה החשבון״ של אושוויץ מת ביום שישי האחרון בגיל 96, בטרם ריצה את עונש המאסר הסמלי שהוטל עליו לאחרונה בגין סיוע לרצח 300,000 בני אדם במחנה ההשמדה הגרמני אושוויץ-בירקנאו.

עורך דינו של גרונינג מסר שאכן לקוחו מת ביום שישי בבית החולים אולם הרשויות מסרו שעדיין לא הגיעה לידיהן תעודת פטירתו. פרקליטיו של הנאצי לשעבר ניסו למנוע את יישום עונש המאסר של ארבע שנים, שהוטל על מרשם לפני שלוש שנים, בטענה שמצבו הבריאותי אינו מאפשר לו לרצות את העונש. עם זאת, שופטי בית המשפט החוקתי העליון פסקו בדצמבר האחרון כי מצבו הבריאותי של גרונינג לא היה כה קריטי, וכי הוא יזכה לטיפול רפואי נאות בבית הסוהר. לאחר פסיקה זו הפנה גרונינג בקשת חנינה לשרת הפנים של מדינת-המחוז בה הוא מתגורר.

כזכור, גרונינג היה אחראי על מיון חפציהם האישיים של הנרצחים והאסירים והעברת החפצים יקרי הערך לברלין. במהלך משפטו - שזכה לכיסוי תקשורתי נרחב, הודה גרונינג, כי הוא חש אשמה מוסרית, אך הכחיש כל מעורבות ישירה ברצח יהודים.

העמדתו לדין המאוחרת של גרונינג התאפשרה בעקבות פסק הדין התקדימי שהוצא בגרמניה נגד ג׳והן איוואן דמאניוק, שקבע כי כל מי ששירת במחנה השמדה היה חלק ממכונת הרצח הגרמנית ולכן אין צורך להוכיח באמצעות ראיות השתתפות פעילה בהשמדת היהודים. מבין כ-6,500 הגרמנים ששירתו במחנה אושוויץ-בירקנאו ושרדו את המלחמה נשפטו רק 29 במערב גרמניה ו-20 במזרח גרמניה הקומוניסטית.

ב-1985 הקפיאה התביעה הגרמנית הליכי העמדה לדין נגד גרונינג ואנשי ס״ס אחרים בתואנה שלא ניתן להוכיח את מעורבותם הישירה ברצח.

צייד הנאצים, אפרים זורוף, מנהל מרכז שמעון ויזנטל בירושלים שפעילותו תרמה להעמדתם לדין של נאצים ותיקים בגרמניה אומר ל״ישראל היום״ בעקבות הידיעה על מותו של גרונינג: ״אני נורא מצטער שהוא מת לפני שנכנס לכלא. עד עכשיו היו בגרמניה שלוש הרשעות לפי המדיניות הגרמנית החדשה, שאני מאוד תומך בה והיא מאוד חשובה להמשך העמדה לדין של פושעים נאצים. אבל, לצערי איש מהם לא נכנס לכלא. שניים מהם מתו לפני שהערעור שלהם נשמע בבית משפט ולכן הם לא הרצו עונש מאסר. למרות גילם המתקדם ומצבם הבריאותי החלש, אם אין אלמנט של ענישה המשפטים הללו מאבדים מהחשיבות שלהם. אני לא הייתי מוותר עליהם, אבל חייבים לאתר אלמנט של ענישה, אפילו אם זה סמלי״.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר