מה קרה כשבינה מלאכותית ניסתה לסרוג?

מה יקרה אם ניתן לבינה מלאכותית לסרוג לבדה (או יותר נכון לתת לה הוראות סריגה) על סמך המידע שיש לה? את השאלה הזו הציבה לעצמה ג'נאל שיין, שעוסקת בלימוד ומחקר של רשתות עצביות. שיין, עד היום כבר יצרה כמה פרויקטים בעלי הומור באמצעות בינה מלאכותית, כמו ייצור סוכריות לבבות עם ביטויים לחג האהבה, ומציאת שמות לצבעים חדשים.

כעת היא נענתה לאתגר חדש והוא לראות מה תסרוג תוכנה של בינה מלאכותית על ידי למידה עצמית. במסגרת הפרויקט הזה התוכנה אכן סרגה סריגים בעלי צורה מיוחדת, הדומה בחלקה לצורות פרקטליות, שזכו לשמות כמו גנדלף ספרטני, מפלצת דיסקו, עץ פאנק ועוד.

בהמשך היא חיברה בין המחשב לפורום של סורגים שבפועל ניסו להפוך את הוראות הסריגה של המכונה לסריגים אמיתיים. הסורגים קיבלו כ-500 הוראות סריגה שהמוכנה עיצבה, וניסו לבצע את מה שהם בעצמם ציינו כי הוא מבצע הסריגה המשונה ביותר שהם השתתפו בו עד כה. התצורות היו כל כך יוצאות דופן עד ששיין עצמה קראה לפרויקט "אסון מצחיק" והסורגים עצמם כינו אותו בחיבה "סקייניט", בקריצה לסקיינט, הבינה המלאכותית שמוחה את האנושות מעל פני האדמה ב-"שליחות קטלנית".

אחת הסיבות ששיין וחוג הסריגה פנו לבינה מלאכותית והפעילו את היכולות שלה נובעת מכך שהוראות סריגה דומות לנוסחאות מתמטיות. יש בהן חזרתיות כך שיש כאן דפוס שהמחשב יכול לתרגם ולפעול בהוראות שלו על פי הדפוס הזה. בתחילה לימדו שיין והפורום את הרשת העצבית דפוסי סריגה קיימים, ובשלב מסויים שחררו אותה לעצב עיצובים בעצמה. רוב התוצאות היו די משונות.

פרויקט הסריגה הנוכחי הוא חלק ממהלך שלם של חיבור בינה מלאכותית לתהליכי ייצור וביצוע שהם חלק מהתעשייה. היכולת להישען על בינה מלאכותית היא תהליך שנמשך ומתקדם מזה כעשור.

מדובר בתהליך עדין ומורכב שבו נבנות רשתות עצביות המדמות את צורת החשיבה של המוח האנושי כך שלא רק יוכלו לנהל מידע שהוכנס אליהן, אלא הם גם יוכלו להפיק מהמידע יצירות חדשות ובעצם לבצע תהליכי חשיבה עצמיים. כבר כיום רשתות עצביות מהסוג הזה קיימת בחברות שונות ומצליחות לייצר יצירות אמנות שונות ותרשימים מורכבים מאד.