מכתב לילדה שלי, שעוד לא נולדה

ילדה שלי,

עוד לא הבאתי אותך לעולם אבל אני מכינה הכול לרגע שתגיעי. אמא וכולן פה עובדות קשה עבורך, שיהיה לך קל יותר ושתצליחי. אנחנו קמות כל בוקר לחרוש שדות ולפתוח לך צירי תנועה, מפילות חומות ושוברות תקרות זכוכית, נפצעות וממשיכות.

אנחנו בועטות במוסכמות ומנסרות סורגים, גם אם זה גובה מאיתנו מחירים כבדים, כי אנחנו חייבות לאפשר לך לטוס קדימה במקום להתעסק כל היום בלהזיז מכשולים. כך אולי תגשימי את החלומות שלא הספקנו אנחנו, בגלל מקלות בגלגלים.

אז עכשיו אנחנו לא מוותרות על אף משרה ודורשות כל דרגה כדי שבפנייך תעמוד בחירה מלאה. את לא מבינה כמה זה מרגש לראות את הבנות מסדרות יפה את כל האופציות על השולחן, נשאר לך רק להחליט מי מהן מעוררת בך עניין. ואז, כש"תעשי ארגזים" ותשבי ליד "כפתורים אדומים", אספר לך אילו מלחמות היו פה פעם על שכר ותפקידים.

אגב, גם אם תחליטי להיות עקרת בית, ותבחרי בזה מכל הדברים, אפרגן ואקנה לך את הסינרים הכי יפים. כי כל עוד קיבלת החלטה ממקום של עצמאות, אני בטוחה שחייך יהיו מלאי משמעות.

ויש עוד עניין... כשתגדלי קצת אגלה לך שבגילך עברתי הטרדה מינית ראשונה. אבל אל דאגה גורה שלי, גם בתחום הזה עשינו דרך ארוכה. אנחנו הופכות את העולם להרבה פחות מסוכן עבורך - בעולם שאת תחיי בו איש לא יעז לגעת בך בניגוד לרצונך. אני מניחה שזה ייראה לך מובן מאליו ושגרתי, אבל אני אתעקש לספר לך על חלוצות ימי ה-#metoo.

ויבוא הרגע הזה שתצחקי עליי כשאפציר בך להיות "אישה חזקה" כי זה יהיה ביטוי של זקנים שיצא מהאופנה. ויבוא הרגע הזה שלא תביני למה פעם היו אומרים "בחורה דעתנית" ולא פשוט בחורה. ויבוא הרגע שתספרי לי שלמדת בבית הספר שלפני שנולדת לא הייתה רמטכ"לית באופק וששר ביטחון מעולם לא היה אישה ויבוא הרגע הזה שתגידי שזה מוזר נורא.

לא יודעת מתי את מתכננת להפציע בחיי, אבל אני מחכה לך ולרגע הזה כל כך.

שלך, אמא.