אחרי הלידה של בתה אביב, לפני שנתיים, נקלעה עדי אשכנזי למשבר.
"הייתי אחרי ניתוח קיסרי שלישי, וההחלמה היתה קשה מאוד. הבת שלי נולדה עם ריפלוקס (עלייה של תוכן הקיבה לוושט), מה שאומר שאני צריכה להחזיק אותה הרבה על הידיים, וגם הנקתי אותה עד גיל מאוחר, והכל ביחד היה מין קומבינציה של כאבים, שמנמנות כללית, וילדה שיש לה נטייה לפליטות.
"היו רגעים שאמרתי לעצמי, 'וואו, אני לא אחזור לעצמי לעולם'. זה לא היה דיכאון קשה, כמו המקרים הקיצוניים שאנחנו מכירים, ולא הגעתי למצב של מחשבות קשות, אבל אני זוכרת שחודשיים אחרי הלידה היה לי מאוד מאוד קשה, ברמה שלא הכרתי מעולם.
"בנקודה הזאת, מתוך הרגשות הדיכאוניים האלה, הסתכלתי קדימה ואמרתי לעצמי: זהו, כל החיים שלי אני אשב על הספה הזאת ואף פעם לא אחזור לעצמי. הכל נגמר".
מה עבר בראש?
"הרגשתי שאני מחוץ למעגל. שאני לא מעניינת את הסובבים אותי, ושאני לא באותו ראש כמו החברים שלי. במקביל אני מיניקה, אז אני לא יכולה לשתות חריף, וגם לא לעזוב את הילדה להרבה זמן. הכל ביחד היה מאוד קשה. הייתי ממש עצובה".
כמה זמן זה נמשך?
"חמישה חודשים, אבל לא כל הזמן, כי בתוך חמשת החודשים האלו היו גם רגעים טובים".
זה משהו שלא קרה אחרי הלידות הראשונות?
"אחרי שתי הלידות הקודמות הרגשתי את הירידה של ההורמונים וסוג של דכדוך לא מוסבר, והיו רגעים של בכי לא מוסבר. אבל לא שקעתי ברגשות השליליים, וזה לא היה דרמטי. בלידה הראשונה הרגשתי שאני נראית לא טוב והיתה הסתבכות שהסתדרה, אבל הייתי מוצפת מהתרגשות שאני אוהבת את התינוקת שנולדה. בהתחלה חשבתי שאני לא אוהַב את זה, וכשהיא נולדה זה בא לנו טוב והיינו מאוהבים בה".
יהיה לך ילד נוסף?
"נראה לי שלא".
* * *
עדי אשכנזי פרצה לחיינו בשנת 2002, בתוכנית האירוח של יאיר לפיד. "ברגע שישבתי אצלו באודישן, הרגשתי שאני יושבת על הכיסא שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן", היא אומרת. "עד אז דחו אותי שוב ושוב בבתי ספר למשחק, וכשכבר התקבלתי זה היה בפרוטקציה, ואז למרות הפרוטקציה העיפו אותי.
"לא עברתי שום אודישן - לא לתיאטרון, לא להנחיה, לא לפינות בטלוויזיה. במקום זה עבדתי כמלצרית וכמוכרת בחנות, וזה היה קשה מאוד. היו שנים שהייתי בטוחה שמקומי בהבימה ושאעשה את 'הדיבוק' ואת צ'כוב, וכל ההדחות האלה גרמו לי להיות מאוד מתוסכלת".
היה רגע שחשבת לוותר?
"רגע לפני יאיר לפיד שחררתי לגמרי והלכתי לעשות קורס להקמת עסקים קטנים של משרד התעשייה. התחלתי לעבוד בחנות, במטרה לפתוח חנות משלי".
מאז עברו הרבה פאנצ'ים בהופעות הסטנד־אפ, ואשכנזי ביססה את מעמדה כאחת הקומיקאיות המוערכות והטובות בארץ, גם בזכות שש העונות המוצלחות של "מה זה השטויות האלה?!" שצולמו לאורך 13 השנים האחרונות, והשישית מביניהן עלתה השבוע ב"קשת 12". באופן מפתיע ובניגוד למקובל בתחום, אחרי ארבע עונות היא בחרה באומץ לצאת להפסקה יזומה ולהיעלם כמעט לגמרי.
"את ארבע העונות הראשונות עשיתי כרווקה, וכמעט לא עצרתי בין לבין, כי אני מאוד אוהבת את העשייה של התוכנית ונגררתי לתוך זה", היא מספרת. "אבל בעונה הרביעית נכנסתי להיריון, והכל השתנה".
מה קרה?
"לפני שהכרתי את איתן בעלי לא רציתי להיות אמא, אבל ברגע שהכרתי אותו והכל עבד, נולד גם הרצון המשותף להיות הורים. בהיריון לא עשיתי כלום בטלוויזיה, וגם צמצמתי את כמות ההופעות. ממש נהניתי מפסק הזמן הזה. אמרתי שכשהילדה תיוולד, אני רוצה להיות איתה.
"בזמן חופשת הלידה, כשפולי היתה בת שמונה חודשים, נכנסתי שוב להיריון, וגם זה היה מתוכנן. בהיריון השני עבדתי רק חודשיים, בצילומים של 'בלתי הפיך'. לא רציתי שום דבר מעבר לזה. אחרי שאלון נולד לקחתי חופשה של שנה, ואז חזרתי".
ובשנה הזאת היית באמת בחופש, או שזה חופש שמלווה במחשבות טורדניות על העתיד?
"כל הזמן הזה הייתי מרוכזת מאוד בהורות, והתאהבתי בזה. ברור שהיה לי קשה, כי הייתי עייפה, והיו גם מחשבות שאולי לא אחזור לעצמי ושלא יתעניינו בי בתחום הבידור".
את צריכה להיות מאוד בטוחה במקום שלך כדי לקחת הפסקה כל כך ארוכה.
"הירידה ההורמונלית היא מסחררת, והיא זאת שבקצה שלה מביאה לדיכאון. אנשים לא מבינים עד כמה זה עוצמתי. אי אפשר לעבור לידה בלי שינויים במצבי הרוח, וכחלק מהתהליך הזה הייתי אומרת לעצמי, 'הקריירה', ה'עדי אשכנזי', כבר לא תחזור. חשבתי לעצמי שאני כבר לא אהיה יותר הקוּלית עם הטוסטוס. אני אחזור כ'דודה' או כ'קאמבק'".
איך הרגעת את עצמך?
"אמרתי לעצמי שהכל יחכה, ושכאשר אתה טוב במשהו, הדרך שלך לא נגמרת כל עוד אתה בשפיות. זה משהו שאני באמת מאמינה בו.
"תסתכל על חנה לסלאו וציפי שביט, היו שלבים שחשבתי שלא נראה אותן יותר, אבל הנה הן לגמרי פה, כי הן סופר־מוכשרות ויש להן ידע בעבודה ויכולת לייצר עבודה נכונה. זה מה שהוביל אותי לקחת פסק זמן ארוך. המשכתי להופיע בסטנד־אפ כל שבוע, גם בשביל הפרנסה וגם כדי לשמור על השריר הזה".
עברה לך בראש המחשבה שתבוא הצעירה התורנית שתתפוס את המקום שלך?
"חשבתי שזה יהיה מאוד עצוב אם לא ירצו את האמנות שלי, אבל לא מהמקום הזה שתבוא מישהי צעירה ותתפוס לי את המקום".
על אף מעמדה וההערכה שהיא מקבלת, לצד ההקפדה בסינון העבודות, הדרך חזרה לא היתה פשוטה. לפני חמש שנים, אחרי הלידה השנייה, ניסתה אשכנזי להמציא את עצמה מחדש באמצעות "מריצה לאחור", סדרה חדשה שתסכם 20 שנים של ערוץ 2. אם אתם לא זוכרים במה מדובר, זה רק כי הסדרה מעולם לא שודרה.
"לסקר את החיים האישיים שלי לצד הפסקול של הטלוויזיה הישראלית זה משהו שעל הדף מאוד דיבר אלי", היא אומרת. "עבדנו עליה שמונה חודשים, היה כבר אולפן, צילמנו שתי תוכניות, היו שמונה תוכניות נוספות כתובות, התקשרתי להמון אנשים שיבואו להתארח, והיה אפילו תאריך שידור.
"ואז שלחנו את שתי התוכניות הראשונות לבדיקה בקבוצת מיקוד, וזו היתה מכה. אני זוכרת שבעצמי ישבתי לצפות בזה אחרי הקבוצות, ופתאום כל הדברים שהם העלו נראו לי נכונים, והבנתי שזה באמת לא יצא טוב. הבנתי שיש שגיאה בהתחלה, ומשם, לאורך כל הדרך, זה לא התיישב נכון. התוצאה הסופית היתה אוסף של טעויות.
"באותו רגע שבו 'קשת' קבעו איתנו פגישה כדי לתקן את הדברים ולפרמט מחדש, אמרתי להם: בואו נזרוק את הקלטות לפח. זו היתה החלטה מאוד קיצונית שלי, ובמיוחד אחרי כמה שנים שלא עשיתי טלוויזיה".
מה לא עבד שם, לדעתך?
"זה היה משהו שלא הבליט את היתרונות שלי. טקסט שכל קומיקאי יכול לספר על עולם הטלוויזיה, שניסינו לחבר אותו לחיים שלי, אבל זה לא התיישב".
איך הרגשת שהדבר הראשון שאת עושה אחרי כמה שנים מתקבל גרוע?
"זה קשוח מאוד, מבחינה מקצועית זו היתה בעיטה בבטן. אבל אני בן אדם מאוד מטרתי, וכל מה שעניין אותי באותו רגע זה איך אני משכנעת את כולם לרדת מזה. אמיר וליאור (אמיר בן סירה וליאור כפיר, הכותבים הקבועים שלה מאז יאיר לפיד; ע"ס) אמרו לי, 'בואי נשב ונתקן את זה', אבל הסברתי להם שזה שבור מהיסוד".
הושקע בזה הרבה כסף.
"המון, ואני החזרתי את הכסף הזה לקשת, כי לא סיפקתי את העבודה. הם ליוו אותי כל הזמן בהכנה, ואולי היו צריכים להרגיש את הבעיות בדרך, אבל בסופו של דבר, רק האמן יכול לדעת אם הדבר יושב עליו או לא. מבחינתי השגיאה היתה אצלי".
אני לא מכיר טאלנט שמחזיר כסף.
"נכון מאוד, אבל במקרה הזה ממש לא הבאתי את הדבר עצמו. זה לא שעשיתי את זה פחות טוב. פשוט לא עשיתי, וגם אמרתי שאני לא חוזרת לשולחן לעבוד על הסדרה".
איך הם הגיבו?
"הם כעסו עלי והתאכזבו ממני ורבו איתי, זה היה מאוד קשה. גם משרד ההפקות, גם הכותבים וגם העובדים היו מאוכזבים, כי לכולם הופסקה העבודה מעכשיו לעכשיו. פתאום הפכתי את כולם למובטלים".
הרגשת עם זה רע?
"אני קיבלתי את ההחלטה הזאת ברגע. אמרתי לעצמי, 'אוי ואבוי, אני עושה משהו זוועתי, ואולי הוא יהיה בטלוויזיה, וכולם יגידו שהתוכנית החדשה של עדי אשכנזי היא זוועה, ואני מייד אבין על מה הם מדברים. הייתי הקודקוד שסחף את כולם להרפתקה, אבל לא יכולתי שזה יהיה במחיר של הקריירה שלי והמיתוג שלי".
אולי את פשוט פרפקציוניסטית בצורה מוגזמת?
"אני רוצה לראות 100 אחוז. זה כמו במוזיקה. אתה לא יכול לזייף רק קצת. יש רק דרך אחת לעשות את זה נכון.
"בעבודה שלי הכל עובר דרכי. אני מרגישה ששם נמצא הידע שלי, וכשאני עושה דברים שלא יושבים עלי בול, משהו מתחרבש".
את ככה גם בחיים האישיים?
"כן, אני פרויקטורית כזאת. אם זה התחפושות של פורים, או השיפוץ בבית, או מסגרות חינוכיות לילדים. אני מאוד חרוצה ושקדנית. אם לא הייתי קומיקאית, הייתי יזמת".
* * *
במהלך ההיריון הראשון והשני הפתיעה אשכנזי כשהודיעה שתצלם את "בלתי הפיך" - לראשונה עבור רשת, לראשונה כשחקנית, ולראשונה בסדרה שלא יצרה בעצמה. העונה הראשונה זכתה להצלחה והיתה הסדרה הנצפית ביותר באותה השנה. העונה השנייה זכתה לנתונים נמוכים, והסדרה בכיכובה של מי שעד אז היתה רגילה לככב בפריים טיים ולשבור שיאי רייטינג, נדחקה לשעת שידור מאוחרת.
אשכנזי לא הסתירה את אכזבתה, ובהרמת כוסית בקשת אמרה לנוכחים: "הייתי אצל המתחרים, אל תלכו לשם".
טרקת להם את הדלת.
"ברשת מאוד לא העריכו את איך שיצאה העונה השנייה, זה לא נראה להם טוב, אז שיבצו את זה ב־23:15. את הירידה ברייטינג הם לא ייחסו לשעת השידור המאוחרת אלא לזה שאנשים לא רוצים לראות את הסדרה, אז אמרו, נשים אותה יותר מאוחר, כי אז עוד פחות יראו אותה.
"אתה יודע כמה כסף וזמן משקיעים בדבר הזה? בתוך העולמות של המשחק, להיות שחקן בסדרה זה גיהינום. אתה מסתכל סביבך ואומר, כל האנשים האלה התאמצו והשקיעו, ובסוף זה משודר מאוחר. אני זוכרת שאנשים אמרו לי שלא הצליחו להגיע לזה כי נרדמו קודם".
הפכת שולחנות?
"בוא נגיד שאם אתה כבר בעולם הדימויים, אז ניסיתי להפוך שולחנות, ובתגובה שפכו עלי מים קרים. הגעתי לשם ויצאתי מהבניין בוכה. פשוט נדהמתי מהיחס הקר שקיבלתי, כשלתחושתם לא סיפקתי להם את הסחורה. כף רגלי לא תדרוך שוב ברשת".
יכול להיות שזה באמת לא היה מספיק טוב?
"העונה השנייה באמת היתה פחות טובה לעומת הראשונה, אבל לא צריך לשים אותה מאוחר בלילה. אם היתה תקלה או משהו מביך, אני מבינה. אבל זה לא היה המצב.
"מה שאני הרגשתי זה שיש ברשת את המחלה של הריאליטי, אבל מה עם לסבר קצת את העין לצופים בבית? כאילו, אתה יוצר סדר יום טלוויזיוני שלא מכבד את היצירה".
זה ערער אותך?
"מאוד. פגע באמון שלי באנשים. כשגנזתי את התוכנית לקשת, יכול היה לבוא מישהו משם ולהגיד, איזה מין דבר זה, זה לא מקצועי, ואנחנו לא רוצים לעבוד איתך יותר. ולמרות זאת, למרות שלא היה להם קל לבלוע את הביטול הזה, הם באמת האמינו שאני עושה את זה ממקום מקצועי. יש להם באמת את היחס המכבד לאמן במקום שהוא נמצא בו".
מלכתחילה המעבר לרשת היה מפתיע.
"לא עברתי אליהם, רק יצאתי לפרויקט. התפרסמתי אצל יאיר לפיד ברשת, אבל הם לא עשו מאמץ להשאיר אותי אצלם, ובקשת מייד לקחו אותי. לאורך השנים לא הסתכלתי ימינה ושמאלה, יצאתי רק לפרויקט הזה, בידיעה שאני חוזרת לקשת. בדרך חוויתי זוגיות שלא עובדת בשבילי, גם נעלבתי מאוד וגם פחדתי. כשחזרתי לעשות את 'מה זה השטויות האלה' בקשת, ההיגיון חזר למקום".
מרשת נמסר בתגובה: "רשת היא הבית של היצירה הישראלית, ולראיה, כמות ואיכות הדרמות המשודרות אצלנו. העונה הראשונה של 'בלתי הפיך', ששודרה בשעה 22:30, זכתה להצלחה ענקית ורשמה רייטינג ממוצע של 27.8 אחוזים.
"לצערנו, העונה השנייה, ששודרה כרבע שעה מאוחר יותר, ב־22:45, לא הצליחה לשמר את ההצלחה בשל מספר סיבות, שמפאת כבודם של העוסקים במלאכה לא נפרט. עונה זו הסתפקה ברייטינג נמוך בכ־30 אחוזים מהראשונה, ועדיין אנו גאים מאוד ביוצריה".
"חשבתי לעצמי שאני כבר לא אהיה יותר הקוּלית עם הטוסטוס, שאחזור כ'דודה' או כ'קאמבק'". מתוך "מה זה השטויות האלה? שיטת אשכנזי" // צילום: נטשה זריקר
בשנה האחרונה מדברים על ההטרדות המיניות בתעשיית הבידור. את נתקלת בזה?
"למזלי לא הייתי בסיטואציות שממש הותקפתי, אבל הוטרדתי המון פעמים. כל תחילת הקריירה שלי, עשר השנים הראשונות שניסיתי לעשות סטנד־אפ, היתה מלאה בהטרדות.
"זה היה יכול לבוא לידי ביטוי בלימודי משחק, שהמורים הומואים עם שנאת נשים מטורפת, או שהיה מין דיבור כזה של 'יום אחד את תשבי בבית ותגדלי ילדים'. הכל באווירה של 'בסוף את רק אישה'.
"היום אולי אומרים את זה פחות, אבל אני שמעתי הרבה פעמים את המשפט 'את לא תעבדי, את תגדלי ילדים'".
הרוב המוחלט של המנהלים והמפיקים בתעשייה הם גברים.
"בהתחלה המפיקים שלי היו תמיד גברים. היו טובי לב, שפתחו לי את הדלת והדליקו לי את האור, אבל היו כאלה שלמרות שבאו מהצד שלי, התייחסו אלי בצורה נוראית. אני זוכרת שמפיק שלי אמר לי פעם: 'תגידי תודה ותיזכרי בימים שהיית מוכנה לפתוח רגליים כדי שיראו אותך דקה בטלוויזיה'. מי יגיד לאסי כהן משפט בסגנון 'תיזכר בימים שהיית מוכן להתכופף שידפקו אותך מאחור כדי להיות בטלוויזיה'?"
היו גם מנהלים ומפיקים גברים שתמכו בך?
"בתוך כל הסביבה הגברית שראתה את הפוטנציאל שלי ולא העזה להמר עלי, היו כאלה שזכיתי לקבל מהם יחס שווה ומכבד. יאיר לפיד, אבי ניר, משה קול, יהודה לבדנסקי ובועז בן־ציון. מכולם קיבלתי יחס מכבד, עם סובלנות להריונות ולקפריזות נשיות. הייתי אומרת אפילו אפליה מתקנת".
יכול להיות שמשום שאת קומיקאית שצוחקת על הרבה דברים הרגישו איתך נוח יותר?
"הייתי עושה סטנד־אפ מאוד נועז ולא היה לי אלוהים, אבל הפידבקים שהייתי מקבלת לא היו על איך אני עושה סטנד־אפ, אלא למה אני אומרת כאלה דברים על גברים. גם שמו לי רגליים בגלל הדברים שאמרתי".
היו הטרדות פיזיות?
"כן, אבל לא ברמה של תקיפה. אני זוכרת שהייתי פעם לפני הופעה מאחורי הקלעים, ואנחנו בחדר האיפור, ומגיע מפיק ותופס לי את הישבן. הסתובבתי ואמרתי לו, 'מה זה?' ואז הוא אומר לי, 'רק את יכולה להתבדח על סקס, אז אני יכול לגעת'.
"קיבלתי גם הצעות להופיע באיזשהו מקום תמורת מין, ולהופיע בטלוויזיה בשביל מין. אני זוכרת שיום אחד התכופפתי לשטוף את הפנים, וכשקמתי אני רואה גבר נעמד מאחוריי ועושה תנועות של זיון. ואני אומרת לו, 'אוי די' עדין כזה. בתקופה ההיא לא יכולתי לעשות יותר מדי חוץ מלהגיד 'אוי די'. היום, אם מישהו יעשה את זה לידי, זה ייגמר באזיקים".
אז קמפיין MeToo בא בזמן.
"לגמרי. אני בעד הקמפיין הזה, ואני חושבת שהשלב הבא שלו יהיה להתקומם נגד התקפה מינית של נשים שהסכימו למגע אינטימי. מילדות, מרגע שאישה מתחילה את המגע המיני, התחושה היא שיש ניסיון להשיג ממנה עוד משהו, שהיא לא רוצה לתת. תמיד זה 'הוא רצה להכניס לי יד לחולצה ולא הסכמתי, אבל הוא כן הכניס'.
"אני זוכרת את כל המזמוזים האלה של התיכון, והחוויה היתה של 'תכננתי רק להתנשק, וזה נגמר בסקס'. הכל תמיד באווירת 'תסכימי', 'תני עוד'.
"חוסר ההבנה שצריך להיות שוויון מלא בתוך הסיטואציה בין גבר לאישה הוא בעייתי מאוד. להבדיל, זה בא לידי ביטוי גם במשכורות של גברים מול נשים".
את חושבת שאת מופלית בהיבט הזה?
"אני באמת לא יודעת, ואני רוצה להאמין שלא. אבל בגלל שזה קורה בהוליווד, אני מניחה שזה יכול לקרות גם כאן. מעניין להשוות בין הגברים לנשים ב'ארץ נהדרת', אבל אני רוצה להאמין שכל אחד שם מרוויח לפי ערכו, ולא לפי המגדר".
* * *
היא בת 43, אבל הגיל לא מערער אותה, ולא היה לה זמן להתעכב על משבר גיל ה־40. את בן זוגה, איתן בן זקן, בעל יקב, הכירה דרך אמיר בן סירה, שבמקרה הזה לא סיפק לה רק פאנצ'ים, אלא גם בן זוג לחיים ואב לילדיה.
"אמיר סיפר לי עליו, והפעלתי לחצים שהוא יתקשר. ואז, כשהוא התקשר ולא עניתי, הפעלתי שוב לחצים והוא שוב התקשר. ואז התאהבנו ממבט ראשון. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהתאהבתי ממבט ראשון".
מה היה בו שאין באחרים?
"בניגוד לכל אחד אחר שיצאתי איתו, ברגע שפגשתי אותו הוא התחיל להתעניין בעבודה שלי ואיך זה עובד. הוא שאל שאלות כל כך קונקרטיות, שזה הקסים אותי.
"כשאתה מפורסם אנשים לא מתעניינים בך. אני יכולה לפגוש אנשים מהעבר שלא ראו אותי 20 שנה, והם לא ישאלו אותי כלום".
"מה עם לסבר קצת את העין לצופים בבית?" עם השחקן מולי שולמן ב"בלתי הפיך" // צילום: ינאי יחיאל
אתם זוג טוב?
"אנחנו זוג טוב, אבל אנחנו חווים חזק מאוד את כל מה שכרוך במשפחתיות, שזה מעט מאוד זמן לזוגיות והרבה מאוד זמן לילדים. כמפעל אנחנו מפעל מושלם, ומאוד פעילים בגידול הילדים. כל יום אחד מאיתנו או שנינו נמצאים איתם, ולא עזבנו אותם אף פעם.
"זוגיות זה דבר לא קל. זה דבר מפרך. עכשיו אנחנו משפצים דירה, ואני לא ממליצה לאף זוג. אבל כמו שהוא אומר, 'אנחנו בישורת האחרונה', ואני מחכה כבר שנשב במרפסת אחרי שהכל יהיה גמור".
ההומור עוזר לזוגיות?
"ההומור שלי לא עוזר לנו. בדיחות שנכתבות בבית שלי לא עובדות אצלנו בבית".
עם גברים לפניו זה עבד?
"להביא הומור לדייט ראשון זה משהו שלא עשה לי שירות טוב בכלל. במשך שנים הייתי מופיעה, ומעולם לא ניגש אלי בן אדם בסוף ההופעה ואמר שהוא רוצה להכיר אותי. פעם מישהו צעק בקהל 'עדי אני אוהב אותך' ו'אני רוצה להתחתן איתך', וזה הרים לי לפאנץ'. אבל בסוף הוא בא עם בן הזוג שלו להצטלם איתי".
אם אני אשאל את בעלך איך זה לחיות עם אישה מצחיקה, הוא יבין מה אני שואל?
"ברור, הוא מרגיש את זה. אבל הוא מרגיש בעיקר שאני מייצרת הומור מהחיים שלנו, ושהיצירה נכנסת לבית".
הוא בן אדם מצחיק?
"בוא נגיד שיש לו חוש הומור, אבל זה לא הטיקט הראשי שלו".
* * *
אשכנזי ובעלה גרים בתל אביב עם שלושת ילדיהם - פולי בת ה־6, אלון בן ה־5 ואביב בת השנתיים. הם קנו דירה בעיר אחרי ארבע שנות שכירות ברמת השרון.
"בזמנו עברנו לרמת השרון, כי הבנו ששם אתה יכול לקבל הרבה יותר באותו הכסף. שכרנו בית פרטי חד־קומתי, מבחינה כלכלית זו נראתה החלטה נכונה. עכשיו ניסינו לרכוש שם בית הרבה מאוד זמן, עד שנפל לנו האסימון שבא לנו לחזור לתל אביב. קנינו דירה בצפון הישן, עכשיו אנחנו משפצים אותה".
איזו אמא את?
"אני מאוד עסוקה בילדים שלי, בצורה מוגזמת. לא מוגזמת מהבחינה הזאת שאני קונה להם יותר מדי דברים, מלבישה ומצלמת כל הזמן, וגם לא דאגנית יותר מהממוצע. אבל אני מאוד יצירתית. עושה איתם הרבה דברים, ויש לי שיטות לדבר איתם. יש כמה דברים ערכיים שאני מקפידה עליהם, ואני גם נופלת לאותן מלכודות כמו כל ההורים. אבל אני במודעות מאוד גבוהה להורות ועושה את הכי טוב שאני יכולה".
אסיפות הורים? קבוצות ווטסאפ?
"הכל. לוקחת, מחזירה, בודקת עם המנהלת, חוגים, כל מה שצריך. אני סוג של מנהלת שלהם. מרגילה אותם לעבוד יחד ומציפה להם את המילה אהבה: אהבה לאחים ונשיקות ולהתחבק. אני עסוקה בזה מאוד".
כשהיא לא עם הילדים, היא מופיעה ברחבי הארץ. במופע שלה, בדיוק כמו במפגש שלנו, היא בשיאה. מהירה, חדה, דעתנית. מציפה את כל מה שקשור בחתונה־זוגיות־הריונות־אימהות. הגדולה של המופע היא שגם מי שלא מתעורר להניק בחמש בבוקר, יוצא עם שרירי לסת תפוסים.
"הסטנד־אפ זה לא רק להגיע לאולם ולהופיע. במקרה שלי, כבר שלושה ימים לפני אני עובדת בזה, כי ההתרגשות וההכנות קשות מאוד".
עדיין?
"בטח, זה מטורף לגמרי. היום, למשל, יש לי הופעה, והיום אני בדיכאון, עם כל הסממנים של הדיכאון. ממש משהו קליני בגוף. עצבות, דיבור בקול נמוך. חשבתי שאם אדבר איתך זה יקל עלי".
את דווקא נראית לי באנרגיית שיא.
"כי גם עכשיו אני בסוג של הופעה. פעם, בימים של הופעה, הייתי מעדיפה לנקות לעצמי את היום, כי אני לא בריכוז. עם הזמן הבנתי שכבר עדיף לי להעסיק את עצמי, כדי לא להיות מתוחה".
איך המתח הזה בא לידי ביטוי?
"אני יכולה לא להירדם בלילה שלפני, כאבי בטן, ריצות מטורפות לשירותים. זה באמת מרגש אותי. אולי לאמנים מסוימים זה הרבה יותר קל, אבל בשבילי ממש לא. אני גם חושבת שיש קשר לזה שאני אישה. נשים עוברות את הסטנד־אפ יותר קשה, עם כל המודעוּת העצמית והחיבור לרגשות".
ואיך את בהופעה עצמה?
"רגע לפני שאני עולה אני אומרת לעצמי 'כואב לי הראש', 'איך עשיתי את זה לעצמי', ועוד כל מיני דברים מוזרים. אבל הכל נפסק ברגע שאני עולה לבמה. בהופעה אני בכלל לא בלחץ.
"היכולת שלי להופיע על הבמה השתנתה מאז שאני אמא. ראיתי את ההופעה שלי בחודש תשיעי לפני שהפכתי להיות אמא, וראיתי אותה אחרי ההיריון השני, כשאני כבר אמא, והרגשתי הבדל גדול. לפני, היה לי לחץ בקול, שלדעתי נבע מחוסר בגרות וחוסר ביטחון וביטוי לחוסר מציאת סֶנטר. הרגשתי אז שההופעה האחרונה היא זאת שמגדירה אותי.
"לפני שהכרתי אותו לא רציתי להיות אמא". עם הבעל איתן // צילום: קוקו
"מאז שאני אמא זה פשוט השתנה. היום אני יודעת להגיד שאני יותר מהפרויקט האחרון שלי. במבט לאחור, האימהוּת עזרה לי למצוא את הסנטר שלי, ואני לא רוצה להסתיר אותו.
"כשהייתי רווקה, הייתי מסתירה הרבה. כשנפרדתי מבעלי אמרתי לאנשים שאני בזוגיות. כשהתגרשנו אמרתי שאני אולי מתגרשת, וכשהתחלתי זוגיות חדשה לא סיפרתי. היו הרבה הסתרות.
"כשאתה הורה הרבה יותר קל. שמעתי כל הזמן את מה שאומרים על הורות ולא באמת הבנתי על מה מדברים, ופתאום, כשזה קרה לי, הרגשתי שאני מיישרת קו עם העולם, וזה עושה הרגשה טובה. הכל נותן לך שייכות ומחבר אותך, וההתעסקות בגידול ילד נותנת לך משמעות לחיים, כי אתה צריך לדאוג שהוא יגדל היטב. זה נותן פיקוס ומוריד שומנים ומחשבות מיותרות, וזה בא לידי ביטוי בסטנד־אפ".
זו הסיבה שאת פחות מקללת בהופעות לעומת פעם?
"זה קשור, וזה בא ממקום של חמלה כלפי האחר. הייתי שומעת אנשים שאומרים, 'את אמא? את אמא?' ולא הבנתי. אבל היום, כשאני עומדת מול מישהו שהוא הורה, יש מין חיבור והזדהות, והרבה פחות שיפוטיות".
או שפשוט התברגנת.
"הרווקוּת הופכת אותך לנוכח, ואם חס וחלילה אהיה שוב רווקה, אני שוב אנכח יותר. הרווקות מטבעה עושה הרבה עניין. לפני שעברתי מתל אביב גרתי בדיזנגוף פינת בזל, ולא יכולתי לעזוב את הבית בלי שיצלמו אותי. המעבר לרמת השרון נתן לי שקט".
* * *
השבוע עלתה לאוויר העונה החדשה של אשכנזי, תחת השם "מה זה השטויות האלה? שיטת אשכנזי" (ימי ראשון ב־21:00, קשת 12). "בשיטת אשכנזי נתנו ביטוי לשאיפה שהיתה לי תמיד לעשות רמה מסוימת של קואוצ'ינג, אמנם קומי, אבל כזה שנובע מתובנות ומכללי אצבע שהפקתי במהלך החיים שלי. משהו אמיתי שהסתובב לי בגוף, וקיבל ביטוי בכל מיני דרכים, חלקן מצחיקות.
"התוכנית הזאת מאפשרת לי להפחית חלק מהמאמצים של העונות הקודמות - בייצור לוקיישנים, בעלילה, ובעוד הרבה דברים. בפורמט הקודם הגנתי על עצמי בהמון רשתות, כדי למקסם את היכולת הקומית שלי. הפעם הורדתי את הכל ופשוט דיברנו עם אנשים וערכנו את זה".
איך נולד הרעיון?
"רצינו שאחד הנושאים יהיה זוגיות, וגילינו שאין מה לצלם ולהראות בזוגיות. משם הגענו למסקנה שהדרך היחידה לתקוף את הנושא זה רק לדבר על זוגיות, אבל אנחנו לא תוכנית מגזינית. אז עשינו ניסיון של טיפול זוגי, והרגשתי טוב מאוד עם הפיילוט הקטן הזה. ככה החלטנו לצאת לעונה שלמה".
אחד הפרקים עוסק בחברים הכי טובים, מאיה דגן מתארחת בו.
"הפרק מטפל בזה כי מכורח החיים אנחנו לא מדברות כל יום ולא נפגשות פעם בשבוע, ושם אנחנו מתעמתות בצורה מאוד אמיתית".
יש שורה תחתונה?
"כן, יצאו דברים, אבל תצטרך לראות כדי לגלות. אני יכולה להגיד שיצאה סצנה מאוד נועזת, אבל מאיה ממש זרמה עם זה, ואפילו לא ביקשה לראות קודם".
זה עשה משהו לקשר שלכן?
"קודם כל עשינו את השיחה הזאת סוף סוף. אחרי הצילומים היתה לנו עוד שיחה, ונאמרו דברים אמיתיים. אבל נשארנו חברות".
בראיון אצלנו ארז טל סיפר שהציע לך להשתתף ב"מועדון לילה" ולא הסכמת. למה?
"אני מעריכה את ארז, והוא ניסה שוב ושוב. זה החמיא לי, וגם הביך אותי. בשורה התחתונה, אני מעדיפה לעשות תוכניות משלי".
את רואה את עצמך משתלבת ב"ארץ נהדרת"?
"זה ממש לא בכישורים שלי. אמנם, אני יודעת לזהות דקויות אצל אנשים ועושה חיקויים ביומיום, אבל לא ברמה שלהם. התארחתי שם פעם אחת, וזה לא היה מוצלח. אין לי חוש הומור בכל מה שקשור לאקטואליה, זה רק מביא לי עצבים וחנק".
את חושבת שיש היום מספיק נשים בתחום?
"יש הרבה, ויותר מאי פעם".
* * *
מי שבכל זאת הצליח להרגיז את אשכנזי הוא מבקר הטלוויזיה של אתר וואלה, איימן סיכסק, שטען לפני חודשים ספורים כי "מה זה השטויות האלה" עושה שירות רע לסטנד־אפ הנשי. בין המטאפורות הפחות מחמיאות שהוא השתמש בהן היו "קינוח פרווה" ו"פרוסה עם ממרח שוקולד".
אשכנזי לא נשארה חייבת, וטענה בחשבון האינסטגרם שלה כי הביקורת נגועה בשוביניזם. בין היתר כתבה: "אם את אמא, את כנראה עייפה, וזה ניכר עלייך ועל עבודתך. מתי יגידו דבר כזה על סמו או על גורי בביקורות על תוכניות שלהם? למה אישה נמדדת תמיד דרך המצב המשפחתי שלה?"
"זה הרגיז אותי מאוד", היא אומרת לי השבוע. "אני חושבת שלצפות בתוכנית שעסקה בזוגיות, שבה אמרתי על הנושא אמיתות מאוד רציניות, ולומר שאני עסוקה בבית עם הילדים ולכן אין לי זמן לכתוב - זה בדיוק ההפך מהמציאות".
מה המציאות?
"מה שראית בתוכנית זו בדיוק התוצאה של כל מה שאני עוברת בבית עם הילדים, ואת התהליך הזה מרווקוּת לשלושה ילדים. זה הביא אצלי לתובנות כאלו, שגרמו לי לכתוב את התוכנית הזאת, שמבחינתי היא יצירה. הסטנד־אפ שנכתב שם הוא מדם ליבי, והדברים שאמרתי הם עמוקים, בלי שום הנחות. יכולתי בקלות לספר, בעלי אומר לי ככה או ככה, אבל זה לא היה זה. היתה שם זעקה נשית, שנובעת מכך שהפכתי לאמא. המבקר הזה כאילו שם אוזנייה אחת וצפה".
זה שאת לא מסכימה עם הביקורת לא אומר שהיא לא נכונה.
"יכול להיות. אבל כשכותבים על גורי, לא מתייחסים לכמה ילדים יש לו. לא תקרא ביקורת שאומרת, 'לגורי יש ארבעה ילדים בבית, אז הוא עשה רק פינה כזאת'. רק על נשים כותבים את זה, וזה יחס גזעני שמקומם אותי. אם כבר להסתכל מהמקום הזה, תסתכל על הכוח שבדבר הזה ותוריד את הכובע שלמרות כל מה שהיא עוברת ועושה כאישה, היא גם מצליחה לנהל קריירה. לא כל מכנה משותף הוא נמוך, רוב האמנות והספרות והקולנוע עוסקים ביחסים בין גברים לנשים. גם סיינפלד וגם לארי קינג והקומיקאים הכי טובים בעולם עוסקים בזה".
אחרי כל כך הרבה שנים בתחום, הדברים האלה עדיין מרגיזים אותך?
"כשהייתי צעירה, ביקורות כאלה היו גומרות אותי, הייתי בוכה ימים. הרבה מהביקורות היו קשות. היום קל לי מאוד למצוא את היסוד האמיתי בביקורת. אני חושבת שביקורת טלוויזיה היא לא מוסד מספיק ערכי כדי שיעשה אותו אדם שהוא בהכרח מקצועי בזה. לאורך השנים כתבו עלי אנשים שהם באמת מבקרים וגם אנשים שסתם כותבים, בלי להכיר את התחום".
בתחושה שלי את מקבלת הרבה פרגון מהמבקרים.
"היום כן, אבל אני מכירה את הביקורות שנכתבו עלי, והיו בהן הרבה קשות. כמו כשיוצא שיר חדש וממהרים להגיד שזה לא השירים של פעם, אז גם אני חטפתי דברים בסגנון 'הומור נמוך, ציצי, תחת'. נורא קל לראות אמן חדש ולמעוך אותו כמו בדל סיגריה".
את זוכרת ביקורת ספציפית שהרגיזה אותך?
"מאוד התרגשתי כשגברי בנאי הזכיר אותי בכתבה, אבל מה שהוא אמר זה שהוא לא אוהב את ההומור החדש, 'כמו המתולתלת שיושבת אצל יאיר לפיד בסוף, מה היא אומרת שם? לא הבנתי. להגיד תחת וקקי זה מאוד קל'.
"קראתי את זה ואמרתי לעצמי, למה כל כך חשוב לך להגיד את הדברים האלה, ויותר מזה - כמה פינות שלי ראית, שאתה אומר שאני אומרת כל הזמן תחת וקקי?
"בזמנו חשבתי שאולי הוא יודע עלי משהו שאני לא יודעת, ושאני צריכה לקחת את זה לתשומת ליבי. עברו לי מחשבות שאולי אני באמת לא ברמה של מי שאני חושבת שאני. בכל אחד יש את חוסר הביטחון, ופעם היו לי 50 אחוז לפה ו־50 אחוז לשם. אם מישהו היה בא עם הרע, זה היה מייד מתיישב על כל הרע שאני חושבת שיש בי. היום חוסר הביטחון שלי ברמה המקצועית הוא לא גדול. אם מישהו בא ומעיר משהו רע, זה נוגע באזור של עשרה אחוז".
* * *
זו הפעם הראשונה ש"מה זה השטויות האלה" משודרת אחרי הפיצול של ערוץ 2, והמשמעות היא שנתוני הרייטינג יירדו לעומת העונות הקודמות. למרות זאת, הפרק הראשון זכה ל־14.6 אחוזים וכבש את הפסגה של טבלת הרייטינג ואת אהבת המבקרים. כתבו עליה, בין היתר, שהיא "האישה החזקה ביותר בתעשיית הבידור היום".
"בתוך המספרים החדשים אני ארצה להיות עם הנתון הכי טוב שאפשר, אבל אני לא משווה את זה למה שהיה בעבר", אומרת אשכנזי.
רייטינג נמוך יכול להעציב אותך?
"בבוקר למחרת אני מאוד מסתכלת על הרייטינג. אם הוא נמוך זה לא מעציב אותי, ואם הוא גבוה אני מאוד שמחה".
למה בעצם זה פועל רק לכיוון אחד?
"אם ראו הרבה, אני מרוצה. אם לא, אני אומרת, בסדר, אולי הקליטו ויראו אחר כך. אני לא אומרת לעצמי שהסיבה שלא צפו היתה כי הפרק לא היה טוב".
אני לא מכיר טאלנט שלא מתבאס שהרייטינג שלו נמוך.
"לקח לי הרבה שנים להגיע למקום הזה. אומרים שבעסק טוב אתה מתחיל להרוויח רק אחרי חמש שנים של עבודה קשה, ואני נתתי לעסק הזה 15 שנים, זה המון.
"היום אני יודעת שאם תהיה תוכנית לא טובה זה לא משנה, וגם אם תהיה עונה לא טובה זה לא ישנה. כמובן שבתוך הדבר אני מנסה לעשות את הכל הכי טוב".
מה כן מפריע לך?
"אם יש לי רגע רע בהופעה, שלא הולך מסיבה שאני יכולה לנתח אחר כך - נניח, כי איבדתי ריכוז, או כי נפגעתי ממשהו שקרה באולם - זה יכול להעציב אותי, אבל זה לא שלמחרת אני לא רוצה לצאת מהמיטה. בשעתיים שאחרי אני אומרת לעצמי, איזה בושות ואיזה פדיחות, ואז זה עובר".
את עדיין חושבת שאת לא יכולה להיות שחקנית בתיאטרון?
"אני חושבת שאני לא משהו, ובכל מקרה לא מעניין אותי לבדוק את זה. אתה יודע איזו עבודה קשה זאת בתיאטרון? כל ערב צריך לצאת להופעה במקום אחר בארץ ולא להיות עם הילדים. אני לא אשקול את זה אף פעם. עדיף לי להופיע פעם בשבוע בסטנד־אפ".
מציעים לך לשחק בהצגות?
"בהחלט".
יש טענה שתיאטרון זה תו תקן לשחקן איכותי.
"אני חושבת שזה עולם ישן. לתיאטרון יש את הקסם שלו, אבל אם אתה כבר שחקן עובד, אתה מבין שיש דברים יותר נוחים מהתיאטרון".
ומה שאת עושה מספיק לך מבחינה כלכלית?
"כלכלית אני יכולה להתקיים רק מההופעות. הטלוויזיה היא מאוד לא רווחית ביחס לזמן שאני משקיעה בה. בוא נגיד שאם הייתי הולכת כל יום להופיע במקום להשקיע את כל השעות במשרד, הייתי מאוד עשירה".
מצד שני, הטלוויזיה מביאה לך הרבה קהל לסטנד־אפ.
"ברור, זה מתקיים ביחד, ויש גם דמיון בין התוכנית לבין ההופעה שלי".
הרושם שלי הוא שיש לך דרך, ואת לא זזה ממנה.
"זה בדיוק ככה. יש טיפוסים שאוכלים רק דברים טובים ולא אוכלים זבל, ואני ככה במקצוע שלי. יש לי כל הזמן רעיונות שאני רוצה להוציא לפועל, ובזמן שאני מקצה לעצמי לעבודה, אני רוצה לקחת את הביס הכי טוב שיש.
"אני בן אדם ריאלי ושכלתני. עד שקיבלתי את ההכרה בתחום חשבתי שאני בן אדם על הפנים. חשבתי שאני טיפשה, כי אני רוצה משהו שלא רואים וחושבת שאני טובה במשהו שאחרים לא שמים לב אליו. זה גרם לי להרבה מרמור וקנאה ועין צרה. היום, תודה לאל, השילוב בין העשייה של מה שאני אוהבת לבין ההכרה גורם לי להיות רגועה".
את רואה את עצמך מזדקנת כסטנדאפיסטית?
"בטח, זה המקצוע הכי יפה להזדקן בו. אם אתה מצליח להישאר עם פריזמה עדכנית וחדה, אתה יכול להמשיך עם זה עד יום מותך".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו