ההזדמנות השנייה של מפלגת השמאל

שיח הזכויות של מרצ חיוני למפה הפוליטית בישראל, אך לא יהפוך אותה למפלגת השלטון גם בחלומותיה הוורודים ביותר • מרצ היא מפלגה בעלת רוח נעורים שהתבגרה, מבלי שרבים מפעיליה השלימו עם כך והיא חייבת להתחדש • דעה

צילום: דודי ועקנין // זהבה גלאון ואילן גילאון

שני האישים שהודיעו אתמול על כך שלא ימשיכו במרוץ לראשות מרצ, זהבה גלאון ואילן גילאון, הם אנשים ראויים וטובים. שניהם מחויבים מאוד לעקרונות המובילים של השמאל הציוני - שמירה לוחמנית על זכויות האדם, כל אדם, ואמונה עמוקה בצורך לחלק את הארץ כדי להבטיח את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. 

גם אם היו בינינו מחלוקות לא פעם, הן היו מחלוקות לשם שמיים, מתוך מכנה משותף ועמוק - ותמיד ידעתי כי למרות שלכל אחד מאיתנו יש אגו, הוא תמיד יכפוף עצמו למהות.

זהבה הנהיגה את מרצ במים סוערים בקול ייחודי ואמיץ, בלי ניסיון להתנחמד לקונצנזוס. תקוותי היא שהיא תצטרף לתמיכה במועמדת הטבעית ביותר להחליפה, ח"כ תמר זנדברג, המשלבת נחישות דומה עם אנרגיה צעירה. 

יש להודות: מרצ היא מפלגה בעלת רוח נעורים שהתבגרה, מבלי שרבים מפעיליה השלימו עם כך. היא חייבת להתחדש. 

מרצ לא היתה מעולם מפלגת המונים. בשיאה היו אלה שלוש מפלגות (מפ"ם, שינוי ורצ) עם 10 חברי כנסת, שהתמזגו, וזכו, בבחירות 1992, בראשות שולמית אלוני, בתריסר מנדטים. 

יוסי שריד הוריש לי, לאחר שמונה שנות מנהיגותו החשובה, שישה מנדטים; אני הורשתי לחיים אורון חמישה מנדטים; והוא הוריש לזהבה גלאון שלושה מנדטים. זהבה השכילה להגדיל את כוחה של המפלגה, והיא מורישה סיעה של חמישה מנדטים למי שיחליף אותה.

שיח הזכויות של מרצ חיוני למפה הפוליטית בישראל, אך לא יהפוך אותה למפלגת השלטון גם בחלומותיה הוורודים ביותר. המחקר מכנה אותה "מפלגה פוסט־מטריאליסטית", ומשמעות הדבר היא שהיא מרשה לעצמה להוביל מאבקים על נושאים, כמו איכות הסביבה, אשר חלקם אינם נתפשים כנוגעים באופן מיידי למצוקות הבוחרים.

המאבקים הללו, כמו המאבק על השלום, חיוניים בעינינו לאינטרס המשותף לנו כישראלים, ולכל אחד מאיתנו כאישה ואיש, ולא פעם הם באים לידי ביטוי מאוחר הרבה יותר ממועד הבחירות הקרובות. 

מרצ היא המשכוכית שבעדר, והסיכוי שלה להרחיב את שורותיה נובע, בעיקר, מיכולתה להלהיב את מי שנוטים לה ומעניקים לה את תמיכתם בסקרים, אך לא טורחים להגיע לקלפי ביום הבחירות משום שהם פסימיים מדי וציניים מכדי להאמין שאפשר לצפות לשינוי של ממש במערכת הפוליטית שלנו.

מרץ הנעורים שאפיין את מרצ בהיווסדה עשוי להתחדש באמצעות מנהיגות צעירה. גלאון הוכיחה מנהיגות אמיתית כאשר הבינה זאת, והסיקה את המסקנה הנכונה. 

נכון עשתה זנדברג כשהודיעה כי אין בדעתה לפסול שותפים לקואליציה עתידית, וכי היא רוצה לראות את מרצ בממשלה הבאה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר