"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"סאלח, פה זה ארץ ישראל": כתב אישום מסודר ומפורט נגד הממסד

סרטו של דוד דרעי, שהפך לסדרה המשודרת ברשת, מציג את האפליה הממוסדת שהתנהלה נגד העולים מצפון אפריקה • ביקורת טלוויזיה

,עודכן
מתוך "סאלח, פה זה ארץ ישראל"

"סאלח, פה זה ארץ ישראל", רשת 13, 21:00

זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו ירים את הכפפה ויביא גרסה ממוסמכת ומגובה בפרוטוקולים של האפליה הממסדית כלפי העולים מצפון אפריקה החל משנות ה־50. "סאלח, פה זה ארץ ישראל" של דוד דרעי היא כתב אישום מסודר ומפורט כלפי אותו ממסד שפעל בצורה שיטתית ומאורגנת כדי לשכן את עולי צפון אפריקה בעיירות הפיתוח, תוך מצג שווא, שקרים והפעלת משתפי פעולה בשטח. לצד היותה סדרת דוקו חשובה, לא ניתן להתעלם מכך ש"סאלח" מציגה רק צד אחד של הסיפור.

מוכרחים לפרגן ל"סאלח, פה זה ארץ ישראל" על עבודת תחקיר מעמיקה, שלה אחראים דוד דרעי שניצב בפרונט וגם רות יובל ודורון גלעזר, שאמונים על מלאכת התחקיר. דרך סיפור עליית משפחתו של דרעי לישראל ויישובם בירוחם ודרך סיפור חבריהם לעיר, הוא מציב אותם כדוגמה לחוסר האונים של העולים החדשים ממרוקו אל מול המערכת שקבעה מי ילך ולאן. עם זאת, הדוקו מתגלגל בפרק הראשון בצורה איטית מדי, בטח כשמביאים בחשבון את הפרומואים של התוכנית, שמביאים את התכלס. אפשר להבין את הרקע המשפחתי של דרעי גם בלי לעשות מסע ארוך אל נוף ילדותו ואפשר לקצר בהרבה את הסצנות.

ערב הקמת המדינה, שליש מהאוכלוסייה גרה בתל אביב. אחרי המלחמה היו לישראל גבולות חדשים ומי שקבע איפה ימוקמו היישובים היה צה"ל, בהתאם לצרכים הביטחוניים. רק שאת זה לא סיפרו לעולים. בניסיון להוציא את התל־אביבים מהבועה, המדינה יצאה בקמפיין שקרא לעזוב את הצפיפות לטובת המרחבים. התושבים המקומיים לא נענו לקריאה - וההנהגה החליטה ליישב את העולים שיבואו במעברות בפריפריה בפרויקט לאומי שייקרא "פיזור האוכלוסייה".

הראשונים להישלח למעברה בירוחם היו דווקא עולים מרומניה, שהבטיחו להם עבודה בכריית מחצבים. משלא עמדו בהבטחות כלפיהם, ביקשו העולים לעזוב את המקום. גם במושבים היו בתים ריקים של עולים שהחליטו לעבור למקומות אטרקטיביים יותר. נגד אלה שעזבו את המעברות ננקטו הליכים: שמם נרשם ב"ספר השחור" והם הועברו לסוף הרשימה בקבלת דיור או עבודה במקומות שאליהם הגיעו. בעליות של שנות ה־50 המכונה המשומנת כבר דאגה להביא את העולים מהנמל היישר למעברה. וכדי שאלה יירדו מהמשאיות, שילמו לעולים ותיקים כדי שישכנעו את החדשים שהכל בסדר. "זה כואב שמרוקאי בוגד בך", אומרת אחת הנשים שגילתה את התרמית.

נציגים של הסוכנות במרוקו החלו לחפש אנשים צעירים ובריאים שיבואו לארץ. בפרוטוקולים שמפרסם דרעי שזורים ציטוטים של אנשי הקליטה שמעידים על הגזענות הבוטה ביחס לעולים מצפון אפריקה: "נכון שהחומר האנושי הזה פרימיטיבי מאוד, ייתכן גם שהוא ירוד מבחינה גופנית, אבל אין ספק שהוא ייקלט באזורי הפיתוח ביתר מהירות מאשר העירוניים, שרמתם התרבותית גבוהה יותר". ב־1957 מגיעה עלייה מפולין ומהונגריה לישראל. "את הפולנים אין אנו יכולים לקלוט בכל מקום יחד עם אלף מרוקאים", מגלים לנו הפרוטוקולים עוד פרק בגזענות.

"סאלח" מציגה היטב את האפליה - אך אותה בלבד. צדדים אחרים של נציגי סוכנות, משרד הקליטה ואפילו של בן־גוריון עצמו לא מקבלים ביטוי, ונדמה שבכך חוטא דרעי למציאות כפי שהיתה, ובוחר להראות רק חצי מהכוס.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר