"מה הבעיה שלנו, הנשים? אנחנו כל הזמן מנסות לחזור למשקל שלנו המקורי, 3.600".
הניה שוחט מסיימת את הפאנץ', וקהל נשות העסקים החרדיות שמולה גועה בצחוק. בחודשים האחרונים היא מסתובבת עם חברתה, יפה (יפוש) ברכהן, ברחבי הארץ, ויחד הן מציגות לקהל הנשים החרדי את מופע הסטנד־אפ הנשי "תשמחי עלי". הניה מתהדרת בתואר "סטנדאפיסטית חרדית", ויפה מספקת את האתנחתות המוזיקליות.
בחברה החרדית לא רק שאין הרבה סטנדאפיסטיות, גם סטנדאפיסטים גברים כמעט אין. במקצוע שבו צריך לשפוך את הקרביים שלך על הבמה כדי להצחיק, קשה למצוא אדם חרדי שיסכים להכניס את כל עולמו האישי, הכולל בדיחות על האישה ועל החמות, מול קהל שמחפש באיזה משפט יש עבירה על איסור לשון הרע ההלכתי.
אבל הניה עושה את זה, ובגדול. קורעת את הקהל (הנשי בלבד), בלי שהיא מתביישת לספר בדיוק את מה שהולך אצלה בבית: המריבות עם הבעל, הוויכוחים עם הילדים וההצקות של החמות - ובקיצור, כל מה שקטורזה עשה ממנו קריירה.
קשה להצחיק קהל נשים חרדי?
"אני חושבת שההומור של הסטנד־אפ הוא לא הומור שהחרדים רגילים אליו. רואים את זה בתחילת המופע, הנשים בקהל קפואות. בשונה ממופע סטנד־אפ חילוני, שבו הקהל רק מחכה לפאנץ' טוב כדי לצחוק, הקהל שלי מרגיש שהצחוק הוא מעין פורקן שהוא לא יכול להרשות לעצמו. אבל ככל שהמופע מתקדם, כך הנשים יותר מרשות לעצמן לצחוק מכל הלב. הופעתי פעם במקום מאוד חרדי, ובסוף המופע ניגשו אלי כמה נשים ואמרו לי: 'נקרענו מצחוק!' אמרתי להן: 'באמת? לא שמעתי את זה'. והן הסבירו לי שאצלם לא נהוג לצחוק באופן משוחרר, אבל הן חייכו ונהנו".
אבל כשהיא מופיעה בפני נשים מקהילות חרדיות מודרניות יותר, זה כבר סיפור אחר לגמרי. "הן מכירות אותי כמצחיקונת כבר מהפייסבוק, שם אני מפרסמת מדי פעם סטטוסים משעשעים ובדיחות, כך שהן מגיעות להופעה יותר פתוחות".
• • •
"יש לי חברה עם סבלנות, משקיעה בילדים. היא עושה ראיונות עבודה לבייביסיטר, ואומרת לי: 'הניה, מה אני צריכה לראות בבייביסיטר כדי לדעת שכוכב שלי מתחברת אליה?' ואני? יש לי דרישה אחת - שיהיה לה דופק" (מתוך המופע)
אם הייתם אומרים לשוחט לפני כמה שנים שהיא עתידה לרוץ מעיר לעיר עם מופע סטנד־אפ, היא היתה צוחקת לכם בפרצוף. עד לפני שנה וחצי בכלל עבדה כמנהלת חשבונות בהסתדרות, ולפני כן - במשרד פרסום חרדי. "עברתי דרך עד שהגעתי לנקודת הזמן הזו, שבה אני אומרת שהעיסוק שלי הוא סטנד־אפ נטו. אנשים אומרים לי, 'וואו, מה הספקת בחצי שנה', ואני עונה להם: 'היי, למופע הזה היה היריון של עשר שנים, שבהן חלמתי ודמיינתי את זה, תוך כדי עבודה אפורה'".
היא בת 29, גרה בבני ברק. נולדה בקהילה חרדית בארמנטייר שבצרפת לאבא אשכנזי ולאמא מרוקאית, שילוב לא נפוץ בחברה החרדית.
"במופע אני מספרת שלעיתים, כשאני מתעצבנת, יוצא לי לזרוק מילים במרוקאית, ואז אני רואה נשים מתלחששות, מנסות להבין מה ל'הניה' ולמרוקאית. אנשים לא מבינים מה קורה שם".
בגיל 4 עלתה לארץ עם הוריה היישר לבני ברק. בגיל 18, כשלמדה בסמינר החרדי לוסטיג, פרסמה טלנובלה חרדית באתר הפורומים הייד פארק, בפורום שנקרא "הפרומערבלה" (שילוב של המילים פְרוּם - דתי, וטלנובלה). "זה היה הרבה לפני פייסבוק, הרבה לפני שחרדים התחילו לפרסם פוסטים. בכל מוצ"ש הייתי כותבת פרק".
הסיפור שלה היה על בחור ישיבה שהכיר בחורת סמינר והשניים סיכמו ביניהם להתחתן, אלא שבדיקה גנטית טרום אירוסים גילתה שהצאצאים שיהיו להם נמצאים בסיכוי גבוה לחלות במחלות, מה שבדרך כלל מוריד את השידוך לטמיון.
"כתבתי סיפור סוחט דמעות על מה שקורה ביניהם מהנקודה הזאת והלאה. חוץ מכמה קרובי משפחה, אף אחד לא ידע שאני זו שכתבה אותו.לא שיערתי את עוצמת התהודה של הסיפור, עד שהתחתנתי, ואנשים שפגשו אותי אמרו לי שהיו מעריצים של הטלנובלה הזאת. הם היו מדפיסים את הסיפור בכל שבוע וקוראים אותו בשקיקה".
בגיל 19 נישאה ליהושע, איש מחשבים שהכירה בשידוך, ועברה לגור איתו לכמה שנים בשכונת בורו פארק החרדית שבברוקלין, ניו יורק. שם נולד בנם הבכור, היום בן 8. כשחזרו לארץ, החלה לעבוד במשרד פרסום חרדי.
"עבדתי שש־שבע שנים בתחום, ואז ראיתי שהוא פשוט מטורף לאימהות. גם כשמרשים לך ללכת הביתה בשלוש בצהריים, אם אתה לא בן אדם שיודע להפיל את העט ולהשאיר את העבודה מאחוריך - אתה חי אותה כל הזמן, גם בבית. אתה רואה מה עשו המתחרים, או מגלה שהמודעה שביקשת לפרסם בעמוד 3 פורסמה בעמוד 53, ומתעצבן. מישהו אחר אולי היה שם גבולות, אבל אני טוטאלית ולא יודעת לעשות את זה".
בינתיים נולדה לה בת, היום בת 5. "החלטתי לעזוב את הפרסום ומצאתי עבודה שהיא ממש הקצה השני - גבייה והנהלת חשבונות בהסתדרות. חברות שלי, ששמעו על התפקיד החדש שלי, אמרו לי, 'מה קרה לך? את תמותי שם'. אז אמרתי להן: 'אלו השנים שאני רוצה להיות אמא לילדים שלי, אז בינתיים אשים את החלומות שלי במגירה. אני רוצה להיות בבית בארבע אחרי הצהריים'".
• • •
"ילד ראשון את משקיעה בעגלה 3,000 שקל, 4,000 שקל, 5,000 שקל. בילד השלישי את הולכת לסופר: 5 שקלים עגלה!" (מתוך המופע)
שלוש שנים עבדה בהסתדרות. "בתקופה הזאת אפילו לא חלמתי לעלות לבמה. אבל בכל פעם, כשהייתי הולכת להופעה כלשהי, נפשי יצאה לבמה. הרגשתי שמקומי הוא לא בקהל. בינתיים התחלתי לפרסם סטטוסים משעשעים בפייסבוק".
ואז, לפני שנה וחצי, זה קרה, סוף־סוף. "היה ערב גיבוש בהסתדרות, וחברה חמודה אמרה לי: את חייבת לעשות סטנד־אפ בערב הזה. עכשיו תבין, זה ההסתדרות. אנשים רציניים שהדבר היחיד שאולי יצחיק אותם זה שאני אשב להם על הרגישויות, אשים להם מראה מול הפנים.
"הגיע ערב הגיבוש, ואמרתי לעצמי: יש מצב שאני אפסיד היום את העבודה שלי, אבל יאללה, חיים פעם אחת. עשיתי קצת 'לחיים' לפני, והערב עבר מדהים. אני רואה מולי את הבוסית שלי צוחקת כל הזמן, וחושבת לעצמי, וואו! אני יודעת להצחיק. לא נרדמתי כל הלילה מהתרגשות".
היא עדיין נשארה בעבודתה כמנהלת חשבונות. "תקופה קצרה לאחר מכן ילדתי את הבת השלישית. במהלך חופשת הלידה ניגשתי לאדמו"ר מבני ברק וביקשתי ברכה כדי לעזוב את העבודה. אמרתי לו: 'אני לא מרגישה שזה המקום שלי'. הוא אמר לי: 'אל תעזבי, תחכי קצת, תעשי עוד דברים'. וכך היה. בזמן הזה התחילו להגיע אלי עוד עבודות של כתיבה שאהבתי וכל מיני הפקות.
"אחרי שנה חזרתי לרב ושאלתי שוב אם לעזוב, והוא אמר משהו שהפחיד אותי: 'ברכה והצלחה!'.
"אמרתי לבעלי: 'זה אומר שהגיע הזמן להתפטר'. לא התכוננתי לזה, חשבתי ששוב הוא יגיד לי לא לעזוב. עזבתי את העבודה, והבוס שלי אמר לי: 'אני לא אעצור אותך, אני יודע שזה מה שאת צריכה לעשות'".
מאז היא על הבמה. "בהתחלה עשיתי כמה ניסיונות להופיע לבד", היא מספרת. "כתבתי חומרים לעצמי. אבל למדתי שאתה צריך להגיע בשל לבמה, ולשלם מחיר, לטובה ולרעה, כי הבמה מלטפת אבל גם נותנת לך כאפות, ואם אתה לא בשל - אתה יכול ליפול".
• • •
"תדעו לכם: לשבת אני לא חוסכת. מפנקת - בשרים, סלטים, עופות, עוגות. איך אומרים? הוצאות שבת וחג חוזרות. בעיקר אם אני משלמת בצ'ק!" (מתוך המופע)
יפה, בת 33, חסידת חב"ד ותושבת כפר חב"ד. אם לחמישה, שלוש בנות ושני בנים, הגדולה בת 15. "כשאני מספרת לחילונים שאני אם לחמישה, הם אומרים: 'וואו, חמישה בגיל 33?' אבל כשחברות שלי למחזור שומעות שיש לי חמישה ילדים, הן אומרות: 'רק?'".
היא מופיעה ושרה מגיל צעיר, לקהל נשי. "בהתחלה הייתי רק מנגנת ומלווה זמרות, אבל אחר כך גיליתי שאני יודעת גם לשיר, ומאז אני על הבמה". היא מרבה להופיע בבתי חב"ד ברחבי העולם והופיעה בארה"ב, בקנדה ובהונגריה עם שירים חסידיים, לצד שירים ישראליים. יש לה גם אולפן הקלטות פעיל ליד ביתה בכפר חב"ד, שבו היא יוצרת לחנים למופעי נשים במגזר וכותבת מוזיקה לסרטים חרדיים.
את שותפתה לדרך פגשה לפני הצגה שכתבה הניה, שבה ניסתה הניה להשתלב גם בתפקיד משחק. "אמרתי לה, אם את באמת רצינית עם השאיפה שלך להופיע, אולי נעשה מזה משהו. עד אז השתתפתי בהצגות ובמופעים שיצרו אחרים, ורציתי להוציא משהו משלי".
כך עלה הרעיון למופע המשותף, שישלב את הסטנד־אפ של הניה עם השירה של יפה. עוד באותו ערב הן התקשרו לישראל בלק, כותב חרדי, ולמחרת כבר פתחו קבוצת ווטסאפ משותפת והחלו לעבוד על המופע.
על הבמה. "ליפה יש קול של סלין דיון", מספרת הניה, "כשהיא שרה, אני שותקת. היא קרן פלס של המגזר"
יפה: "התחלנו לזרוק רעיונות לפאנצ'ים. אחרי יומיים צלצלו מאיזה גוף וביקשו להזמין מופע שאני משתתפת בו, אבל הוא לא היה בתקציב שלהם. הצעתי להם את המופע שלנו, שלמעשה עוד לא היה קיים. שאלתי את הניה: 'את פנויה ב־20 באוגוסט?' והיא אמרה לי: 'בטח, אין לי חיים. למה שאעשה משהו ב־20 באוגוסט?'"
הניה: "אבל אמרתי לה, 'מה את סוגרת תאריך? עוד אין לנו מופע'".
יפה: "ידעתי שאם נסגור איתם, זה יגרום לזה לקרות. ואכן, העלינו הילוך והתחלנו חודש אינטנסיבי של כתיבה וחזרות. הניה וישראל ישבו וכתבו מופע שלם של הומור, ואני כל הזמן התערבתי ושאלתי: 'איפה החלק שלי, של המוזיקה?' עד שמצאנו את הדרך לשלב".
הניה: "בסופו של תהליך היינו צריכות למצוא שם למופע, אז אמרתי לה: נקרא לזה 'המופע של הניה ויפה'. אבל יפה חשבה על שם אחר: 'תשמחי עלי'".
• • •
"לי זה לא פשוט לעשות קניות, אז אני תמיד אומרת לבעלי: אין, יש דברים שרק אתה מסוגל לעשות! אתה הסופרמן שלי... האיש של הסופר" (מתוך המופע)
בעבר הועלו במגזר מופעי הומור והצגות לנשים, אבל הניה היא כנראה הראשונה שעושה מופע סטנד־אפ הארדקור. ממש כמו הסטנדאפיסטים המוכרים.
"המופע שלנו בועט", היא מסבירה. "בדרך אליו גילינו שצריך לעשות תהליך של ניסוי וטעייה. לדוגמה, בגלל שלוקח הרבה זמן עד שהנשים מגיעות לשיא וצוחקות כמו שצריך, קטע מוזיקה בשלב הזה עלול להזיק. אז מצאנו את הבלאנס של ההיי שלהן, איך לתת להן להתרגש דווקא מתוך הצחוק.
"אחד הקטעים היפים במופע הוא כשיפה שרה את השיר 'יא מאמא' במרוקאית. זה בדיוק בשלב שאני מדגימה לקהל איך נראה אצלי סוף יום עם הילדים שמטריפים אותי, והנשים תמיד אומרות לי שהן בוכות אז. כי זה מצחיק ועצוב גם יחד.
"השתדלנו להקיף במופע את חייה של האישה החרדית הממוצעת - שידוכים, חתונה, היריון, דיאטה, זוגיות, ילדים. זה אינסופי. בכל מופע עולים לי עוד ועוד אלתורים, חלקם נהיים אחר כך חלק מהמופע.
"ברגע שאני 'חושפת' שהמצב אצלי לא משהו ולא הכל ורוד, זה פותח את הלב של הצופות. אני בעצם אומרת להן: כולנו באותה סירה. לי קשה עם הילד, לך קשה עם הבלאגן, ולזאת שלידך קשה עם הבעל.
"מישהי כתבה לי: 'נרמלת לנו את השריטות'. אני חושבת שזה שווה את המחיר שאני משלמת, בכך שאני כביכול חושפת את חיי על הבמה. למשל, במופע אני צוחקת על חמותי, אבל האמת היא שהיא סבבה לגמרי. אני גם אומרת במופע שאחרי אינספור חיפושים ופגישות עם בחורים בתקופת השידוכים, סוף סוף מצאתי את הבעל שאני מוכנה להתפשר עליו. מסכן".
יפה: "גם בחלק המוזיקלי אנחנו מקפידות שיהיו שירים עם אמירה, שהקהל יקשיב".
הניה: "ליפה יש קול של סלין דיון. כשהיא שרה, אני שותקת. היא קרן פלס של המגזר".
יפה: "כשאני שרה, אני נותנת לה לנשום. כי היא על טורבו וצריך לתת לה אתנחתות".
הן הספיקו לרשום כבר עשרות הופעות. עכשיו, לקראת פורים, הקצב מתגבר. כשאני שואל את הניה את מי היא רואה כהשראה לקטעים שלה, היא יורה מייד: "עדי אשכנזי, המלכה האם. כשהתחלתי לעבוד על המופע, עקפתי את כל המנהלים וצלצלתי אליה ישירות. בתחילת השיחה אמרתי לה: 'מדברת עוד מעריצה שלך, ויש לך את הזכות לנתק לי בפנים'. אחרי הפתיחה הזאת היא אמרה לי: 'להופיע כסטנדאפיסט זה פשוט לשים את הקרביים שלך על הבמה'".
למה בעצם המופע שלך הוא לנשים בלבד? הבעיה ההלכתית היא רק על שירת נשים, לא?
"התשובה היא שזה 'ספאסט נישט' (לא מתאים; ח"ב). נכון, אין איסור 'לא תסתלבטי בפני גברים'. עובדה שסיון רהב־מאיר כן עושה את זה, ומוסרת שיעורים גם לגברים. אבל לי זה פחות מתאים. זה וייב אחר".
הקהל שלכן הוא חרדיות בלבד?
יפה: "היו גם קהלים מעורבים, עם חילוניות, שניגשו בסוף ואמרו שנהנו. בסופו של דבר, המופע צוחק על הרבה דברים משותפים: גם אמא חילונית חוזרת לעיתים בסוף היום לאותה ערימת כביסה כשהיא ממורמרת".
הניה: "כשאנחנו מופיעות בפני קהל יותר שמרני, הווייב שלי קצת יותר חלש, שיתאים להן. יש קטע במופע שאני פונה לבעלי בכינוי. אם זה קהל דתי לאומי, אני קוראת לו 'מאמי'. אם זה קהל חרדי מאוד, אני אומרת 'כבודו', ואם זה קהל מעורב, אני אומרת 'יקירי'".
מה הגבולות שלכן במופע?
הניה: "אנחנו לא מעליבות נשים מהקהל. זה אסור, גם באיסור ההלכתי של לשון הרע".
• • •
"מנחת הורים הורתה לנו לשים מוזיקה בבקרים בבוקר, שיהיה שמח, ומאז באמת החיים שלי הסתדרו: השכנים לא שומעים אותי צועקת על הילדים" (מתוך המופע)
הניה ויפה אולי לא מגדירות את עצמן כפמיניסטיות, אבל בהחלט מדברות הרבה על העצמת נשים.
הניה: "כשהתחלתי את המסע, לקראת המופע שלי, אמרתי לעצמי: אם לא תעשי את מה שאת אוהבת, גם לא תהיי אמא טובה לילדים, וזה הדבר הנכון לעשות".
יפה: "לאחרונה אנחנו מופיעות הרבה, ובין לבין אני גם מקליטה באולפן שלי ולא רואה הרבה את הבית. אני חושבת שמרוב שהתחילו לדבר אצלנו במגזר החרדי על העצמת נשים, ויש מופעים שמדברים על זה, הגברים החרדים כבר צריכים לקבל מופעים על העצמת גברים".
הניה: "אני לא מרגישה נקיפות מצפון על זה שאני לא בבית הרבה. לא בקטע רע, אלא כי אני עושה מה שאני אוהבת. נכון שאני יוצאת לפעמים בחמש בערב, אבל יש לילדים אבא, והוא עושה את העבודה שלו יופי.
"אני אומרת הרבה לאימהות: 'אל תהיו כל כך מצפוניות'. אנחנו עסוקות כל הזמן בלהרוג את עצמנו, מה הספקנו ומה לא, מה עשינו ועל מה ויתרנו. אבל הגישה צריכה להיות: את זה הספקתי ואת זה לא, וזהו".
מה החלום שלכן?
יפה: "להמשיך ולגדול, ולהופיע בפני עוד קהלים".
ואולי להופיע עם סטנדאפיסטית חילונית מוכרת? נגיד, עדי אשכנזי?
יפה: "אנחנו לא שוללות. ואם ריטה או קרן פלס יפנו אלי כדי שאופיע איתן יחד בפני קהל נשי, אני לא אשלול גם את זה".
הניה: "מה שקורה לנו עכשיו הוא התגשמות של חלום. הבאנו משהו חדש לתרבות החרדית. אולי צריך משהו דומה או אחר לזוגות חרדיים, לא רק לנשים.
"מישהי חרדית אמרה לי: 'עד היום הלכתי לאדיר מילר, והיה נחמד. אבל במופע שלו הוא מדבר על החבר החילוני והכלב, זה לא כל כך מהעולם שלי'.
"בסופו של דבר, ממה אתה נקרע מצחוק? ממישהו שצוחק על העולם שלך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו