מה באמת קרה בפרשת מינוי היועמ"ש?

הסנסציה היומית שהכתיבה את השיח הציבורי אתמול היתה שמורה לאחת הפרשות המוזרות וחסרות הפשר שהוצגו בפני הציבור בחודשים האחרונים. במהלך ישיבת ועדת הפנים שדנה בהתבטאויות המפכ"ל בתוכנית "עובדה", יצאה הודעה דרמטית מטעם המשטרה שלפיה ניר חפץ, יועץ ראש הממשלה לשעבר, חשוד שהציע לשופטת בדימוס הילה גרסטל להתמנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בתמורה לכך שתסגור את החקירות נגד נתניהו.

ההודעה חרכה את הכותרות כאש בשדה קוצים, והסיתה את תשומת הלב באופן מוחלט מהדברים בישיבת ועדת הפנים והביקורת שהוטחה במפכ"ל. אך כשוך ההתרגשות הראשונית, הסיפור מעלה סדרה ארוכה של שאלות מטרידות.

ראשית, אם בפני גרסטל הוצגה הצעת שוחד כה בוטה, מדוע היא שמרה זאת לעצמה? מדוע לא התלוננה באופן מיידי למשטרה, דיווחה על כך לחברי הוועדה לבחירת היועמ"ש, לנשיאת העליון נאור או לכל גורם אחר?

כפי שהתברר, גרסטל סיפרה על כך בזמן אמת לחברתה הטובה אסתר חיות, נשיאת העליון היום, ובזמנו שופטת בית המשפט העליון. כך שהשאלה מתעצמת: מדוע שופטת העליון חיות לא ראתה לנכון לדווח או להתלונן? האם יעלה על הדעת ששופטת עליון נחשפת לניסיון כה בוטה להשחית את מערכת אכיפת החוק ולא עושה דבר?

גם התזמון תמוה מאוד: מדובר באירועים שהתרחשו בשנת 2015, איש מהמעורבים לא דיווח בזמן אמת, ומן הסתם איש מהחשודים לא נידב את המידע. לפי אחד הפרסומים מאתמול, המידע על כך הגיע למשטרה בשבועיים האחרונים מפי גורם אחר. מיהו אותם גורם? מה האינטרסים שלו? האם ידע על כך שנתיים והחזיק בבטן? אם כך, ייתכן שגם הגורם הזה צריך להיחקר - כיצד השתיק פרשת שחיתות כה חמורה במשך זמן כה רב?

בשורה התחתונה יש כאן שתי אפשרויות בלבד - או שמדובר בפרשת שוחד עצומה שגלי ההדף שלה צריכים להגיע עד לנשיאת העליון חיות, שבמצב כזה תהיה חייבת להתפטר; או שמדובר בבלוף חסר ערך, ספין פוליטי זול שנועד לשרת את האינטרסים של מפיציו.

ואולי, הסיפור מכוון למטרה אחרת לגמרי: דה־לגיטימציה ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, המשכו של קמפיין הפגנות רוטשילד־פתח תקווה המציג אותו כ"יועץ המשפחתי", במטרה להשפיע על שיקול דעתו המקצועי ולהותיר בפניו רק ברירה אחת - כתב אישום בכל מחיר.