הטובים לבריאות: רופא חוצה גבולות

כשהאדמה רועדת בקצה השני של העולם, או כשסופת הוריקן מכה בחופיה של מדינה מרוחקת, ד"ר ראובן קידר יודע שזה גם הזמן שהשגרה שלו נקטעת. במסגרת תפקידו כמנהל וכמפקד המערך המיילד־גינקולוגי של בתי חולים שדה של צה"ל, הוא מגיע לאזורים נידחים מוכי אסונות טבע ומסייע ליולדות ולנשים בזירות המורכבות ביותר.

ד"ר קידר (48) היה אחראי ללא מעט לידות מוצלחות בתנאי עבודה קשים במיוחד והציל נשים רבות שהיו במצבים גינקולוגיים מורכבים. "אנחנו נקראים למקומות הללו כדי לסייע לאזרחים המקומיים לחזור לשגרה, ומנסים לעזור לנשים ללדת בבטחה ולהביא ילדים בריאים לעולם במקום שבו התשתיות הרוסות בעקבות אסונות טבע", הוא אומר בצניעות. 

הוא בן 48, מתגורר עם אשתו ושלושת ילדיהם ביישוב שכניה שבגוש משגב בגליל, וביומיום הוא מנהל חדרי הלידה בביה"ח כרמל בחיפה ונמנה עם מובילי תחום הגינקולוגיה והמיילדות בישראל. כשאנחנו משוחחים איתו עומד לצידו אלי דדון, מכר יקר ותיק שמנהל את מערך הדוברות בביה"ח כרמל (המעיד על עצמו כ"אובייקטיבי"), שמספר על ד"ר קידר: "ברעידת האדמה האחרונה בנפאל, למשל, הוא זה שניהל את כל מערך הנשים והמיילדות. תחשבי על זה - הוא מנתח בתנאים לא־תנאים, בתאורת גנרטור, לפעמים עם סכין מטבח, ועושה את העבודה הכי טובה שיש. הוא מציל חיים במקום שבו לפעמים אין לנשים הללו סיכוי לשרוד, ואז הוא תמיד חוזר אלינו עם סיפורים, מראה לנו צילומים.

"תמונה אחת, שחקוקה לי במיוחד בזיכרון, היא תמונה שבה נראות כמה נשים ששוכבות לרוחב ומיילדים אותן בו בזמן. הוא עומד שם, אחראי לכל, מותש ועייף אבל עם המבט הזה שיודע שזו שליחות גדולה ושאין גדול מזה - והכל בהתנדבות". ומייד מוסיף בקריצה: "חוץ מזה הבחור נראה טוב, קצין, פייטר, מלח הארץ - גאווה גדולה למדינת ישראל". 

ד"ר קידר עם מטופלת בפיליפינים // צילום: יחידה כירורגית אשפוזית מטכ"לית, צה"ל
 

פשוט עזרה, בלי פוליטיקה

אני מנסה לברר עם ד"ר קידר מה קדם למה, כשבחר להצטרף לצוות בית חולים שדה - הרצון לייצג את ישראל בכבוד בעולם, או התפיסה ההומנית־ליברלית שדוחפת אותו לסייע ולהציל חיים. "מקצוע הרפואה הוא כרטיס כניסה לכל מקום בעולם, וזה היופי", הוא מסביר, "אנחנו מצליחים להיכנס למקומות שאליהם הפוליטיקה לא נכנסת. יש לנו אפשרות, עם הידע שצברנו, לעסוק באמת בהצלת חיים של הרבה מאוד אנשים. במקומות כאלה אני פוגש הרבה רופאים כמוני, שבאים מרחבי העולם כדי לסייע, ובהם גם אנשים ממדינות שאין לנו יחסים דיפלומטים איתן. אף אחד לא מדבר על פוליטיקה. אני, אישית, מסתכל על זה כעל הרפתקה, לצד הרצון לעזור לאנשים אחרים ולהיות חלק מהמערך הזה של בית חולים שדה של צה"ל. את שואלת על יח"צנות למדינת ישראל ואני אומר - לא רק. היח"צנות זה רווח נלווה. השליחות פה גדולה. להגיע למקומות הכי נידחים בעולם עם שיקולים טהורים של סיוע מקסימלי לאוכלוסייה שנפגעה ומתוך מצוינות - זו המטרה. אין ספק שמשתמשים בזה גם ליח"צן את מדינת ישראל, אבל פה אני לא רואה בזה פסול".

התרגול של ד"ר קידר לעיתות אסון כבר מוכר: הוא אורז את חפציו, מודיע לבוס בבית החולים ולפציינטים בקליניקה הפרטית שייעדר לזמן מה, נפרד מאשתו טלי (מיילדת במקצועה) ומהילדים (נועם בן 16.5, אלון בן 12 ואלה בת 10.5), ובתוך שעות בודדות הוא כבר בדרכו לשדה התעופה. כך זה היה בסופת הטייפון שפרצה בפיליפינים בנובמבר 2013, בסופת השלג בנפאל באפריל 2015 ובעוד מקרים רבים. את התפקיד הזה הוא ממלא כבר חמש שנים כחלק ממערך הסיוע ההומניטרי של צה"ל ברחבי העולם. "הכל דרמטי ומעכשיו לעכשיו", הוא אומר, "נכנסים לאינטנסיביות והלחץ הוא גדול כי צריך לנהל את כל הלו"ז בעבודה ובבית, אבל בסופו של דבר הדברים מסתדרים, ואתה יוצא בראש שקט למשימה שלך". 

"באסון הפיליפינים ב־2013 קיבלתי שיחת טלפון ממפקד בית חולים שדה (מיל') עופר מרין, שהוא גם מנהל חדר המיון בביה"ח שערי צדק בירושלים", נזכר ד"ר קידר, "הוא שאל אם אני מוכן לצאת מעכשיו לעכשיו עם משלחת שמתארגנת. לא היססתי, תמיד רציתי להיות חלק מהמשלחות הללו, וזה הסתדר. כישראלי, אני שמח על ההזדמנות להראות לעולם את הצדדים היפים של המדינה שלנו. כרופא, אני באמת מאמין שהמקצוע שלנו הוא גשר בין תרבויות ובין עמים, וכשיש מחלות או אסונות טבע הם פוגעים באופן שווה בכולנו.

"במקום כזה, שהרבה אנשים מגיעים אליו עם מוטיבציה גדולה, נכונות אדירה ומסירות - אנחנו יכולים לעבור את כל המחסומים, גם הפוליטיים. במקומות כאלה את רואה עד כמה הטרגדיה נוגעת בכולנו, ושהמחלות שלנו לא שונות ממחלות במקומות אחרים בעולם, וכמה דברים יפים אפשר לעשות במקומות כאלה". 

במסגרת עבודת הסיוע, כמו בזמן לימודיו - כשהתמחה בטורונטו שבקנדה בנושא היריון בסיכון גבוה - הוא פגש אנשים ממקומות שבהם אין לישראל נציגויות, למשל סעודיה ואיראן: "החבר הכי טוב שלי ללימודים היה מערב הסעודית. הכרתי אנשים מצוינים ומרתקים מאיראן, שהפוליטיקה היתה מעבר להם. מבינים שפוליטיקה זה עניין של המנהיגים, כי בקרב האנשים בשטח כולם רוצים וחולמים על אותו דבר". 

ד"ר קידר בניתוח קיסרי בנפאל // צילום: יחידה כירורגית אשפוזית מטכ"לית, צה"ל
 

מודה בכל בוקר

באירועים שאליהם מגיעים אנשי סיוע מכל העולם, צה"ל נחשב לחוד החנית ופעמים רבות המקרים הקשים והמורכבים ביותר מועברים ממשלחות אחרות אל המשלחת מישראל. "לא סתם בית חולים שדה הצה"לי זכה להכרה על ידי ארגון הבריאות הבינלאומי כבית חולים שדה הכי טוב ובעל היכולות המתקדמות ביותר בעולם", מספר ד"ר קידר, "אנחנו היחידים בעולם שזכינו להכרה על יכולות כירורגיות גבוהות, יכולות אשפוז גבוהות, יכולות טיפול נמרץ ויכולות השהייה והשיקום בתנאים שלאחר אסון. זה בא מהמיומנויות ומהיכולות המקצועיות הגבוהות שלנו". 

אז יכול להיות שהיתרון העצום שלנו הוא בזה שאנחנו מורגלים לטפל באירועי משבר בשטח, להבדיל ממדינות שבהן יש שלום?

"לא בהכרח. צה"ל נותן את המעטפת, את התשתית, ובמיוחד את היכולת הארגונית והיכולת לאמן ולבחור את האנשים שיכולים לשמש בתפקידים הללו. יש גרעין גדול של אנשים שעושים את המילואים ומתנדבים כמוני, ובאים ליחידה מתוך הבנה שזו יחידה מיוחדת, מובחרת. זה הרולס רויס של בתי חולים שדה בעולם. ותחשבי על זה, מדובר ברופאים בכירים המשולבים במערך הרפואי בארץ, שיוצאים מרצונם ומוכנים לעבוד קשה בכל הימים הללו שהם שם, ישנים באוהלים, בלי תנאים ובלי אוכל ראוי, והכל מתוך הבנה וחזון של 'בואו נעזור, בואו נייצג את מדינת ישראל בצורה כי טובה שיש'. כולנו עושים את זה באהבה גדולה, אבל זה לא פשוט בכלל". 

אתה מגיע לשם עם כל התהילה, מהעמדה של גיבור על שבא להציל, בזמן שבארץ יש מחאה על שכר הרופאים ועל היחס למטופלים. חושבים על זה?

"אני לא חושב על זה כשאני בשטח, כל מה שמעניין אותי זה איך לעשות את העבודה הכי טובה באמצעים ובזמן שעומדים לרשותי כדי להציל חיים. ברור שכשאני חוזר ארצה אני נהנה מהרווח המשני, אבל חשוב להבין את העיקר מבחינתי - אנחנו עושים שם עבודה שמשנה לאנשים את החיים. המשלחות הללו של צה"ל נוגעות באנשים בנקודת שבר מאוד גדולה, ואנחנו נותנים להם את האפשרות לפתוח דף חדש ולהתחיל חיים חדשים, וזה גם משפיע עלינו. מול כל האסונות הללו את לומדת עד כמה החיים לא מובנים מאליהם, שצריך לומר תודה בכל בוקר על כל יום שעובר ללא אסון. מבינים שלא כל דבר תלוי בנו".

"רוצה לחזור כדי לראות את הילדים שיילדנו" 
 

"אסונות מכניסים לפרופורציה"

לפעמים משאירים חלק מהציוד לצוותי הרפואה המקומיים, כגון תרופות ודברים מתכלים. מה דעתך על אלו שאומרים, "תראה מה המצב בארץ, עניי עירך קודמים"?

"אני מכיר את הביקורת הזו וחשוב שהאזרחים יבינו שזה לא ננגס מתקציב הבריאות ולא מגיע על חשבון הטיפול הרפואי של אזרחי מדינת ישראל, שהוא מהטובים בעולם. לא סתם שמה של הרפואה בישראל יצא למרחוק. גם המשלחות הללו משפרות מאוד את המוניטין של המדינה שלנו, אז יש לזה ערך הרבה מעבר לכך. זה גם מאוד יפה לראות מדינות לא עשירות במשאבים שבאות ומתגייסות באירוע עולמי, כמו פיליפינים, הודו ומלזיה. כולם מבינים שהיום זה השכן שלהם ומחר זה יכול להיות הם עצמם, ומסייעים מתוך רצון ודאגה כנים ואמיתיים. ברמה האישית - המציאות שם מכשירה אותנו להיות רופאים הרבה יותר טובים ולתת מענה מתוך חשיבה אחרת, מחוץ לקופסה, כדי למצוא מענה הולם ומציל חיים".

איך המשפחה מגיבה?

"הילדים והמשפחה בכלל מלאי גאווה, אבל ברור שבפרויקטים כאלה חשוב שיש בת זוג תומכת ומפרגנת שמאפשרת את הנטל הזה, כי היא לוקחת על עצמה המון כשאני לא באזור". 

אין חשש ממחלות מסוכנות במקומות שאליהם אתה טס כדי לסייע?

"חוששים מאוד, אבל לפני כשש שנים היינו עם הילדים בשנת עבודה בגינאה שבאפריקה, ושם 'התגלחנו' על כל המחלות האפריקניות ולמדנו להיזהר. היתה להם חוויה משמעותית, אם כי לא קלה, אבל בואי נאמר כך - הם עדיין לא הגישו תביעה נגדנו". 

במשלחת הסיוע של צה"ל לנפאל ד"ר קידר היה חלק מ־260 קצינים רופאים העובדים בבתי חולים ברחבי הארץ ואנשי צוות מפיקוד העורף ומחיל הרפואה. יחד איתם הוטסו כ־100 טונות ציוד רפואי ולוגיסטי. "יש בזה משהו הרפתקני, בלעזוב את ישראל ולטוס אל הלא נודע", הוא אומר, "הסיוע הישראלי כבר הפך למסורת, וכן, ביה"ח כרמל הוא חלק מזה".

איך הבוסים והקולגות לעבודה מגיבים?

"בינתיים, לשמחתי, יש הרבה פרגון והבנה ומודעות גדולה למה שאנחנו עושים בעולם. זה היה בעבר עם פרופ' רון הוסלנדר, וגם עם הבוס הנוכחי, פרופ' עופר לביא. גם הקולגות מבינים את החשיבות ותומכים". 

יצא לך לחזור למקומות שסייעת להם?

"זה בתכנון. אני מאוד רוצה לחזור לנפאל כדי לראות את הילדים שיילדנו". 

"לבית חולים שדה הצה"לי יש קיבולת מדהימה. הוא יכול לקלוט אלפי מטופלים ויכולת האשפוז בכל רגע נתון עומדת על כ־100 מאושפזים, כך שלא היו דחיות כי לא יכולנו לקבל", מספר ד"ר קידר על היכולות המופלאות של המשלחת הישראלית, "מה שכן - יש הרבה מראות שחקוקים לי בזיכרון. בפיליפינים, למשל, הגיעה אישה במצב של רעלת היריון קשה ועם פרכוסים. סיפרו לנו שמישהי במצב דומה מתה כמה ימים קודם. אמרנו שאצלנו זה לא יקרה, ועם האמצעים שלנו דאגנו לעשות הכל כדי שאכן זה לא יקרה, והיא נשארה בחיים. אני זוכר איך היא נראתה, ובעיקר את הכרת הטוב בעיניים שלה ובעיני שאר האנשים. היה לה מבט עם שקט פנימי שנגע בכולנו". 

איפה אתה פורק את התחושות שלך?

"בבית. למזלי, יש להם אוזניים קשובות". 

וזה נותן פרספקטיבה לדברים יומיומיים כאן בארץ? 

"דווקא באפריקה, בשהות שלא קשורה לאסונות, למדנו להעריך ולראות איך ילדים מחברים קופסת קרטון עם עץ באמצע ומשחקים בזה כאוטו, בזמן שלילדים שלנו היו ארגזים של צעצועים. זה לימד את כולנו פרקים שלמים בהערכה, בהכרת הטוב ובצניעות. אסונות מכניסים לפרופורציה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו