מחפשים המלצות

שני ציוני דרך משמעותיים ומנוגדים שיכריעו את גורלה של הממשלה ייפגשו בשבוע הבא: אישור תקציב המדינה בקריאה ראשונה ובמקרה שהדיווחים נכונים - גם פרסום המלצות המשטרה על הגשת כתב אישום נגד בנימין נתניהו. אישור התקציב כבר עכשיו הוא מהלך שנועד להבטיח את הישרדותה של הקואליציה הנוכחית לעוד שנה לפחות. המלצות המשטרה עשויות לחולל בדיוק את ההפך. 

השותפים הקואליציוניים לא רוצים בחירות, לכן על פי כל ההערכות התקציב יעבור. מאותה סיבה גם המלצות המשטרה יעברו. כאילו כלום. המפגינים יפגינו, הכותרות יצעקו, הפרשנים באולפנים יצקצקו, אבל הממשלה תישאר. "בוא נראה מה יחליט היועץ המשפטי", יאמר משה כחלון ויציע לכולם להתאזר בסבלנות. 

מבחינת שר האוצר, העברת התקציב נמצאת כעת בראש סדר העדיפויות. על זה הוא יקום וייפול. התקציב שהכין הוא טוב. הביקורת שנשמעה כלפיו מהאופוזיציה רפה וחסרת חשיבות. הוא דאג לרפד היטב את השרים והמפלגות השונות, להעביר את תוספת קצבת הנכים בעוד מועד, וכנראה גם משבר תקציב עיריית ירושלים ייפתר עוד לפני הדד־ליין. משוכת התקציב - החוק היחיד שהממשלה מחויבת להעביר מדי שנה, אחרת תיפול - קרובה מאוד להיות מאחוריהם. גם בסיעות החרדיות, שקיוו לפתור את משבר הגיוס בד בבד עם התקציב על מנת להבטיח שהמועד האחרון שקבע בג"ץ, ספטמבר השנה, לא חומק להם בין האצבעות ללא פתרון, כנראה כבר הבינו שאי אפשר לכרוך אותם זה בזה. התקציב לחוד וחוק הגיוס לחוד. 

החוקר הראשי

כשנכנס רוני אלשיך לתפקידו הפך מייד למושא לעג בחוגי השמאל. כן, בגלל הכיפה הגדולה של יוצא ישיבת מרכז הרב, העבר המתנחלי, ריבוי הילדים, ואפילו בגלל השפם. בימין חיבקו אותו, הגנו עליו. בין השאר גם בגלל מי שהביא אותו כמינוי אישי לתפקיד: השר גלעד ארדן, שהלך נגד הזרם מול צמרת המשטרה והתעקש להביא מישהו מבחוץ, שיעשה סדר בארגון שבאותם ימים סבל מדימוי שלילי, כשניצבים נאלצו לפרוש בזה אחר זה בנסיבות מביכות. 

היו כאלה שהזהירו את ארדן שלא ימנה מישהו מהשב"כ: בחורינו המצוינים לוחמים עזי רוח נטולי מורא, אבל עשויים להתגלות כעצמאיים מדי, נטולי מרות. השירות בשב"כ מעורר אצל אנשיו את הצורך המתמיד להטיל ספק בכל אחד ובכל עניין. זה כורח התפקיד, ובצדק. סוכנים שנאלצים לחיות חיים כפולים ולהסתובב לא פעם עם זהות שאולה מפתחים יחס של אי אמון לסביבתם. יצר ההישרדות שלהם מלמד אותם לסמוך רק על עצמם. 

את התכונות האלה לוקחים איתם אנשי השב"כ גם לחיים שאחרי הארגון. כשאלשיך נכנס למשטרה, כנטע זר מוחלט, כנראה הבין שבלי ליצור יחס של תלות גמורה בין פקודיו אליו, אין לו שום סיכוי לשרוד. שוטרים הם לא חיילים. הצייתנות לא מוחלטת וההיררכיה לא תמיד מוקפדת. גם ערך הרעות החזק בצבא לא בהכרח מפעם בכל יחידה במשטרה. לדעת רבים, זו הסיבה שהוא החזיר את ניצב רוני ריטמן לתפקידו מייד עם החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לסגור את התיק בעניינו. 

למרות דו"ח מח"ש, הצל הכבד והביקורת הציבורית, אלשיך לא ראה אף אחד ממטר. הוא הבין שהחזרתו של ריטמן לתפקיד על ידיו תעמיד אותו במצב של תלות מוחלטת. היחידה שעליה מפקד ריטמן היא ה־יחידה בה"א הידיעה, שבה מעוניין לשלוט המפכ"ל. היחידה החוקרת פוליטיקאים, ובראשם את ראש הממשלה; היחידה שמחזיקה עד לרגע זה את "מסמך יצחקי", המרכז תלונות לעבירות פליליות של חברי כנסת ונבחרי ציבור. גם עכשיו, אחרי שדבר קיומו נחשף, המסמך שריר וקיים.

זמן קצר אחרי שנכנס לתפקיד המפכ"ל התעניין במתחולל באגף החקירות של מני יצחקי. לפחות בפגישה עם שניים התברר לו עד כמה רקובה מציאות החיים במקום הזה. תת־ניצב גיא ניר אמר לאלשיך לפי עדותו בהקלטה שנחשפה בחדשות 2: "לפני בערך שלושה שבועות זומנתי לרוני אלשיך לראיון, שיחת היכרות עם המפכ"ל הנכנס. בשיחה עם רוני כבר פתחתי בפניו חלק מהתרבות הארגונית ומה שקורה באגף הזה, שמתנהל כמו... לא אמרתי את הביטוי ארגון פשע". 

בת שיחו, תת־ניצב לילי באומהקר, נשיאת בית הדין למשמעת במשטרה, גילתה לניר באותה שיחה כי גם היא נפגשה עם המפכ"ל ואמרה לו דברים דומים. "אני יודעת שאתה פתחת קצת, כי אני הוספתי. אני אהיה כנראה הבאה (בתור) על הסיכול הממוקד. הוא שאל אותי אם אני הרבה שנים בארגון. אמרתי לו שאני מכירה את האנשים וסיפרתי לו על האיום. מני איים עלי שאני אקבל טיפול כמו דומרני. הוא אמר שמי שהוא ימצא שעשה יקבל טיפול כמו דומרני. ואז הבנתי שהוא כבר יודע ובעצם אני רק מאשרת לו. לא דיברתי על האחרים. ישבתי איתו שעה ועשרים והוא שאב ממני הרבה אינפורמציה", אמרה לניר. 

מה עשה אלשיך עם המידע ש"שאב" מהשניים, שבו שמע דברים ברורים על המתרחש באגף החקירות? ביקש מיצחקי להישאר שנה נוספת בתפקיד. לא רק שלא טיפל במהומת האלוהים שהתחוללה שם, למרות שנחשף אליה כבר בראשית דרכו, אלא שנראה שלהפך, הוא ניצל אותה להידוק שליטתו באגף. 

נתניהו קלט את הסיטואציה די מהר. כשהבין שהמפכ"ל פועל לסגור עליו, החל לעשות דה־לגיטימציה לסביבת המפכ"ל ובעיקר להמלצות המשטרה. זה החל עם סיפור העסקתו של ליאור חורב כיועץ למשטרה בעודו מצייץ נגד הממשלה, והגיע לשיא כשעמד על הבמה מול חברי הליכוד ואמר: "אז המשטרה תמליץ, אז מה?" בסביבת המפכ"ל יצאו מדעתם, אבל האפקט כבר הושג. שבועות בודדים אחר כך כבר הודיע כחלון שההמלצות לא יעלו ולא יורידו מבחינתו. חוק ההמלצות ירד גם הוא מהפרק, אבל לא רק בגלל שלא הושג לו רוב, אלא פשוט לא היה בו עוד צורך. 

אחרי הראיון עם המפכ"ל ביום רביעי האחרון בתוכנית "עובדה" אין לנתניהו ברירה אלא לצאת לקרב נוסף. אחרי שהמפכ"ל טען שגורמים בעלי עוצמה שכרו חוקרים פרטיים נגד קצינים במשטרה העוסקים בחקירות ראש הממשלה, היה צריך לפתוח בחקירה מיידית לבדיקת טענות אלו. אם כך אכן היה, הרי מדובר במגה־פרשה שמגמדת את חקירות 1000, 2000 ו־3000 גם יחד. זו טענה שמצדיקה את עצירת כל החקירות הקיימות ופתיחה בחקירת הסיפור החדש, שיש בו כדי להטיל צל כבד על כל השאר. כי הרי איך אפשר להעלות על הדעת את האפשרות שהחקירות לא שובשו כשחוקרים פרטיים מסתובבים לחוקרי המשטרה בין הרגליים?

מנגד, אם הטענה מצוצה מהאצבע, איך יכול מפכ"ל המשטרה להישאר עוד רגע נוסף בתפקידו הנוכחי, כשאת המוטיבציה לחקור את נתניהו, מבחינת אלשיך וריטמן, מניע החשש מפני חוקריו ולא רדיפת צדק ויושר? 

עובד במרצ

אחרי הפרסומים האחרונים על ניסיונות הדחה כאלה ואחרים שהולכים ומתגבשים כנגד יו"ר מפלגת העבודה, שינה אבי גבאי כיוון. זה החל כשיצא מגדרו לפרגן לחברות הכנסת ממפלגתו סתיו שפיר ומיכל בירן, שהורחקו מהכנסת בידי ועדת האתיקה, והגיע לשיא עם תפנית חדה שמאלה שביצע השבוע כשהודיע שבכוונתו לחלק את הארץ בכל מקרה, גינה בתוקף את חוק סיפוח יו"ש ואף יצא נגד מדיניות הממשלה בנושא המסתננים - עניין שעד כה נחשב בעיקר למנת חלקם של סהרורי השמאל. 

על פי הערכה, גבאי החליט שבמקום לנסות לקחת מהליכוד, עליו לשתות תחילה את המנדטים של מרצ. האסטרטגיה היא זו שבה הלכו קודמיו - ציפי לבני כיו"ר קדימה ובוז'י הרצוג כיו"ר העבודה, שהגדילו את מפלגתם על ידי טיפוס על חורבות מרצ. זו אסטרטגיה טובה להציל את המפלגה מקריסה אחרי הצניחה החופשית לעבר המספרים החד־ספרתיים בסקרים, אבל זה גם ויתור על האפשרות לנצח בבחירות. בהיבט הזה גבאי צודק: להיכשל בבחירות זה בסך הכל ללכת בדרך קודמיו. קשה יהיה להאשים דווקא אותו בכך. אבל להביא לקריסת המפלגה זו כבר מפלה אישית. אם נגזר על גבאי להקריב משהו עדיף שזו תהיה המפלגה, וכי למה שייתן את ראשו שלו?

 

למה שייתן את ראשו שלו? אבי גבאי // צילום: אורן בן חקון

 

בהתייחסה להתבטאויות האחרונות של רבני הציונות הדתית נגד גיוס נשים דתיות לצה"ל אמרה לבני: "הגיע הזמן שיידעו שיש מעליהם בית דין משמעתי והם לא יכולים לומר כל מה שהם רוצים, כולל פגיעה בצה"ל ובנשים. רוצים להיות חלק מהממלכה - קבלו את כלליה". עוד אמרה: "שמעתי שהרב הראשי לישראל, הראשון לציון, אמר שפנייה לבתי המשפט גרועה מפנייה לערכאות של גויים. מי שלא מוכן לקבל את בתי המשפט בישראל, לא מקבל את ישראל כמדינת חוק ולא יכול לכהן בה בתפקיד רשמי". 

לבני לא לבד. מרבית תוקפי הרבנים שיצאו נגד גיוס נשים דתיות לצה"ל לא הסתפקו בהבעת ביקורת על דבריהם, אלא תבעו מייד לפטר, למגר, להשתיק ולהכרית. אם זה ראש מכינה קדם־צבאית - לבטל את דחיית השירות של תלמידיה; אם זה רב מישיבת הסדר שכוללת שירות מקוצר - לחסל מייד את ההסדר עם צה"ל; ואם זה רב עיר או שכונה - לפטרו לאלתר על שהעז להביע את דעתו. בשם הליברליזם נשתיק את כל מי שלא כזה. וולטר, הוגה המשפט "אינני מסכים למילה מדבריך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם", בוודאי מתפוצץ מצחוק בקברו. צביעות במיטבה.

מדוע שכשמדובר ברבנים, בניגוד לבעלי משרה ציבורית אחרת, מפוליטיקאים, דרך שחקני תיאטרון ועד מרצים באקדמיה, שכולם נהנים באופן זה או אחר מסידור, מימון או אף שכר מלא מהמדינה, מותר הרסן לחלוטין? מדוע כשהבלים נפלטים כמעט מדי שבוע על ידי אנשי תיאטרון ורוח, השכלה או נבחרי ציבור, לא מתלהמים מתנגדיהם בקמפיין השתקה גס ומתנשא?

הרי כמה מהם אמרו דברים חמורים בהרבה נגד המדינה, נגד צה"ל ונגד קבוצות שונות באוכלוסייה. דברי גזענות ובלע, טיפשות ושנאה. מה לעשות, זכות דמוקרטית יסודית היא הזכות לומר דברי שטות ורעות רוח.

הצביעות והשקר אף בולטים יותר כשמשווים את דברי הרבנים לדבריהם. בניגוד לקמפיין ההשתקה וההדחה, הרבנים לא יצאו נגד צה"ל ולא נגד המדינה. מלחמתם נגד גיוס נשים דתיות, מה לעשות, מתיישר לחלוטין עם החוק. אפשר לאהוב את זה ואפשר שלא, אבל זו המציאות. המצב החוקי הנוכחי הוא שנשים דתיות פטורות מגיוס לצה"ל. אם כבר ההפך הוא הנכון, מי שמנסה לשנות את פניה של החברה בין השאר באמצעות שינוי פניו של הצבא זה הם, לא הרבנים, שנלחמים דווקא על שמירת הסטטוס קוו הקיים. אבל בקמפיין ההשתקה השקרי מותר גם להפוך את היוצרות. ככה זה בדמוקרטיה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו