דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: רעייתכם חוזרת מערב נשים יישובי ובפיה חדשה מרעישה - רב היישוב נצפה יושב בכניסה לבית הטבילה וספר בחיקו. לפי מה שסיפרו שם, הרב מתייצב ערב ערב בפתח המקווה בשעה שהוא נפתח ולא עוזב את משמרתו עד לרגע שהוא נסגר. אומרים שהוא גם מדבר עם הנשים לפני הטבילה. כמה זמן היה לוקח עד שהפרשייה הייתה מתפוצצת בעיתונות ומפרנסת כותרות צהובות?
סיטואציה נוספת. זו עונת החתונות והעסקים כרגיל - הבופה מאחוריכם והמנה הראשונה – הידד! – לפניכם, כשהדי-ג'יי מזמין את כל הנוכחים לעזוב את האוכל ולצאת ולקבל את פני החתן והכלה בצאתם מחדר הייחוד. אתם עוזבים את השולחן בצער (בדיוק הגיע הסלמון) ופוצחים בריקודים מלאי שמחה לפני החתן, שנישא אל-על על כתפי החברים הקרובים. לפתע אתם שמים לב למשהו מפתיע: גם הכלה נמצאת אי-שם למעלה – על כתפיים של מישהו. רגע, זה ראש הישיבה. מישהו שולף סלולרי וצילומי הרב עם הכלה מגיעים בתוך דקות לכל מכשיר סלולרי במגזר, בליווי צקצוקי לשון ודברי גנאי מוסתרים. תוך כמה שעות התיעוד מגיע גם לאתרי החדשות המגזריים, תוך טשטוש פניו כמובן, שם שופכים הטוקבקיסטים את דמו.
ובכן, למזלנו, כשהמקרים הללו אירעו – והם אכן אירעו – התקשורת המודרנית עוד לא הייתה קיימת, כך שזכינו שהם הגיעו אלינו דרך פריזמה מעוותת פחות. וכך מסופר בתלמוד הבבלי: "רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר להו: הכי טבילו והכי טבילו. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מיצר הרע? אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי" (בבלי ברכות כ, ע"א). כלומר, אדם בשם רב גידל היה רגיל לשבת בפתח המקווה של מקומו ולהדריך את הנשים הבאות כיצד עליהן לטבול. כשנשאל בידי החכמים האחרים האם אין הוא מפחד מהיצר הרע, כלומר מהרהורים מיניים אסורים, הוא השיב להם שהטובלות דומות בעיניו לאווזים לבנים. למה דווקא אווזים לבנים איני יודע (ואפשר שיש פה כינוי גנאי הרומז לדרכן של נשים לפטפט), אבל כוונתו עצמה הייתה ברורה: הנשים שפגש על פתח המקווה לא נתפסו בעיניו כאובייקט מיני ומתוך כך גם לא גרמו לו לעוררות מינית. זו הסיבה לכך שהוא לא חשש להימצא שם, בפתח מקום שקשור קשר הדוק לטהרת המשפחה, ובה-בעת – למיניות.
דברים דומים השיב רב אחא לחכמים ששאלו אותו האם גם הם יכולים לרקוד עד כלות עם כלות על הכתפיים: "אי דמיין עלייכו ככשורא – לחיי, ואי לא – לא", דהיינו: אם הן דומות בעיניכם לקורות עץ ותו לא, גם אתם יכולים לרקוד איתן, ואם לא – לא (בבלי כתובות יז, ע"א). שוב, בעקיפין מעיד על עצמו רב אחא שהכלה שהרכיב על כתפיו לא נתפסה בצורה מינית כלל.
אותם אמוראים העידו על עצמם שהם מנותקים מרגש מיני שאינו במקומו. גם רבי נחמן מברסלב, שנפטר לפני קצת יותר ממאתיים שנה, אמר על עצמו דברים דומים. לדבריו, "אצלו איש ואישה שווין, דהיינו, שאין מגיע לו שום צד מחשבה כשרואה אישה, רק הכל שווה בעיניו כאילו רואה איש" (שבחי הר"ן, אות תרד). אך בעוד רב אחא ורב גידל סמכו על היכרותם עם יצרם הרע וגבולותיו והרשו לעצמם לעשות מעשים שעלולים היו להיתפס כבעייתיים מבחינה הלכתית בעיני אחרים, רבי נחמן לא עשה זאת; אין שום עדות או סיפור על קרבה לא-מקובלת שלו לנשים, ב"ה. את המודעות העצמית שלו הוא לא תירגם מעולם למעשים.
מאז שנפטר רבי נחמן מברסלב קמו לו ממשיכים רבים הנושאים את שם חסידותו בגאון. אחד מהם הוא אליעזר ברלנד, שהרשה לעצמו מה שלא הרשה רבו. אחרי שהוסגר, נשפט והורשע במסגרת הסדר טיעון בפגיעה מינית בכמה נשים ואף זכה לשהות בכלא הישראלי, התפרסם השבוע שבאותם הימים שבהם היה עסק בהימלטות ממדינה למדינה מפני רשויות החוק הוא מצא זמן כדי להמשיך לגעת בנשים נוספות; סרטון שהתפרסם השבוע מראה אותו נוגע בפניה של אישה זרה, נשואה. לדבריו – וגם לדברי האישה – לא היה זה מגע בעל אופי מיני, אלא מעשה ריפוי מיסטי, כביכול, של מחלת הסרטן שממנה סבלה.
תירוצים דומים, אגב, השמיע גם עזרא שיינברג באוזני הנשים שבהן פגע, וגם הוא שכנע את קרבנותיו שהוא נקי מתאווה מינית ושהכל נעשה לשם שמיים. "שכנעתי את עצמי לא להיות קטנת אמונה. הרי באים אליו מכל העולם להתייעץ", מעידה אחת הנפגעות, "חשבתי לעצמי, 'הוא רואה אותי עירומה במפגש איתו, וזה לא מזיז לו. איזה אדם צדיק' לא הרהרתי. הוא ביקש שאעצום עיניים, אשתה מהמים, אחשוב על תיקון הנפש, וזה מה שעשיתי".
אבל בזמן ששיינברג נידון השבוע למאסר בן 7.5 שנים ואיבד כל מעמד בעיני הציבור הדתי, ברלנד עדיין מנהיג את אחד הפלגים המרכזיים בחסידות ברסלב ואנשים רבים מידי עדיין שומעים את לקחו, באים להרצאות שלו ונוהגים בו בכבוד השמור למנהיגים רוחניים אמיתיים. אבל ברלנד הוא לא אחד כזה. אחרי שהורשע בעבירות מיניות, אין שום סיבה להניח שאיש ואישה שווים בעיניו כפי שהיו בעיני רבי נחמן מברסלב שאת תורתו הוא מתיימר ללמד ושכאשר נגע בפניה של אותה אישה ונשים אחרות הוא לא הרגיש דבר, משל היו הן אווזים לבנים; אכן, יש דווקא הרבה סיבות להניח שחסידיו של אותו האיש, שמתעקשים להתעלם מכל מה שידוע עליו והולכים אחריו בעיוורון, הם בעצם אווזים, אווזים פתיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו