חקירת "פוטינגייט" - בפרשת דרכים גורלית

כמו כל הדמוקרטיות המערביות, גם המערכת האמריקניתאינה מתאפיינתבהרמוניה מתמדת בין הצמרת הפוליטית לבין קהילת המודיעין. לא אחת מעוגנת המחלוקת שבין הבית הלבן לבין ראשי הקהילה בתפיסת עולמו של הנשיא, המצפה שארגוני המודיעין יעניקו לה גיבוי ואישוש מקצועי מלא. כך אירע, למשל, בשלהי מלחמת וייטנאם, כאשר הנשיא לינדון ג'ונסון התאכזב יותר ויותר מהערכותיה הפסימיות של סוכנות הביון המרכזית ה־CIA, שלא תאמו את ביטחונו הנחרץ בניצחון.

עם זאת, בדרך כלל לא הגיעו הדברים לידי קריאת תיגר מצידו של הקברניט על עצם יכולתם של גופי המודיעין לפעול ללא הטיה פוליטית או אידיאולוגית. הפעם, בניגוד לדפוס השכיח מן העבר, עדים אנו לקרב איתנים חסר פשרות, שמבחינתו של טראמפ נועד לצרוב בתודעה הציבורית את דימויה של הבולשת הפדרלית ה־FBI כרשות המוכתמת בקשר אסור עם המפלגה הדמוקרטית, שבאמצעות החוקר המיוחד של "הקשר הרוסי"רוברט מולר (שעמד בעבר בראשה), שמה לה למטרהלהביא את עידן טראמפ אל קיצו המוקדם על ידי דו"ח מרשיע.

מבחינה זו יש לראות בהחלטתו של הנשיא לפרסם את המזכר, שחיבר היו"ר הרפובליקני של ועדת המודיעין של בית הנבחרים דיוויד נונז, מכה מקדימה עוצמתית במאבק הקונגרסיונלי והציבורי על מהותה ועל משמעותה של הפרשה כולה. שכן, מן המזכר עולה שהחלטתו של ה־FBI לקיים מעקב אחרי קרטר פייג', אחד מיועציו של המועמד טראמפ במערכת הבחירות, לא נעשתה בתום לב אלא נגזרה משיקולים פוליטיים זרים.

משרדי ה-FBI // צילום: AFP

זאת מאחר שהיה ידוע שהמקור המודיעיני שהצביע לכאורה על קשר אסור בין פייג' לקרמלין היה קשור למחנה הדמוקרטי, ולפיכך בעל אמינות מפוקפקת למדי. ואולם, המזכר הרפובליקני, שראה אור בסוף השבוע, אינו אלא קצהו של קרחון ענק. ביסודו של דבר, לפנינו עימות על דעת הקהל. והיה אם הנראטיב הנשיאותי יזכה לשוליים רחבים, יחסית, של הבנה ציבורית חרף מחאותיו הנמרצות של ראש ה־FBI כריסטופר ריי, תיסלל עבור הבית הלבן הדרך לנסות ולסתום את הגולל על החקירה. זאת, באמצעות פיטוריו של מולר, ולחלופין, של סגן שר המשפטים רוד רוזנשטיין, שמינה אותו לתפקידו. בכל מקרה, חקירת "פוטינגייט", על כל הסתעפויותיה הפוליטיות, הגיעה לפרשת דרכים גורלית. חקירת "פוטינגייט" הגיעה לפרשת דרכים גורלית.