בועז ארד: האמן שהתחיל כצייר והפך לאמן וידאו מצליח

בועז ארד, שהתאבד בעקבות תחקיר שפורסם במאקו על קשרים מיניים שקיים עם תלמידותיו לשעבר ב"תלמה ילין", נולד בעפולה בשנת 1956 וגדל בחולון.

הוא למד אמנות במכון "אבני" והחל דרכו כצייר. בהמשך הלך ללמוד בסמינר לאוצרות ותיאוריה ב"קמרה אובסקורה". לימים סיפר כי הלימודים שם היוו נקודת מפנה בחייו כאמן. הוא שב לעולם האמנות כאמן וידאו מצליח, ובמקביל עסק גם בציור, פיסול ורישום.

ארד// צילום: זיו קורן

במשך 23 שנים (2006-1983) שימש ארד כמורה בבית הספר התיכון "תלמה ילין". הוא גם שימש כמרצה וכאוצר במחלקה לצילום ב"בצלאל" והרצה בבית הספר "קמרה אובסקורה" ובמדרשה לאמנות בבית ברל. משנת 2009 החל לשמש כאוצר של גלריית המדרשה (רחוב הירקון 19 תל אביב).

ארד יצר עבודות וידאו קצרות ומצחיקות, שנונות ומפתיעות. בעבודות הווידאו שלו הוא הרבה להופיע בעצמו באופן חשוף. עבודותיו עוסקות בזהות, ביהדות, אשכנזים מזרחיים ,זוהר ארגוב וגפילטע פיש. בתערוכה קבוצתית שבה השתתף בחו"ל אף עשה צחוק מהיטלר.

בין עבודות הווידאו הנודעות שלו:"גורדון ואני" משנת 2002. כשגורדון הוא התרנגול שלו העומד על ראשו של ארד ומטיל את הלשלשת שלו.

מתוך העבודה "גורדון ואני"

לאורך השנים השתתף ארד ברשימה ארוכה מאד של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם, ובהם גלריוה רוזנפלד, מאפו, שלוש ואחרות. במוזיאון ישראל, מוזיאון פתח תקווה, מוזיאון היהודי בניו יורק, במוזיאון בקרקוב ועוד. יצירותיו נמצאות באוספים של מוזיאונים נחשבים ובהם מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה והמוזיאון היהודי בניו יורק באוסף רקנטי. בשנת 2004 זכה בפרס עידוד היצירה מטעם משרד התרבות וב-2006 הוענק לו פרס מוזיאון פתח תקווה לאמנות.

לפני כשנתיים שב והציג תערוכת ציורים לאחר היעדרות ממושכת מתחום הציור. התערוכה נקראה "מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול" והיא הוצגה בגלריה רוזנפלד המבקר עוזי צור בכתב על התערוכה: "...הציור נהפך תחת ידיו למדיום של זיכרון. הציור עצמו זוכר, נזכר, מזכיר, ברמות שונות של זיכרון. מעבר לאקספרסיביות הפלסטית ולעוצמה של כל עבודה לגופה, ארד מצליח לטוות בין הקירות בחלל הגלריה רשת של זיכרון שקוריה נמתחים בין הציורים הזוכרים".

ציור של ארד

את עבודת האוצרות שלו הסביר פעם ככזו שמתנהלת בשני מישורים: "עבודה עם אמנים צעירים שעבודתם תואמת את מה שנראה לי מתאים לתחילת המאה ה-21, ובמישור השני עבודה על תערוכות קבוצתיות שתואמות תקופה זו בחיינו".