ג'מירוקוואי בהופעה: המסיבה הכי טובה בעיר

נהוג לומר שאמנים גדולים באמת מגיעים אלינו רק אחרי שכבר אבד עליהם הכלח, או לכל הפחות - כשהם מחזיקים מעמד בדרכים רק בזכות להיטים מהמאה שעברה.

אז אמנם אפשר לומר שהלהיט הגדול האחרון של להקת ג'מירוקוואי הוא בן יותר מעשר שנים, אבל אם לשפוט על פי האלבום "Automaton" מ־2017, ויותר מזה - אם לשפוט על פי ההופעה של ההרכב בחודש שעבר בציריך, שווייץ - אזיג'מירוקוואיתגיע אלינו ב־2 במאי (לייב פארק ראשל"צ) בשיא האמנותי שלה. זו לא רק אחת הלהקות הגדולות ביותר של שנות ה־90 בתחום ה־Fאנק והאסיד ג'אז, אלא גם להקה סופר־רלוונטית. כל הילדודס שממלאים את המשבצת הקבועה של הלהקה ב־MTV יכולים ואף צריכים ללמוד משהו מחבריה על איך עושים הופעה חיה. וב"חיה" אין הכוונה רק ל"ההפך מפלייבק", אלא להופעה תוססת, מבעבעת, שוקקת חיים ושמחה.

הלהקה הבריטית, בראשות הסולן הצבעוני ג'ייסון קיי (הידוע בשם הבמה ג'יי קיי), הוקמה ב־‭,1992‬ אולם את הפריצה הגדולה שלה עשתה רק ב־‭1996‬ עם יציאת הסינגל מאלבומה השלישי "Virtual Insanity". ‬בעקבותיו הגיעו להיטים רבים כמו "Cosmic Girl"‬ ו"‭"Alright‬, שזיכו את הלהקה בשלל פרסים.

סיבוב ההופעות הנוכחי מגיע בעקבות אלבום שיצא ב־2017. ואכן את המופע פותחת הלהקה בביצוע מקפיץ ל"Shake It On" המופתי מהאלבום החדש. אחר כך מגיע ביצוע מקפיץ נוסף לשיר "Little L" מהאלבום "A Funk Odyssey" מ־2001.

אחרי שני השירים פונה הסולן ומנהיג הלהקה ג'יי קיי לקהל ופותח בהתנצלות. הסיבה: ההופעה בהאלנסטדיון תוכננה להיערך בנובמבר 2017 ונדחתה בגלל בעיות גב שמהן סבל הזמר. "אני בן 48, כבר לא זז כמו פעם", הוסיף מאוחר יותר אל תוך ההופעה. אז נכון, קיי כבר לא עושה שפגאטים, ועדיין הקהל המשולהב רקד במשך שעתיים ורבע לצלילי רצף להיטים, החל מ"The Kids" מ־1994 ועד שירי האלבום החדש, שיצא 23 שנה מאוחר יותר. העשורים שחלפו גם לא נשמעים בקולו הצלול והקטיפתי של קיי, שנוטף גרוב בכל הברה שיוצאת לו מהפה, ללא שמץ של טעות או בלבול.

ג'מירוקוואי לא באים לחנך את הקהל. למעט כמה להיטים בודדים שהושמטו מהפלייליסט, רובו ככולו הורכב משירים מכל התקופות, כאשר את האלבום החדש מייצגים רק ארבעה שירים. זאת בשונה מסיבובי הופעות אחרים שמציינים קאמבק של להקה ומתמקדים לרוב בחומרים החדשים והמוכרים פחות. עם זאת, דווקא השירים מהאלבום החדש הם שהרימו את ההופעה לגבהים שמימיים של עושר מוזיקלי.

אם שני האלבומים הראשונים של ג'מירוקוואי הציגו לאירופה להקה שיכולה להפוך כל סגנון מוזיקלי ללהיט רחבות ריקודים, הרי האלבום "Traveling Without Moving" מ־1996 הזניק להרכב את הקריירה הבינלאומית, "Synkronized" שבא אחריו הרחיב את מנעד הסגנונות של הלהקה לשפע אדיר ו"A Funk Odyssey" מיצב את מעמדה כמכונת הדאנס הכי נכונה.

"Automaton" האחרון הוכיח שגם יותר משני עשורים אחרי יציאת הסינגל הראשון שלה, מדובר עדיין באחת מלהקות הדאנס־פופ הכי טובות בנמצא. מדובר באלבום השלם ביותר שיצא תחת ידיו של קיי, כזה שנוסך חיוך על כל בן תמותה שיאזין לו במשך 57 דקות רצופות.

בהופעה זה בא לידי ביטוי פנומנלי בשירים "Cloud 9" ו"Superfresh" - שתי מפלצות סיי־פיי בוגי אימתניות. מי שמצליח לעמוד בלי לרקוד במהלך ההאזנה להם, כנראה איבד את נשמתו, את היכולת לזוז או את שתיהן יחד. אגב, חשוב לומר שאין צורך להכיר את השירים כדי ליהנות מהם בהופעה. הדיסקו העתידני של ג'מירוקוואי מרקיד, שלא נאמר מעיף, לא משנה מה.

קיי הוא המנהיג, הסמל והכובען המטורף שמנהיג את ג'מירוקוואי מיומה הראשון, אבל כמעט כל שאר חברי הלהקה הוחלפו במהלך שלושת העשורים שבהם היא פועלת. למרות זאת, 11 הנגנים וזמרות הליווי שעל הבמה כל כך מחוברים למתרחש, עד שאי אפשר שלא לראות בהם חלק מהדנ"א של הגרוב־וקוואי. כשקיי הציג את הבסיסט פול טרנר, חבר בלהקה מאז 2005, לא היה אחד בקהל שלא שאג בהתלהבות כדי לפרגן לפלא התמנוני הזה, שכל נגיעה שלו בבס זוהרת כמו כדור מראות.

היריעה הסתיימה לה ועדיין לא דיברנו על גודל ההפקה: מסכי ענק שמשלבים אנימציה, וידאו ארט תזזיתי, כל צורה של זרקור ופנס מסתובב שמוכרת לאדם, מספר מפלצתי של כלי נגינה וכובע אחד על ראשו של הצ'יף, שזז ומחליף צבעים לאורך כל ההופעה באמצעות שלט שטמון בכף ידו. לכל זה תוסיפו את איכויות הסאונד - צליל כל כך נקי עד שאפשר ממש להצמיד את האוזן לרמקולים.

אם זה נשמע לכם טוב מכדי להיות אמיתי, זה משום שזה נכון. מדובר בחוויה מכוכב אחר. כל שנותר הוא להתפלל שלג'יי קיי אין קשרים חמים עם רוג'ר ווטרס, כי נכון לכרגע מדובר בהופעה הטובה ביותר שצפויה לנו בקיץ הקרוב.