הלוחם שהפך למשורר: פרידה מחיים גורי

בתוך חודש הולכים מאיתנו שני גדולי הספרות והשירה של העם והארץ. קודם אהרון אפלפלד, והיום חיים גורי. גורי הגדול, גורי הנפלא. המשורר שאתה יכול לאהוב. משום שהוא יאהב אותך, אם ידע שאתה מבין מאיפה הוא בא. הוא היה רגשי והוא היה לפעמים קצת חמום מוח.

עד החודש האחרון הוא המשיך לטפס ברגל לקומה השלישית שבה גר בדירתו הצנועה ברחוב ירושלמי בשכונת טלביה. בית ללא מעלית. עליקה, כפי שקרא לאשתו עליזה, שומרת עליו שלא ישתה, או יותר נכון  - לא יותר מדי. ושלא יתעצבן ויילך מכות עם עובר אורח נקלה שמתחיל להציק לו בגלל עמדות פוליטיות. הוא באמת לקח כל דבר ללב. לפני כשלוש שנים, כשהוא כבר מעל גיל 90, הוא לקח רוורס לא מוצלח ודפק מכונית. זה היה האות שהגיע הזמן לרדת מההגה. 

לפני באמת שנים רבות, הוא נכנס לוויכוח עם חבריו אנשי הרוח מדור הפלמ"ח, וזה בטח היה בכסית או באיזה מקום. הם האשימו אותו בשיא הרצינות, שבגללו תפרוץ מלחמת עולם שלישית. גורי היה שבור נפשית וברוח נכאים חזר הביתה. מה קרה? כך וכך, ואולי תפרוץ מלחמת עולם שלישית, הוא הסביר. הוא לקח ללב. "שמע ילד, לך הביתה, או אני יורד!" זה לא פחות חיים גורי מ"על הנגב יורד ליל הסתיו", אמר.

נשיא המדינה ריבלין עם חיים גורי // צילום: דודי ועקנין

"משה שמיר הוא איש של דו רה מי; חיים הוא איש של דיאזים ובמולים", זה מה שאמרה עליקה על ההבדל בין שני הגדולים בדור הפלמ"ח כששוחחתי עם בני הזוג לפני קרוב לשנה. הפעם כבר לא היה טעם למנוע ממנו את טיפת הברנדי, או יותר נכון כמה וכמה טיפות. 

חיים גורי היה לוחם; הוא נטש את הגולה הדוויה ששם עסק בנושאי העפלה כדי לחזור ארצה ולא לפספס את מלחמת העצמאות. והוא נלחם כמ"פ בחטיבת ירושלים במלחמת ששת הימים. במוצב אחד על קו התפר, לא הרחק מגבעת התחמושת, היו תחת פיקודו שלושה פרופסורים שעיצבו את כלכלת ישראל: דן פטנקין, ניסן לוויתן וחיים ברקאי. 

כדי להגדיר את מחשבותיו, רגשותיו ואמונותיו העמוקות ביותר גורי היה חוזר שוב ושוב לשמו של אחד משיריו, "אני מלחמת אזרחים". "היינו בין הנקראים לדגל וראינו מקרוב", אמר גורי כחודש לאחר מלחמת ששת הימים בכנס סופרים. "אם יעזרני השם אכתוב ביום מן הימים את סיפורו של קטע החזית שבו נגזר עלי לעמוד בקרב אנשי בגדוד הירושלמי... אף אנו בני דור 1948, וילדינו בני הנעורים העבריים אשר הכריעו את המערכה, ואשר הם הם שיספרוה וצלם פניהם כפניה. שכבנו על פני האדמה העברית ולמראשותינו אבנים. אך איש מאיתנו לא חלם את הבאות ואת העשוי להתרחש", אמר גורי.

חיים גורי // צילום: אנצ'ו ג'וש, ג'יני

טיוטת "הנה מוטלות גופותינו" מתוך ארכיון חיים גורי בספרייה הלאומית

הוא הנחיל לתרבות הישראלית את שיריה הגדולים, 'הרעות' ו'הנה מוטלות גופותינו' לזכר הל"ה. לימים חשף כי כתב את השיר בחדרו בבודפשט, ומי שמבין יודע שהשורה המוכרת כל כך משירו מדברת על השואה לא פחות מאשר על מחלקת ההר שנטבחה בדרך לגוש עציון. הוא הפך למשורר בזכות נתן אלתרמן. אז, בגיל 15, כשיצא 'כוכבים בחוץ', הוא גילה שיש גם "צמרת גשומת עפעפיים" ולא רק ביאליק ושורותיו כבדות הכנפיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו