כבר עדיף לבלוע את הרוק
יריקות נתפסות בכדורגל כחמורות מעבירות שגומרות קריירה או קללות גזעניות • לא פלא ששני שחקנים שירקו החודש בגביע האנגלי הורחקו לשישה משחקים • על התופעה שכדורגלנים סולדים ממנה
ארתור מסוואקו מווסטהאם וסמואל סייז מלידס יונייטד עשו החודש את הבלתי ייעשה. הצרפתי והספרדי עברו במהלך משחקי הסיבוב השלישי והרביעי של הגביע האנגלי את העבירה הקשה ביותר בספר החוקים הנוקשה של הכדורגל.
אמנם הם לא פצעו אף אחד ולא סיכנו קריירה, אבל הם כן ביצעו את החטא המחפיר ביותר שאפשר לבצע על כר הדשא: הם ירקו על שחקן הקבוצה היריבה. אספו רוק בפה, כיוונו וירקו.
יש שיקראו את הדברים ויטענו עכשיו להגזמה פראית, אך התגובה לאירועים מוכיחה אחרת. שני השחקנים הורחקו מייד בכרטיס אדום ולאחר מכן הורחקו על ידי ההתאחדות האנגלית משישה משחקים נוספים. עוד לפני שהרוק הספיק להתייבש מחולצתם של הקורבנות ניק פאוול מוויגאן ורובי ווילמוט מניופורט, סומנו השניים כפרחחים מבזים שיש להגלותם מהמשחק.
כך, למשל, נשמע דיוויד מויס, מאמנו של מסוואקו בווסטהאם: "הוא עשה מעשה דוחה ומגיע לו לקבל עונש בהתאם". אחרים הציעו להרחיק את העבריינים ל 20- משחקים ויותר, בעוד העבריינים עצמם פרסמו הודעת התנצלות שלא היתה מגיעה אילו היו פוצעים שחקן או מקללים את משפחתו.
"אני מבקש סליחה מהקבוצה, מהאוהדים ומווילמוט. אני מקבל את העונש. לא אעשה זאת שוב. אני משמש דוגמה", היו הסיסמאות שפיזר סייז, מודע לחומרת העבירה שביצע.
סמיכות האירועים הובילו לדיון מתבקש: האם יריקה היא באמת אם כל העבירות הנבזיות? האם היא אכן שווה הרחקה משישה משחקים? יש תמימות דעים שמדובר באקט מבחיל ומשפיל, אך כשמציבים אותו לצד עבירות אחרות ועונשן, נדמה שהוא מעט חסר פרופורציות. בתקופה שבה הכדורגל העולמי נלחם בגזענות, תמוה שיריקה שווה יותר משחקים בחוץ מאשר הארבעה שקיבל ג'ון טרי על הקללות הגזעניות לעברו של אנטון פרדיננד ב־.2012
פרנק רייקארד יורק על רודי פלר במונדיאל .1990 אירוע בלתי נשכח //צילום: אי.אף.פי
הטענה הרווחת במקרה הזה, וכך גם הגדירה זאת ההתאחדות האנגלית, שיריקה היא "מעשה מגעיל שאין לו מקום על מגרש הכדורגל", להבדיל מקללה או עלבון מילולי שאפשר לנפנף הלאה בעזרת גדלות רוח.
יריקה היא בגדר טאבו חברתי, עד כדי כך שאין להשוות בינה לבין כניסה פראית לברך שמובילה לפציעה ארוכה. ראיין שוקרוס הורחק משלושה משחקים בלבד כששבר את רגלו של ארון ראמזי ב־,2010 בעוד שהשבוע, במקביל לתקרית של מסוואקו, ג'ו בנט מקארדיף ספג כרטיס צהוב בלבד אף על פי שהותיר את לירוי סאנה מחוץ למגרשים למשך חודש וחצי. ההבדל, וכאן טמון גודל התועבה של היריקה, הוא שעבירות הן חלק מהמשחק. גם קללות, מרפקים, דחיפות והצגות, אבל לא יריקות.
יריקה, מסיבות כאלו ואחרות, פשוט לא מתקבלת על הדעת. רואים בה כפגיעה בכבוד האחר, בהנמכה של העומד מולך, בזלזול, באקט שאין לו מקום לא רק על מגרש הכדורגל, אלא בחיינו. כל עוד זה המצב, שחקנים יצטרכו להפנים שיש הרבה דברים רעים שמותר לעשות, אבל הכי חשוב זה לדעת לבלוע את הרוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
