"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
להב שני הגיע לנצח - והקהל בא לבדוק את היורש
לפני כשבוע הודיעה התזמורת הפילהרמונית כי להב שני בן ה-28 יחליף את זובין מהטה כמנהלה המוזיקלי • בסוף השבוע הוא הגיע לנצח על התזמורת, והקהל הסקרן הגיע לראות אותו • גם מתן אורן היה שם ויש לו מה להגיד
להב שני מנצח על הפילהרמונית| צילום: עודד אנטמן

להב שני הגיע לנצח - והקהל בא לבדוק את היורש

לפני כשבוע הודיעה התזמורת הפילהרמונית כי להב שני בן ה-28 יחליף את זובין מהטה כמנהלה המוזיקלי • בסוף השבוע הוא הגיע לנצח על התזמורת, והקהל הסקרן הגיע לראות אותו • גם מתן אורן היה שם ויש לו מה להגיד

,עודכן

לפני כשבוע הכריזה התזמורת הפילהרמונית הישראלית על מינויו של להב שני למנהלה המוזיקלי הבא במקומו של זובין מהטה - מינוי שייכנס לתוקפו בעונת 2020-2019, והנה כבר בימים אלה מנצח שָני על הפילהרמונית בסדרת קונצרטים עם הכנר הגרמני המעולה כריסטיאן טצלף.

נראה היה שהקהל שהתאסף בסוף השבוע בהיכל התרבות בתל אביב (קהל צעיר בחלקו הגדול, בניגוד לרגיל) ביקש לא רק ליהנות מנגינתו של טצלף ומהיצירות של באך, ברטוק ושוסטקוביץ', אלא גם לבחון בסקרנות את יורשו המיועד של זובין מהטה האגדי.

הקונצרט נפתח בנגינת סוויטה לתזמורת ולחליל סולו מאת באך, בהשתתפות החלילן יוסי ארנהיים. הפילהרמונית ממעטת לנגן את באך ומוזיקה מתקופת הבארוק בכלל - ובצדק. מוזיקת הבארוק היא כיום נחלתם של הרכבים המתמחים בנגינה בכלים עתיקים ובאסתטיקה הייחודית של המוזיקה העתיקה. לעומתם, הפילהרמונית מרגישה בבית דווקא במוזיקה של שלהי המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. ואמנם הסוויטה של באך נשמעה חיוורת, בנאלית אפילו. נראה היה שהנגנים ושני בעצמו נותרו אדישים למקצבים הריקודיים ולתחכום של באך. אז מדוע הם ניגנו את הסוויטה? אולי כמחווה חברית לארנהיים, החלילן הראשון והאהוב של התזמורת.

הקונצ'רטו השני של ברטוק לכינור ולתזמורת, שנוגן מייד אחר כך, הוא יצירה תובענית במיוחד עם כתיבה צבעונית ועשירה לתזמורת ועם תפקיד סולני מורכב ואינטנסיבי להפליא. נדמה שיש הכל בקונצ'רטו הזה: מקצבים סוערים, מצלולים חריפים, מלנכוליה עמוקה וגם הומור עוקצני. טצלף נתן ביטוי לכל. יש לו צליל נהדר, הבעה עמוקה ווירטואוזיות עוצרת נשימה. בסיום הקונצ'רטו הוא נעתר לתשואות הקהל וניגן קטע קטן של באך שהיה חוויה מתקנת לסוויטה מפתיחת הקונצרט.

אחרי ההפסקה ניגנה התזמורת את הסימפוניה החמישית של שוסטקוביץ'. כאן שָני היה באלמנט שלו. בניגוד לבאך ולברטוק, הוא ניצח על היצירה הארוכה והאקספרסיבית של המאסטר הרוסי ללא תווים, ובהבעה ובתנופה רבה.

במהלך הנגינה התעוררו אצלי מחשבות כפירה על המוזיקה התזמורתית של שוסטקוביץ'. היא מרשימה מאוד, אין ספק, אך גם מוגזמת, מוחצנת, לעיתים אפילו מנופחת, וחסרה מאוד את האינטימיות והנואשות שברביעיות המיתרים שלו.

למרות זאת, נראה שאני בדעת מיעוט. הקהל קיבל את הסימפוניה בהתלהבות, ואפילו הגיב בתשואות על הפרק השני, סקרצו מבריק ושנון, בניגוד לאתיקה המחמירה והמיושנת של הקונצרטים הקלאסיים.

הפרק האחרון הדגים היטב את הצדדים הבולטים באישיותו המוזיקלית התוססת של להב שני. הוא הצליח להדביק את התזמורת והקהל בהתלהבות הגדולה שלו, ובתנועות רחבות וסמכותיות הוביל פינאלה סוחפת ומפעימה במיוחד שגררה תשואות ממושכות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו