עתיד הזירה הצפונית: ישראל בין שני צירים

הישורת האחרונה שלהמערכה בסוריהמנוצלת על ידי כלל השחקנים בזירה לעיצוב המערכה הבאה, זו שתקבע את כללי המשחק העתידיים במזרח התיכון. השלב הזה כולל שני מהלכים מרכזיים: סידור השחקנים על המגרש ועיצוב הקווים האדומים.

ישראל בהקשר הזה הפכה למדינת מפתח, היחידה שמתמרנת בין שתי המעצמות, רוסיה וארה"ב, ומנסה בראשות נתניהו לרתום את פוטין וטראמפ למציאות נוחה בהקשר אסטרטגי וביטחוני.נתניהו, בהיבט הזה עקבי לחלוטין- המפתח הוא איראן, וההגבלות עליה הן אלו שישפיעו על כל המשך התהליך.

שני צירים מרכזיים יש לתפיסה הזו, הראשון והמוביל הוא מניעת הגרעין באמצעות שינוי הסכם וינה. אל מול הציר הזה מנהל נתניהו מאמץ דיפלומטי עצים במיוחד,במרכזו רתימת טראמפ לשינוי,ובהמשך גורמי כוח נוספים כגון הודו ומדינות באירופה. המאמץ הזה, שכולו דיפלומטי, אט-אט נושא פרי.

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו// צילום: רויטרס

הציר השני הוא מניעת ההתפשטות האיראנית - הן בהקשר רמת הגולן והן בהקשר לבנון. למאמץ זה מנסה נתניהו לרתום את פוטין, ולעת עתה לא ברור מה מידת ההצלחה במישור הדיפלומטי. ההוגה המפורסם קלאוזביץ היה זה שטען שהמלחמה היא הפעלת מדיניות באמצעים "אחרים", וכאן נכנס לתמונה ההקשר הצבאי.

אין זה סוד שישראל תוקפת בתכיפות גבוהה בתוך שטח סוריה. גם שרי הממשלה כבר מדברים בחופשיות על הצורך למנוע השתלטות איראנית על שטח סוריה. המגמה הזו של תקיפות שהתעצמה בשנים האחרונות מצביעה על כך שפוטין לא ממהר להירתם. אחרי הכל, גם לו יש אינטרס.

הציר השני סביב התפשטות חיזבאללה, לעת עתה אם-כן, אינו מתקדם באופן ברור בערוץ הדיפלומטי, מכאן שהפעלת הכוח תמשיך להיראות ולהישמע, ולצידה הרטוריקה האחידה בין הממשלה ובין צה"ל, לאמור, "לא נקבל מפעלי טילים איראניים בסמוך לגבולנו". כך גם התבטא דובר צה"ל לאחרונה.

פוטין עם ארדואן ורוחאני// צילום: רויטרס

לו טראמפ היה נרתם גם למאמץ נגד ההתפשטות האיראנית ניתן היה להוביל להישג כפול, אולם אמריקה החליטה כנראה שאין בכוונתה להתעמת עם רוסיה סביב הנושא הזה, והשאלה הנשאלת היא עד כמה מתכוונת הממשלה להפעיל כוח לשם הגבלת ההתפשטות האיראנית, והאם נכון להסתכן בהידרדרות הזירה הצפונית.

ניתן להניח שבתקופה הקרובה, כל עוד חיזבאללה עסוק בהתארגנות שלאחר לחימה, ובסוריה עוסקים בייצוב, האינטרס בצד השני הוא לא להידרדר למלחמה. ועם זאת, בהסתכלות לטווח השנה-שנתיים הבאות, עולה הסיכוי לעימות, שכן אחת משתיים: או שבלימת הגרעין האיראני תהווה עבורם "קזוס בלי", או שהתקיפות הישראליות בשלב מסוים יענו באגרסיביות, דבר שידרוש מישראל להסלים, ומכאן שהעננים באופק לא בהכרח מבשרים על גשם.