"צריכים הרבה בנאים כדי לשיר מאיר אחד"

״צריכים הרבה מאוד בנאים כדי לשיר מאיר אחד״, אמר יובל בשובו מאחורי הקלעים לקראת סיום מופע המחווה למאיר בנאיעליו השלום. האמירה הזו התבררה כנכונה ממש לסיכומו של ערב נוגע ללב ויוצא דופן.

בשנה מאז לכתו נקשרו למאיר כתרים רבים המבליטים את מקומו כמבצע אהוב בנוף המוזיקה הישראלית של שלושת העשורים האחרונים. המופע אמש הוכיח מעל לכל ספק שמאיר הוא גם אחד הכותבים והמלחינים המחוננים שצמחו כאן, ושיריו הנעים על מנעד כביר של סגנונות ורגשות - אפשרו לכל אחד מהמבצעים בערב הזה לבטא את יכולותיו באופן הכי רב-גוני שאפשר כמעט לדמיין.

ערבי מחווה לאמנים, חיים או שחלפו מהעולם, טומנים בחובם לא אחת את הסכנה להיגרר לקלישאות. משהו בין נוסטלגיה מנומסת לבין סינג-א-לונג עם הקהל, בעוד כשכמעט תמיד הביצועים עצמם לוקים בעייפות חסרת ברק. המופע ״בשם האהבה״ היה הכל פרט לזה. עם או בלי קשר לייחוס המשפחתי המתבקש, ועם כמות הכישרון הכמעט בלתי אפשרית על במה אחת, ברור היה שכל מי שלקח חלק בערב הזה ניגש אליו בחרדת קודש ובאצילות, מתוך התגייסות ומחויבות למאיר עצמו.

כל מי שלקח חלק בערב הזה ניגש אליו בחרדת קודש ובאצילות, מתוך התגייסות ומחויבות למאיר עצמו // צילום: אורית פניני

די מהר התברר לקהל שגדש עד אפס מקום את היכל התרבות, שכל מי שנמצא על הבמה, בין אם סולן או נגן ובין אם בן משפחה, לכולם היה קשר עבודה קרוב ואדוק עם מאיר בחייו, בעיקר על הבמות ובאולפני ההקלטות. גם מעבר לרשימת המשתתפים האדירה, על הבמה ניצבה סופר-גרופ של ממש, שתחת שרביטו של משה לוי ניגנה את הערב המורכב הזה כמו להקה מגובשת שמנגנת יחד את השירים הללו כבר תקופה ארוכה, ולא כמו אוסף נגנים שהתקבץ יחד לערב חד פעמי. תוסיפו לכל אלה הפקה יוצאת דופן וניהול במה מורכב שהתבצע כמעט ללא דופי, ותקבלו ערב שמאפשר לכל האהבה הגדולה לה ראוי מאיר לזרוח.

מרביתם של הביצועים בערב היו נפלאים. בלטו מעל כולם ביצוע מאופק ואלגנטי של שלומי שבת ל״שער הרחמים״ ושל לאה שבת ששרה את ״הלילה של אתי״ כאילו השיר נכתב מאז ומתמיד לה ורק לה, בגרסה בלוזית שהוכיחה שוב עד כמה היא נפלאה. נציג ״הדודים״ של המשפחה, גברי בנאי, הפליא בביצוע נדיר לשיר ״לך אלי״ בניגון הפרסי אליו התחברו אהוד, אורי, נועם ובעז, לביצוע משלים לשיר בלחן של מאיר. מפגש הדורות הזה על הבמה סיפק תמונה בלתי נשכחת מהערב הזה.

אהוד, אביתר ויובל - עמודי התווך של הערב - העניקו יחד ובנפרד באופן כמעט ברור מאליו ביצועים שהביאו את הקהל לסף דמעות. אך מעל לכל אלה בלטו דווקא שני הצעירים שבחבורה. אלישע בנאי בחר לבצע את ״את אחת יחידה״ מתוך האלבום ״הצבעים משתנים״. על הבמה ליווה את אלישע משה לוי, שהפיק את אלבום המופת הזה במקור, והביצוע בעיבוד המחודש עמד לחלוטין בשורה אחת עם המקור הנהדר - וזה לא עניין של מה בכך. אלישע הרביץ הופעה מהוקצעת עם גינונים חתוליים של רוקר מנוסה וזכה לתשואות.

בלטו דווקא הצעירים שבחבורה. נועם בנאי // צילום: אורית פניני

נועם, בנו של מאיר, ניגן בחלק גדול מהערב על הבמה עם נוכחות מאופקת, אך כשניגש לבצע את ״מחפש את הכיוון״ מאלבום הבכורה של אביו, החיבור בין הבן הנוכח לאב החסר היה רגע מזוכך של יופי מצמרמר. האבל על לכתו של מאיר הוא ענק אבל המוזיקה שהשאיר אחריו ובנו שהולך בדרכו הייחודית הם נחמה שהבטחה גדולה מקופלת בה.

לקראת סיום הערב עלתה לבמה להקת ״משינה״ בהרכב מלא (שכלל גם את גליה חי על ויולה) לביצוע מצוין של ״אהבה קצרה״ וביצוע מפוזר ולא אפוי עד הסוף של ״חלומות אחרים״. אבל אפילו בחוליה החלשה הזאת אפשר היה למצוא קסם, כי את ״חלומות אחרים״ יכול לבצע בצורה מושלמת רק איש אחד, שהיה חסר כל הערב, נוכח נפקד.