פוענחה אחת משתי מגילות קומראן האחרונות

לאחר עבודת הרכבה מאומצת של יותר מ-60 קטעים זעירים, שארכה למעלה משנה. הצליחו ד"ר אשבל רצון ופרופ' יונתן בן דב מהחוג למקראבאוניברסיטת חיפהלפענח ולשחזר את אחתמשתי המגילות האחרונותשעדיין לא פוענחו מתוך כ-900מגילות קומראן. הפרס: מפגש נוסף עם לוח השנה הייחודי של בני כת מדבר יהודה, בן 364 הימים, כולל זיהוי בפעם הראשונה של השם שנתנו למועדים המיוחדים של ימי המעבר בין ארבע העונות.

רוב מגילות קומראן הגנוזות, שהתגלו בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת, כבר שוחזרו ופורסמו. בין קטעי ה"פסיפס" הקטנים שעוד נותרו ללא קריאה מוסמכת היו כ-60 קטעי קלף בכתב סתרים. חוקר קודם שעסק בקטעים טען שהם שייכים למספר מגילות שונות. כעת, עם הפיענוח של ד"ר רצון ופרופ' בן דב, שפורסם בכתב העת Journal of Biblical Literature במחקר שמומן על ידי הקרן הלאומית למדע, מתברר שמדובר במגילה אחת. כך שכיום נותרה עוד מגילה אחת שלא שוחזרה ופורסמה, ושני החוקרים עומלים גם עליה.

בני קומראן היו קבוצה קיצונית שפרשה לחיי מדבר, ואף סבלה מרדיפות של הממסד השולט. הם כתבו מגילות רבות, וביניהן מספר קטן של מגילות בכתב סתרים. בנוסף הם חיו על פי לוח שנה בן 364 ימים. לדברי החוקרים, לוח השנה משקף את אחת המחלוקות הגדולות ביותר בין הקבוצות השונות של סוף ימי בית שני.

"לוח השנה הירחי, שעל פיו היהדות נוהגת עד היום, מצריך הרבה החלטות אנושיות. צריך אנשים שיסתכלו על הכוכבים ועל הירח ויעידו על התצפיות שלהם, וצריך מי שיחליט על קביעת ראש החודש ועיבור השנה. לוח השנה בן 364 הימים, לעומת זאת, היה מושלם. בגלל שהוא מתחלק בארבע ובשבע, המועדים חלים תמיד באותו היום, ואין צורך להתלבט מה קורה", הסבירו החוקרים.

כאמור, המגילה הנוכחית מונה את המועדים המרכזיים על פי לוח השנה הכיתתי. המגילה מתארת שני מועדים ייחודיים, שלא נזכרו במקרא, אך הם מוכרים מ"מגילת המקדש" מקומראן: ביכורי היין וביכורי השמן. מועדים אלה היו מעין המשך של חג השבועות הנהוג כיום וחוגג את ביכורי החיטה. על פי לוח שנה זה, חג ביכורי החיטה חל 50 ימים אחרי השבת שאחרי הפסח, אחרי 50 יום נוספים חגגו את חג ביכורי היין ולאחר 50 ימים נוספים חגגו את חג ביכורי השמן.

אך בכל זאת, אי אפשר בלי הפתעות: מהמגילות הקודמות ידעו החוקרים כי בני העדה חגגו את חילופי העונות – יום מועד מיוחד לכל אחד מארבעת מועדי החלפת העונות. אולם עד כה לא ידעו מה השם של אותם מועדים. במגילה הזו התגלה שימים אלה נקראו "תקופה". "המונח מוכר מספרות חז"ל המאוחרת יותר ומן הפסיפסים של תקופת התלמוד, ויכולנו להניח שהוא משמש במשמעות זו במגילות, אולם הוא נחשף כאן לראשונה", הסבירו ד"ר רצון ופרופ' בן דב.

המגילה הנוכחית גם שופכת אור נוסף על המנהגים של סופרי המגילות. מתברר שמי שכתב את המגילה, כנראה אחד ממנהיגי הכת שהכיר את כתב הסתרים, שכח לציין כמה מהמועדים של הקהילה. סופר אחר נאלץ לתקן את הטעויות, כשהוא מוסיף את המועדים ברווחים שבין הטורים.

"המגילה כתובה בכתב סתרים, אבל הטקסט עצמו הוא טקסט פשוט וידוע, שאין שום סיבה להסתירו. זה נוהג ידוע בתקופה זו במקומות רבים גם מחוץ לישראל, שהמנהיג כותב בכתב סתרים – גם דברים גלויים לכל - כחלק מהמעמד שלו. המנהג נועד להראות שהוא זה שיודע את כתב הסתרים ואחרים לא. אלא שהמגילה הזו מראה שהוא התבלבל לא מעט פעמים", ציינו החוקרים.