"מאוד מעסיק את כולם כמה ערן מרוויח. הגיע הזמן להתחיל לפרגן לו"

שיער: אורי לוי לsky, איפור: ורד בדוסה רוטרו, סטיילינג: מיכל עובדיה; שמלה: מייקל קורס ל"פקטורי 54", נעליים: אלדו, טבעות ועגילים: Danor Jewelry

תשעה קעקועים צרובים על גופה של שי זהבי, ומספרים הרבה על מי שהיא. על החלק התחתון של גבה מקועקע לב המורכב מטביעות האצבע של שלושת ילדיה, רוי בן ה־5 והתאומות דור וגיל, בנות השנתיים וחצי. על זרוע ימין האות R, שקועקעה לאחר לידתו של רוי. ועל הצלעות משמאל, מתחת לבית השחי, שני קעקועים עם שמות התאומות באנגלית. לאחרונה קעקעה על האצבע ביד ימין, מתחת לטבעת הנישואים, את האות E, הראשונה בשמו של בן זוגה, ערן.

על שוק רגלה השמאלית סמל האינסוף, חלקו מורכב מהתאריך 4 ביוני 2012, יום נישואיה, וכן לב קטן ומנעול. לערן יש קעקוע זהה, רק עם המפתח למנעול של שי, והוא מתנוסס על בטנו התחתונה ולא על השוק, "כי ערן לא מקעקע את הרגליים. הן כלי העבודה שלו, והוא לא משחית אותן".

"קעקעתי את סמל האינסוף, כי בתפיסה שלי, הזוגיות שלנו היא לעד. כשאני רואה שני זקנים הולכים ברחוב יד ביד, זה מה שאני מאחלת לנו. כמו סבא וסבתא שלי, ההורים של אמא שלי, שהיו נשואים כמעט 60 שנה, עד שסבתא שלי, שכל כך אהבתי, מתה בפתאומיות מסרטן לפני ארבע שנים".

שלושת הקעקועים הנותרים הם נוצה מתחת לעורף, בין השכמות ("זה סמל אינדיאני לחופש. קעקוע שעשיתי בגיל 19"), המילה "שמחה" בסינית, שמתנוססת על ירכה הימנית מגיל 16 ("תמיד אני משתדלת להיות שמחה. עדיף לחיות ב'האפינס' מאשר בעצבות. להיות שמחים וגאים במה שיש לנו"), ויהלום על זרוע שמאל ("דיאמונדס אר א גירל'ס בסט פרנד, לא?"). 

ואכן, אינספור יהלומים משובצים בצמידיה (הנושאים, איך לא, את שמות הילדים), בתליון הלב שהוסיפה לצמיד של סבתה, שקיבלה לאחר מותה, בשעון הרולקס שלה, בטבעת הנישואין ובטבעת שקנה לה ערן, שדרוג של טבעת האירוסים מלפני שבע שנים.

לסיכום, אלה הם המרכיבים המרכזיים בחייה של זהבי, שחוגגת השבוע 30: זוגיות, ילדים, אהבה, שמחה, חופש, אושר ועושר. והיא גאה בכל אלה ולרגע לא מתכוונת להסתיר או להתנצל על כלום. למשל, על סכומי העתק שמרוויח ערן בשנה וחצי האחרונות בקבוצת הכדורגל גוואנגז'ו RF מליגת העל הסינית: 7.5 מיליון דולר לעונה, שהם כ־30 מיליון שקלים לשנה, לפני בונוס של 80 אלף שקלים לכל שער. 

והוא כובש הרבה: לפני שלושה חודשים הוכתר כמלך השערים בליגה הסינית, אחרי 27 שערים ב־30 משחקי ליגה, ומייד לאחר מכן זכה בתואר שחקן השנה בסין. לאחרונה פורסם כי דרש להכפיל את שכרו ל־15 מיליון דולר לעונה, וכי קבוצות אחרות ועשירות בליגה לוטשות אליו את עיניהן.

"מאוד מעסיק את כולם כמה ערן מרוויח, וגם עושים חישובים כמה זה יוצא לדקה, לשנייה ולעשירית השנייה. איך זה ביחס למשכורת של מורה ואיך זה ביחס למשכורת של חייל. חופרים בנושא יותר מדי. נכון, הוא מרוויח יפה, אבל הוא הגיע לזה בזכות עצמו, בשתי רגליו. שנים הוא עבד מאוד קשה כדי להגיע לרמות האלה, והוא עדיין עובד מאוד קשה. הגיע הזמן להתחיל לפרגן לו".

המעבר שעשה הכדורגלן הישראלי מספר 1 לגוואנגז'ו היה מדויק בהתייחס לכל המרכיבים שמציינים קעקועיה של שי. "זה המהלך הכי נכון שעשינו בחיים", היא אומרת. "המעבר לסין הידק מאוד את התא המשפחתי שלנו. יש לנו זמן ושקט לחיי המשפחה ולכיף שלנו, וגם חופש ושקט מכל האש שערן מושך.

"כל שני וחמישי היתה יוצאת בארץ ידיעה אחרת מה ערן עושה, כמה הוא עושה ובשביל מה הוא קם בבוקר. לא רע בכלל להתרחק מזה קצת. להיות קצת אנונימיים. וגם מבחינה כלכלית זה היה מצוין, ברור.

"לפני ההצעה מגוואנגז'ו הכנו רשימה של בעד ונגד, והסעיף הראשון בטור ה'בעד' היה הכסף. בואו לא ניתמם שהוא עבר בגלל הכדורגל. ברור שאנחנו חושבים על העתיד שלנו. אבל היה פה גם אתגר מקצועי חדש".

שהוא? 

"הליגה בסין לא גרועה כמו שלפעמים מתארים בארץ. אומרים שבגלל שהליגה לא טובה, ערן כל כך מצליח. תראו קצת כדורגל בסין ותבינו עד כמה הקבוצות טובות. משחקים שם השחקנים הכי טובים מכל העולם. יש שם שמות גדולים, והוא זה שזכה בשחקן השנה בסין. והוא לא בא מברזיל או מאיטליה, כמו שחקנים זרים אחרים, אלא מישראל, ומשחק בקבוצה קטנה, יחסית לשנחאי או לקבוצה השנייה בגוואנגז'ו, אברגרנדה, שהיא האלופה הסינית. ובכל זאת הצליח לעשות יותר מכולם".

*  *  *  *  *

הרבה לפני כל הקישוטים החיצוניים ומאות תמונות הפאן והגלורי באינסטגרם שלה (חלק נכבד מהן בביקיני), שי זהבי היא אישה חזקה ומרשימה. מודעת היטב להתנהלותה ולמילים שיוצאות מפיה, שקטה, בשליטה תמידית, גאה להיות אשתו של, ומלאת ביטחון שהווייתה רחוקה מלהסתכם בתואר הזה. לכן היא מתראיינת לראשונה לבדה, במנותק ממנו. 

החיים שלה ושלו התנהלו במשך שנים כשני קווים מקבילים. היא שי לוי, בת זקונים ליפה, מנהלת חשבונות, ולאלברט, שבמשך 25 שנים ניהל מפעל דפוס ולפני שנה, בגיל 60, החליט לרדת לחצי משרה כדי להתמסר לתחביב הגדול שלו, הספורט, וללמוד רפואה תזונתית. אחיה הבכור, בן (34), היה עד לאחרונה בעלים של גלידרייה, והיום מחשב מסלול מחדש.

עד כיתה ב' גדלה שי בחולון, ואז עברה המשפחה לראשון לציון, שם מתגוררים הוריה עד היום. אחת מפגישותינו מתקיימת בסלון ביתם של ההורים.

היא למדה בתיכון בשכבה מתחת לערן, המבוגר ממנה בחצי שנה. גם בצה"ל שירתו באותו בסיס במחנה צריפין, הוא כעובד רס"ר במעמד של ספורטאי מצטיין, והיא מ"כית במערך מגל (טירונות כלל־צה"לית).

"הכרנו הרבה שנים, אבל זה היה שטחי ומרחוק, ממש לא רומנטי. היו לנו חברים משותפים, גרנו באותו אזור, ידענו אחד על השנייה, וזה הכל. רק אחרי הצבא, כשהייתי בת 21, נפגשנו במסיבה במועדון בנמל תל אביב. ערן טוען שאני התחלתי איתו, שעשיתי סימנים שאני מעוניינת, ולכן הוא ניגש לדבר איתי. אני טוענת שבגלל שהוא עשה את הצעד הראשון, הוא זה שהתחיל איתי. בקיצור, אותם נתונים, פרשנות שונה.

"באותו ערב, כשהתראינו מחדש, זה קרה מייד. אחרי כמה חודשים אני חושבת שהיה ברור לשנינו שנתחתן.

"ערן בכלל לא היה כוכב גדול באותה תקופה, לפני תשע שנים. הוא בדיוק חזר מהפועל רמת השרון להפועל תל אביב ושיחק בעיקר כשחקן מחליף. כך שצמחנו יחד ולמדנו יחד איך מתמודדים עם ההצלחה והפרסום.

"הרבה יותר קל לגדול כזוג אל תוך הדברים האלה, מאשר לנחות בבום כבת הזוג של ערן זהבי אל המצב כמו שהוא היום. בגלל שערן היה פחות מפורסם, תחילת הקשר שלנו היתה שקטה יחסית ובטוחה. היום אין סיכוי שהיו נותנים לנו את השקט הזה".

*  *  *  *  *

גם זהבי גדל בראשון לציון, הצעיר משני אחים. אחיו הבכור, אבי, מנהל היום בית קפה בבית החולים אסותא בתל אביב. בגיל 12 התגרשו הוריו, הקשר עם אביו, אילן, נותק, והאם אתי גידלה לבד את שני בניה, בנחישות ובמסירות שזהבי לעולם לא ישכח.

"אתי היא אישה מדהימה", אומרת שי. "היא מודל להערצה, וואו. היא מאוד חזקה, נחושה, מדויקת. הכל צריך להיות אצלה בזמן ובמקום. לפעמים אני אומרת לה, 'אתי, תשתחררי קצת. תצאי, תבלי, תרפי. היא גידלה לבדה שני ילדים. ערן היה שחקן בהפועל, והיא לא הסכימה שיישן בפנימייה של המועדון בהוד השרון. בכל בוקר בשעה 5 היא היתה מתעוררת ומסיעה אותו לאימונים, ממשיכה משם לעבוד יום שלם כספרית, וחוזרת לאסוף אותו ב־8 בערב כדי שיישן בבית. היא חלק גדול מאוד מההצלחה שלו. את רואה אותה בו: המצוינות, הדבקות במטרה והנחישות לא להרים ידיים. ערן רוצה לגרום לה גאווה ונחת. להחזיר על מה שעשתה בשבילו".

"הליגה בסין לא גרועה כמו שלפעמים מתארים בארץ". שי וערן זהבי ושלושת ילדיהם // צילום: ריקי ג'ובאני

המשפחות שלהם, היא מספרת, התחברו מייד. "בגלל שאמא של ערן לבד, חשוב לו מאוד להיות איתה, ושהיא תהיה חלק. גם אני מאוד קרובה להורים שלי, והם הפכו קצת להיות ההורים של ערן. יש חיבור חזק בין אבא שלי לבינו. לא תחליף אבא, כי אין תחליף, אבל אבא שלי קרוב אליו ומחובר מאוד לעולמות שלו. הוא חולה כדורגל והיה אוהד שרוף של הפועל תל אביב, עד שערן עזב את הקבוצה".

את התעניינת בכדורגל עד שפגשת אותו?

"ממש לא. התחברתי לכדורגל רק אחרי שהכרנו. גם היום לא אצפה במשחק אם ערן לא משחק, זה לא מעניין אותי. אבל כשערן משחק, אני תמיד צופה. תמיד".

הצעת הנישואים, בקיץ 2011, כללה הפקת הפתעה בהשתתפות בני המשפחה המורחבת. "נסענו לאילת עם כל המשפחה, משני הצדדים. הורים, סבים וסבתות, דודים, בני דודים. ביום שישי בצהריים יצאתי למרפסת של החדר וגיליתי על השולחן שתי כוסות שמפניה. ערן כרע ברך, הציע לי נישואים, ואז כל בני המשפחה, שהתחבאו מסביב, קפצו עלינו עם מצלמות וחיבוקים וחגיגות. הכל היה לפי התכנון של ערן".

*  *  *  *  *

באותו קיץ זהבי כבר ביסס את מעמדו בהפועל תל אביב. בעונת 2010-2009 הבקיע את שער הניצחון מול בית"ר ירושלים באצטדיון טדי, שזיכה את הפועל באליפות הליגה והשלים לה את הדאבל, עם גביע המדינה. בעונת 2011-2010 כבש שערים חשובים, ובהם שער הניצחון בדרבי מול מכבי תל אביב, ובישול שער הניצחון לסלים טועמה במשחק גמר הגביע מול מכבי חיפה, שזיכה את הפועל בגביע השני ברציפות.

בנקודה זו, קצת אחרי אירוסיהם, חתם זהבי בקבוצת פאלרמו האיטלקית, והם העתיקו את חייהם לסיציליה.

"היה קשה בפאלרמו", היא מודה. "היינו לבד, שני ילדים בני 23-22, שרק התארסו, והכלב שלנו, טוי (בפאג סיני, שחי היום אצל הוריה). לא היו איתנו ישראלים שם, בקושי היו שחקנים זרים. לא הכרנו אף אחד. רק ערן, אני והכלב, שהיה זה שהציל אותנו. קצת עצוב, אבל נכון. פאלרמו מרוחקת מהכל - מרומא וממילאנו ומכל הפֶנסי האיטלקי.

"כשערן היה טס למשחקי חוץ ונעלם לשלושה־ארבעה ימים, אני לא הייתי יוצאת מהבית. רק טיולים קצרצרים עם הכלב, וזהו. מקום זר, לא ידעתי איטלקית, והרגשתי לא בטוחה. ככה זה היה במשך חודשים. הוא היה חוזר ממשחקי חוץ, והדבר הראשון שהיינו עושים הוא לצאת החוצה יחד. הייתי אומרת לו, 'אני חייבת לעשות סיבוב קצר, אפילו באוטו. להתאוורר קצת'. בהמשך כבר השתחררתי".

שנה וחצי הם חיו באיטליה, כשעיקר עיסוקיה של שי הם לימודים ובישולים. היא המשיכה את לימודי הפסיכולוגיה שהתחילה שנה קודם לכן באוניברסיטה הפתוחה. "בשביל המבחנים טסתי לרומא. הייתי יוצאת ב־6 בבוקר מהבית בפאלרמו, עולה על טיסת בוקר לרומא, נבחנת ב־4 אחר הצהריים בשגרירות, וחוזרת לפאלרמו בטיסה של חצות. זה היה כל כך מתיש, שהסתפקתי בשני קורסים בסמסטר".

למה פסיכולוגיה?

"כי ראיתי בזה את הייעוד שלי. זה מה שרציתי לעשות בחיים. פסיכולוגית, מטפלת. בעיניי זה אחד הדברים המעניינים שקיימים. אבל החיים הביאו אותי למקום אחר. כדי להפוך לפסיכולוגית צריך לעבור מסלול קשה. תואר שני, התמחות של שנים. אני שמתי את עצמי בצד כרגע, ואני עם ערן, עם הקריירה שלו. עברנו מדינות, הילדים שלנו קטנים. זה לא בר ביצוע כרגע".

כדי לעטוף את עצמם בתחושה של בית, היא התחילה לבשל בלי הפסקה. "דגים, בשר, חלות וסלטים בערב שבת, כמו אצל האימהות שלי ושל ערן. בשבתות ובחגים היינו הרבה מאוד לבד. זה היה מבחן זוגיות, וצלחנו אותו מצוין. הנטו הזה, בלי משפחה וחברים, היה מחזק. הצלנו אחד את השני, בלי ריבים, בלי מתחים".

מקצועית זו לא היתה תקופה מוצלחת מאוד.

"לשחק בפאלרמו היה קפיצת מדרגה מקצועית. קבוצה בליגה האיטלקית, באירופה, כסף יותר טוב. אבל נכון, לא היה לו טוב שם. החליפו מאמנים, הוא נפצע פעמיים, ובכל פעם נדרש להוכיח את עצמו מחדש. לא הלך לו, פשוט ככה. אבל זו חוויה שלא היינו מוותרים עליה כזוג. וגם ערן לא היה מוותר עליה כשחקן. דווקא ההתמודדויות הקשות שם בנו אותו, כזה הוא.

"לקראת הסוף נהיה ממש קשה. היתה תקופה שבה דרשו ממנו להתלבש בחדר הלבשה אחר, בנפרד מכל שאר השחקנים בקבוצה, כי רצו שהוא יעזוב. נידו אותו לגמרי. הוא הרוויח הרבה ולא שיחק, אז הוחלט שלא רוצים אותו יותר. ההנהלה עמדה מאחורי הצעדים האלה. אכזרי, אבל זה חלק מהמשא ומתן בכדורגל, ממלחמת הכוחות. ככה רצו לגרום לו לעזוב. מה שיפה בערן הוא שאלה הדברים שגורמים לו להיות חזק יותר".

*  *  *  *  *

השקט, הבדידות והדשדוש הסתיימו כשזהבי חזר לישראל, בינואר 2013. הוא לא חזר לכור מחצבתו, הפועל תל אביב, אלא ליריבה השנואה, מכבי ("הפועל אמרו לו, 'אנחנו לא צריכים אותך כרגע', אז הוא עבר").

במכבי הפך לשחקן הכדורגל הבולט בישראל. הוא שבר את בצורת התארים של הצהובים והוביל אותם לשלוש אליפויות מסחררות ברצף. בשנת 2016 הדיח את ניסים אלמליח מתואר מלך השערים ההיסטורי של ליגת העל עם 35 שערים בעונה, והפך לשחקן הישראלי הטוב בדורו. ההצלחה המטורפת לוותה בהרבה תיעוב וזעם מצד אוהדי הקבוצות האחרות, ובמיוחד הפועל הנבגדת. האוהדים זעמו בעיקר כיוון שלאחר כל שער שהבקיע נהג זהבי להתייצב מול הקהל ולדמות בידיו תנועת ירייה, שזכתה לכינוי "פיו פיו" והפכה לאחד מסימני הזיהוי שלו.  

ב־3 בנובמבר 2014, כמה דקות אחרי שכבש שער בדרבי מול הפועל תל אביב, הותקף זהבי על ידי אוהד הפועל, אלרואי "פואד" ידעי, שאותו הכיר היטב מימיו האדומים. האוהד ירד למגרש ותקף את זהבי, שהשיב לו בכמה מהלומות משלו. תגובתו עלתה לו בכרטיס אדום, ומאותו רגע התחוללה מהומה רבתי, שכללה פריצה של אוהדי מכבי למגרש ופיצוץ הדרבי.

במדי הקבוצה הסינית // צילום: Zhong zhenbin - Imaginechina

שי ישבה בקהל, כתמיד, והזדעזעה. "מייד הבנתי שהאוהד ניסה להרביץ לערן. הייתי בשוק. אני רחוקה ממנו, רואה הכל ומתקפלת. מי יודע מה היה יכול להיות בכיס של האיש הזה. הוא היה יכול גם לשלוף סכין. 

"כמה ימים אחרי המקרה הזה יצאתי מהבית וראיתי שבכניסה לבניין שלנו בראשון לציון ריססו כתובת 'רוי לגז'. רוי היה בן פחות משנה. כותבים על התינוק שלי - לגז, כמו שרצחו יהודים בשואה. איך אמא אמורה להרגיש מול מילים כאלה? עמדתי מול הכתובת המרוססת והתחלתי לבכות. זה היה הדבר הכי גרוע שיכולתי לחוות. אמרתי לעצמי, בסדר, ככה זה בכדורגל, אבל איך לעזאזל הגענו למצב כל כך קיצוני?

"אני כבר הבנתי שאין משהו שאוכל להגיד, שישנה את ההתנהגות המחפירה הזאת של אוהדי הכדורגל. אין לי מה להגיד, כי שום אמירה שלי לא תעשה שינוי. כל מה שאני יכולה לעשות הוא לספוג את זה, ללמוד מהאירועים שקרו לנו בעבר, לפתח עור של פיל ולהגיד, 'בי זה לא נוגע'. וזה מה שעשיתי.

"אבל באותה תקופה פחדתי נורא. אמרתי לערן, בוא נברח מפה, לעיר אחרת, לארץ אחרת. לא רוצה לחיות כאן יותר. יודעים איפה אנחנו גרים, אין גבולות, יכולים לחכות לי למטה, לחכות לך למטה. פחדתי כשהוא ירד לטייל לבד עם הכלב, כי מי יודע מה יכולים לעשות לו. הייתי בלחץ איום".

כתובות נאצה נגד זהבי הפכו לחלק מהנוף השכונתי. באחת נכתב "ערן זהבי סרטן", באחרת "ערן זהבי מת". לכל אלה נוספה שמועה שהתפשטה כאש בשדה קוצים בתחילת 2014, ולפיה מאמן מכבי, אוסקר גרסיה, עזב את הקבוצה במפתיע, בעקבות רומן שניהל לכאורה עם שי זהבי.

שי: "ג'ורדי קרויף, הספורט דירקטור של ערן (כיום מאמן מכבי; נ"ל), שלח אליו הודעה אחרי אחד המשחקים, 'תהיה חזק', וערן ענה לו, 'הכל בסדר, אחי. אני בסדר'. הוא בכלל חשב שזה נוגע למשחק. למחרת נסענו יחד ברכב, ועיתונאי התקשר לערן וסיפר לו על השמועה. התברר שבכלל לזה ג'ורדי כיוון. ערן סיפר לי, והייתי המומה. אמרתי לו, 'מה?! אני לא מבינה. תגיד לי שוב'. הייתי צריכה לשמוע כמה פעמים כדי להבין, כדי להאמין שסיפור כזה מסתובב.

"בגלל שערן לא מאוד התרגש, אמרתי לעצמי שנמשיך הלאה. אבל עובר יום, ועוד יום, והשמועה מתחילה לתפוס תאוצה, ואני פוגשת אותה שוב ושוב. עוד חברה מתקשרת, ועוד חבר. והחברים הטובים שלנו מקבלים טלפונים וצריכים להדוף את השמועות האלה. אין גבולות. למה, כי ערן שחקן מצליח?

"זה אפילו פורסם בחלק מכלי התקשורת, בלי שעצרו ואמרו, זה משהו שיכול לפגוע בבן אדם, במשפחה שלו. והרי אם זה מפורסם בתקשורת, אז כנראה מדובר באמת. זה פגע בי מאוד. מאוד. מישהו, אין לי מושג מי, החליט לקום יום אחד, לייצר מציאות שקרית, לספר סיפור ולהפיץ אותו בכל קבוצות הווטסאפ האפשריות, וזה תפס מאוד חזק. אנשים היו אומרים לחברים ולחברות שלנו שהם יודעים שזה נכון.

"בת דודה שלי נכנסה לקיוסק ושמעה כמה אנשים מדברים על זה. 'אחי, זה בדוק. בדוק לגמרי שזה קרה, אני אומר לך'. שיחה של אנשים שלא מכירים אותי ואת בעלי, אין להם מושג מה קורה בחיינו, ובכל זאת הם מרשים לעצמם להתערב. על בסיס מה? על בסיס כלום. על בסיס אחד שאמר, 'אני בטוח, כי חבר שלי בטוח, וכי החבר של החבר שלי אומר'. ואני בקושי מכירה את האיש הזה. ראיתי את אוסקר גרסיה אולי פעם או פעמיים בחיי. 

"באותו זמן האוהדים של הקבוצות היריבות שרו עלי שירים מגעילים ופוגעניים. בפעם הראשונה ששמעתי אותם, נכנסתי לשירותים באצטדיון ופרצתי בבכי. בכלל בכיתי המון בתקופה הזו. אפשר לא לבכות מדבר כזה?"

איך ערן הגיב?

"הוא לא התרגש יותר מדי. אמר לי, 'מה את מתרגשת, כולה שמועה'. אבל אני הגבתי ממקום של מי שהחיצים כוונו אליה. למה להמציא סיפור עלי? היה מובן לי שזה נועד לפגוע בו, אבל קומם אותי ששאבו אותי פנימה. זה לא הוגן".

ביקשת ממנו לעשות משהו בנושא?

"ביקשתי כמה וכמה פעמים שיגיב, שיבהיר שמדובר בשקר. והוא אמר לי, 'אני לא מגיב'. אמרתי לו, 'אבל למה?', והוא אמר: 'אני יודע בדיוק מי אני ומי את ומה יש בינינו. זה מה שחשוב, ולא מעניין אותי מה אומרים. שיגידו מה שהם רוצים. אם אני אגיב, רק אגרום לסיפור להתבסס ולתפוס נפח'.

"בסוף הוא הגיב בקצרה. אמר שמדובר בשקר והמשיך הלאה. אחרי שנרגעתי, הבנתי שהמטרה היחידה היתה לפגוע בערן, כי הוא מצליח. ואיך פוגעים בו? דרך אשתו. בעצם עשו פעולה הפוכה. פגעו בי, ואת ערן רק חיזקו. זה גרם לו לרצות עוד יותר להצליח ולהראות לכולם שהדבר הזה לא נוגע בו. אנשים לא מבינים שדברים כאלה רק גורמים לו להתעקש ולהצליח יותר. כששרים על אשתו כל המשחק, מה שהוא הכי רוצה בעולם זה לשים גול ולהשתיק את כולם".

אירועים כאלה לא מותירים שריטות על הזוגיות? 

"להפך. אנחנו מאוד בטוחים בזוגיות שלנו, והחלטנו שהדברים האלה יעברו לידנו ולא יקברו אותנו. באופן אישי, התרגלתי למצב שכל מה שקורה מסביב יכול לפעול נגדי. לנסות לפגוע בי. למשל, שמועה כזאת או אחרת. אבל אנחנו מספיק חזקים כדי לא להתייחס לזה כבר. כמה חודשים אחר כך כבר צחקנו על הסיפור עם החברים של ערן בקבוצה. הם היו אומרים לי, 'בגללך גרסיה עזב'. כל עוד ערן לא בארץ, הוא פחות מושך אש. אבל בואו נגיד שגם לאוהדי הכדורגל בישראל וגם לכתבי הספורט אין ברירה אלא לפרגן לו ולהישגים שלו. ואם הם לא רוצים לפרגן, שלא יפרגנו. זה בסדר". 

*  *  *  *  *

ממרומי הדופלקס בקומה ה־40 של בניין הדירות שלהם בגוואנגז'ו, הכתובות, השירים והשמועות הם זיכרון חיוור ומעורפל. שככו גם הדי תקרית סרט הקפטן מספטמבר האחרון, אותו רגע שבו זהבי הסיר מזרועו את הסרט במשחק של נבחרת ישראל מול מקדוניה והשליך אותו לדשא, בתגובה לצעקות הבוז שקיבל מהקהל.

יש הטוענים שמקור השריקות הוא אוהדי מכבי חיפה, קבוצה שטעמה מנחת רגלו לא אחת. זהבי סבר שכמי שמגיע לישראל בכל רבעון כדי לשחק בנבחרת, מגיע לו יותר ריספקט. לאחר התקרית הודיע על פרישה מהנבחרת והקדים את חזרתו לסין. לאחרונה נודע שזהבי לא מועמד לתואר שחקן השנה, בגלל התקרית ההיא. "אני לא יודעת בוודאות אם זאת הסיבה", בוררת שי את מילותיה. "כך הוחלט, וזה בסדר. הופתענו ולא הופתענו. כמובן שערן היה צריך להיות מועמד, במיוחד אם בוחנים את הדברים באופן ענייני, לפי ההישגים. אבל מצד שני, אנחנו כבר לא מופתעים משום דבר".

הוא נפגע מזה?

"ערן אדם מאוד רגיש ולוקח דברים ללב. מלכתחילה כל תקרית סרט הקפטן קרתה בגלל האמוציות שלו. קצת אירוני בעיניי שבסין הוא זכה בתואר שחקן השנה, ובמדינה שלו הוא אפילו לא מועמד".

"שמתי את עצמי בצד כרגע, ואני עם ערן, עם הקריירה שלו" // צילום: רונן אקרמן

החיים בסין, אם תהיתם, הם לא פחות ממושלמים עבור משפחת זהבי. "למזלנו נפלנו על מקום מדהים. מודרני, מתקדם, חדיש, המון גורדי שחקים. חיים שם הרבה ישראלים, וכולם אנשים ברמה גבוהה. רובם אנשי ונשות עסקים, עובדים בתחום הטקסטיל והאופנה, ורבים מהם חיים בסין יותר מעשר שנים, מגדלים ילדים, לומדים. מצאנו שם חברים מאוד טובים, שעזרו לנו בכל שלבי ההתאקלמות, שהיתה מהירה וקלה בזכותם.

"אנחנו מארחים חברים כמעט בכל ערב שבת. קרוב ל־20 איש, חמש משפחות לפחות. קוראים לבית שלי בית חב"ד. אנחנו אוהבים לארח.

"בסופי שבוע אנחנו מטיילים, יוצאים לפיקניקים עם החברים. אוכלים ג'חנונים ובורקסים שאני מביאה מהביקורים בארץ. כל אוכל ישראלי שמותר להביא אני סוחבת איתי במזוודות. אפילו קפה וחטיפי אנרגיה. הג'חנונים הם הכי חשובים, בגלל שהילדים אוהבים. אני וערן לא נוגעים בזה. אוכלים את הסלט ליד".

הם קמים בבוקר בחדרם שבקומת הדופלקס העליונה, מעירים את הילדים ולוקחים אותם לגן הילדים הסיני. שלושת הילדים לומדים באותו גן, בקבוצות גיל שונות. "שלושתם כבר מדברים סינית, וגם אנגלית. פעמיים־שלוש בכל יום יש בגן שיעורי אנגלית".

הודות להסדר של הקהילה הישראלית עם הגן, שתי גננות מהארץ מלמדות את הילדים במשך שעה ביום. "לומדים עברית, מסורת יהודית, חגי ישראל. עורכים קבלת שבת. הכל מהכל. לא יכול להיות יותר טוב מזה".

אחרי שהם נפרדים מהילדים בגן, פונים בני הזוג לאכול את ארוחת הבוקר. "תמיד יחד. בכל בוקר. בבית או במלון W, שצמוד לבניין שלנו".

לאחר מכן ערן נוסע לאימון היומי עם הקבוצה, ושי הולכת לחדר הכושר. "לקראת הצהריים אני חוזרת ומבשלת ארוחת צהריים, או שעובדת הבית הפיליפינית שלנו, מרי, מכינה אותה, או שתינו יחד. ערן חוזר מהאימון, אנחנו אוכלים יחד ונחים. בדרך כלל יש לו אימון אחד ביום, בבוקר. ב־4 אחר הצהריים אנחנו מחזירים את הילדים מהגן. העובדת הפיליפינית מסיימת את העבודה שלה, ואנחנו מתפנים להיות יחד".

בערבים, כך מספר האינסטגרם, הם נוהגים לקרוע את העיר. כלומר, הם לא באמת נוהגים; לכל אחד מהם יש נהג צמוד, כי הם לא מחזיקים ברישיון סיני. אלה חלק מהתנאים שלהם זוכה הסטאר הישראלי.

*  *  *  *  *

הילדים התאקלמו מהר. "במיוחד הבנות, שהיו רק בנות שנה. לרוי היה יותר קשה בהתחלה, בלי שפה ובלי חברים, אבל גם הוא השתלב, ועכשיו שלושתם מאושרים. כיף לראות אותם זורמים למציאות חדשה".

כל אחד מהילדים הוא עולם אחר. "דור היא הסנובית", זהבי צוחקת. "היא לא תחבק ותנשק אותך ולא תקפוץ עליך, אלא תבחן אותך קודם. והיא מפעילה את גיל. היא מניעה כל סיטואציה מאחורי הקלעים". 

כמוך?

"בול כמוני. אותו אופי בדיוק. מילדות ועד היום אומרים עלי שאני סנובית, כי אני לא מאלה שמייד מתחברות ונמרחות. לוקח לי זמן להחליט מי בשבילי ומי פחות. ערן יותר חברותי ממני, אבל לא כמו גיל, שהיא מאוד חברותית. מחבקת ומשחקת עם כולם. ילדה שפתוחה אל העולם ומייד נותנת אמון. 

"ורוי הוא הנסיך של הבית. חברותי, אבל קצת ביישן. גם בערן יש את הביישנות הזאת".

בביקורים שלכם בארץ רוי משחק בחוג של מכבי. לא מדאיג אותך שיהיה לו קשה בתור הבן של?

"אני לא חושבת שהוא מרגיש היום עד כמה אבא שלו כוכב. ברור שהוא ירגיש את זה בעתיד. אנחנו מסבירים ומדברים על זה. כשנחזור לארץ והוא יהיה כבר בבית ספר, יהיו נשמות שידאגו להגיד לו דברים טובים ולא טובים. אנחנו מדברים איתו על זה שלא כולם אוהבים את אבא, ואם מישהו אומר לך דברים לא יפים, אל תתרגש. תלמד מאיתנו. 

"עם הבנות עדיין מוקדם לדבר על הדברים האלה. הן רואות כדורגל בטלוויזיה וצועקות בהתלהבות 'אבא! אבא!', לא משנה מי מופיע על המסך. 

"רוי לגמרי שם, בכדורגל, ואני כאמא שלו לא יכולה לעצור אותו. עד לפני חצי שנה זה לא היה כל כך בולט. יש לי חברות שמגיל שנתיים הילדים שלהן עם כדור. היום רוי הולך לישון עם כדורגל במיטה. הוא חי את זה.

"בסין הוא לא משחק, רק בארץ, אבל נרשום אותו בקרוב לחוג בגוואנגז'ו. זה לא עולם קל, ולא כולם מצליחים כמו ערן. מכל קבוצת ילדים אולי אחד או שניים יכולים להתקדם לשלב הבא ולהצליח. ערן לוקח את רוי לחוג ונשאר להסתכל עליו משחק. חשוב לו להיות חלק מזה. ופה שוב נכנס האופי של ערן. הוא לא תמיד היה השחקן הכי טוב. הוא עבר דרך ארוכה, ושום דבר אף פעם לא גרם לו לסטות מהמטרות שלו. אם רוי יתמיד וישקיע כמו ערן, הוא יצליח. לא מדובר רק בכישרון. גם אם ערן מסיים משחק בהצלחה פסיכית, הוא יחגוג קצת, ולמחרת יקום כרגיל ב־8 בבוקר לעבוד. הוא זכה בשחקן השנה בסין, היה טקס מדהים, ברמה עולמית. למחרת הוא קם כרגיל והלך להתאמן".

החברים והמשפחה מישראל מרבים לבקר אותם. למשל, ברגעים אלה ממש עושות את דרכן לגוואנגז'ו ארבע חברותיה הטובות של שי ואמה, יפה, כדי לחגוג לה יום הולדת 30, במשך שמונה ימים. חברתה הטובה ביותר, ליאן, אשתו של הכדורגלן טל בן חיים, תגיע בעוד שבועיים ("היא הנפש התאומה שלי"). 

היא מספרת בגאווה שערן הוא "איש משפחה במאה אחוז. שנינו כאלה, לגמרי, אבל אני חושבת שלערן המשפחה נותנת הרבה מאוד כוח וביטחון לעשות את מה שהוא עושה, במיוחד כשהוא חי בסין, רחוק מכולם. הוא מאוד מצליח, ואם אין לך את השקט, הביטחון, הבית שלך והפינה שלך, זה קשה. אחרי כל ההצלחה הזאת בחוץ וכל הסחרור, ו'תצטלם איתי' ו'תן חיבוק' ו'תן חתיכה ממך', הוא נכנס הביתה ויש אישה וילדים והכל רגוע ובטוח. זה מה שמאזן אותו".

כבר מזהים אותו ברחוב? 

"היום הוא כוכב בסין. מכירים אותו, מזהים אותו, לגמרי. עוצרים אותנו ברחוב, אבל פחות מאשר בישראל. זה גם עניין של מנטליות, הסינים יותר ביישנים. אותי ואת הילדות, לעומת זאת, עוצרים מסיבות אחרות. אצלי השילוב של העיניים הכחולות, העור הכהה והשיער הבלונדיני כנראה מעניין אותם, אבל הבנות מושכות הכי הרבה תשומת לב. לא רגיל מבחינת הסינים לראות שתי פעוטות זרות ודומות. בוהים בנו ברמה הזויה, או ניגשים ומבקשים לצלם אותן". 

לפני שזהבי חתם בסין, הוא התייעץ עם אביה של שי. "אבא מייד קיבל חום. הוא דאג מהמרחק, מאיך נסתדר. זה נראה לו כמו סיכון מקצועי וסיכון משפחתי".

"פחדתי", מודה האב אלברט. "בהתחלה אתה לא יודע מה זה סין. עולות לך בראש תמונות של מדינת עולם שלישי. עד שנסעתי לבקר אותם. כשהגענו אמרתי ליפה, אשתי, 'את בטוחה שאנחנו לא במנהטן?'"

אלברט נכנס הביתה רק לרגע, כדי להחליף את בגדיו לבגדי ספורט, וממהר לרוץ למכון הכושר.

"אני נשאבתי אחריו לעולם הזה, ובשנתיים האחרונות נכנסתי חזק מאוד לתחום הכושר", היא מספרת ומראה לנו סרטון של האימון שלה מהבוקר. 60 דקות של אירובי ללא הפסקה על טרמפולינה, חלק מהזמן עם משקולות על הרגליים. "זה אחד האימונים הכי כיפיים, פצצה. שורפים בו אלף קלוריות בקלות.

"אחרי לידת התאומות (בלידה טבעית, בלי אפידורל, בשבוע 36) גיליתי את עצמי מחדש. התחלתי להתאמן המון ולהקפיד על התזונה. הכל אצלי השתנה. ירדתי במשקל ושיניתי את כל התזונה שלנו.

"תמיד התנדנדתי עם זה. נרשמת לחדר כושר, לפעמים הולכת ולפעמים לא. אחרי הלידה הרגשתי שהגוף והנפש לא היו במקום הנכון. היה חשוב לי להוכיח לעצמי שאני יכולה להמשיך לעשות הכל, ויותר טוב. מרגע שאנחנו הופכות לאימהות, צריך לדאוג לעצמנו. לחזור לגוף שהיה לנו קודם, ואפילו לגוף חזק ובריא יותר.

"אם פעם היתה לי מגירה גדולה מפוצצת בממתקים, אין את זה יותר. אין כלום בבית. אפילו לא שתייה מתוקה או מוגזת. אין לי בעיה שהילדים יאכלו במבה אצל סבתא. הם ילדים. אבל זה לא נגיש בבית. אני חותכת להם פירות וירקות, והם שותים רק מים. כמה שפחות סוכרים ומטוגן. רק בשבת אני משחררת".

בביקוריה בארץ היא מתאמנת בכל יום, למעט שבת. בסין היא מתאמנת גם בשבת, "כי יש לי עזרה עם הילדים. החברות שלי בסין קוראות לי 'הגורו'. אני שולחת להן בווטסאפ תמונות והדרכות של אימונים, מתכונים. כולן התחילו להתאמן, להקפיד על דרך חיים בריאה".

זה מה שהביא אותה להתחיל לפתח את נושא הספורט והתזונה במקום מגוריה. "הרבה ישראליות מחפשות את זה. שיעורי סטודיו לנשים, כולל ליווי תזונתי. התוכנית שלי עכשיו היא לפתוח סטודיו, ומשם להתקדם גם לתחום התזונה הנבונה. אני מאוד אוהבת ומאמינה בזה, ומנסה לפתח קריירה עצמאית, כזאת שאוכל לשחק בה עם הזמנים. לא קריירה תובענית".

את מרגישה שהקרבת למען הקריירה של ערן?

"לא מעט אומרים לי, 'איך את נוסעת איתו ככה לכל מקום?' מה זאת אומרת איך? ערן הוא זה שמשחק, אבל אנחנו יחידה אחת. בפאלרמו היה מדובר בהקרבה שלי בשבילו, אבל היום זו הקרבה בשבילנו. ערן עושה מה שהוא עושה בשביל המשפחה. מרוויח כסף גדול, בארץ שרחוקה מישראל שנות אור, בשביל הילדים.

"אני לא יכולה לפתח כל קריירה שארצה במצב הנוכחי, כשאני עוברת בין מדינות. אני שמה את עצמי על הולד כרגע ונותנת את כל הבמה לקריירה של ערן. קריירה היא לא כזאת ארוכה. בואו נזכור, זאת קריירה של כדורגלן. יש לו עוד חמש שנים על המגרש".

ואחר כך?

"אני מאמינה שהוא לא יוכל להיפרד מהכדורגל וימשיך בנתיב הזה. כמאמן, כסוכן, כספורט דירקטור. אני יכולה להתחיל קריירה גם בגיל 35, וזה בסדר גמור מבחינתי. עכשיו אני משקיעה ונותנת את כל כולי לערן ולילדים, וכשהם יגדלו, אני אהיה יותר חופשייה. כרגע הכיוון הוא בהחלט ספורט ותזונה".

ערן מתכוון לחזור לשחק בארץ, במכבי?

"כן. אולי. אי אפשר לדעת מה יהיה", היא צוחקת. "אלה התשובות שלי. ערן מאוד מחובר למכבי ומאוד עוקב אחרי כל מה שקורה עם הקבוצה. אפילו מבחינת רוי, רק מכבי קיימת. הוא ביקש 'להירשם לחוג כדורגל רק במכבי'. הוא גדל לתוך מכבי ועל מכבי. מכבי היא חלק בלתי נפרד מכולנו, ובטח חלק בלתי נפרד מערן".

naamal@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו