בכלי התקשורת פורסמו דברים, שנאמרו בישיבות סגורות, על ידי ח"כ משה גפני בענין הישגי המפלגות החרדיות בחוק המרכולים והסכם סודי לתגבור שמירת השבת, ועל ידי סגן שר הביטחון אלי בן דהן בדבר ועדה סודית הפועלת להכשיר את כל המאחזים הבלתי חוקיים ביהודה ושומרון
ממקורות היהדות למדנו שהברכה מצויה בסמוי מן העין. דברי גפני ובן דהן מיותרים ומזיקים - מההיבטים הרעיוניים והפוליטיים. אצל רבים מהפוליטיקאים קיימת תחושה, מוטעית לדעתי, שהבחירות קרובות. זו הסיבה שרבים מהם עושים מאמצעים ניכרים על מנת להציג הישגים אל מול ציבור הבוחרים שלהם.
ליברמן מקדם את עונש המוות, בנט דואג להעברת האוניברסיטה באריאל למל"ג הישראלי, החרדים מקדמים את סגירת המרכולים, בליכוד יש שעוסקים בחזקת הגיל הרך והרשימה עוד ארוכה. לגיטימי שחברי כנסת ינסו לצבור נקודות פוליטיות, ובלבד שהמהלכים נעשים בחסות התבונה.
האופוזיציה מתוסכלת למדי, בהיעדר חזון ומנהיגות, יש להם קושי להתמודד מול שלטון הימין.
עוד באתר:
נאום הלוזר: הפלשתינים נאחזים בנרטיב השקרים, דעהבלעדי: המוסר הכפול של מבקר המדינה במלחמה בהדלפותבלעדי: צה"ל מרחיב את מערך הגיורהכמיהה שלהם היא לקושש נושאים שיכולים להסיט את העיסוק מחולשתם ורפיונם. אחד הנושאים האהובים עליהם במיוחד הוא העיסוק בשבת ויצירת רושם כאילו מדובר בכפייה דתית ובניסיון דורסני לשנות את פני המדינה. דברי גפני משרתים לחלוטין את יאיר לפיד, שעל פי מסורת אבותיו נהנה מגיוס קולות אגב טיפוח שנאת חרדים. אם בעקבות כך הוא גם יגיע לשלטון, החרדים יוכלו לבוא רק בטענות לעצמם. הפרהסיה של השבת חשובה לרוב האזרחים, גם לאלה המכונים חילוניים, אסור שהשבת תהפוך להיות כלי ניגוח פוליטי. את המערכה על השבת יש לקיים בדרכי נועם. מילים מיותרות רק מזיקות.
שלמות הארץ הומיה בלב רבים מהיהודים. גם הפרגמטיסטים שבינינו יודעים בוודאות שכל מילימטר שיימסר לפלשתינים יהפוך למוקד לפעילות טרור נגדנו. אבו מאזן וחבריו המחבלים רוצים להחריב את ביתו של טראמפ ויותר מזה את ביתנו הלאומי. בנימין נתניהו בכושר תמרון ותבונה מדינית עילאית מצליח שנים רבות לשמור על ארץ ישראל.
הדיבורים הרמים על הוועדה הסודית וההסדרה הקרובה, אינם מועילים. פרסום גורף וראוותני בטרם עת, מוציא את שונאי ההתיישבות מרבצם ומסייע להם בניסיונות לפגוע בה בארץ ובחו"ל. יש דברים וימים שהשתיקה יפה להם ובהם. שיבת ציון המודרנית הגשימה חזון גדול ברוב מעשים קטנים ובמיעוט דיבורים גדולים.
