זורעי השנאה נובחים - והדמוקרטיה עוברת

ספרו של העיתונאי מייקל וולף, "אש וזעם", שבו מפקפק המחבר בשפיותו ובהבנתו של הנשיא דונלד טראמפ, הוא נדבך נוסף בבניית איום חדש ומתוחכם, מכיוון בלתי צפוי, על הדמוקרטיה המערבית המודרנית. ביסוד הדמוקרטיה מצויה ההנחה שכל בני האדם שווים ויש לכל אזרח, בלי קשר למעמדו, עיסוקו או הכשרתו, זכות יסוד לבחור את ההנהגה המקובלת עליו. על פי כללי המשחק הדמוקרטיים, המיעוט לא יכול לכפות את דעתו על הרוב, גם אם אותו מיעוט משוכנע שרק הוא לשלטון נועד - ולו ורק לו יש מונופול על השכל.

זרזירי מקלדת, פוליטיקאים מתוסכלים, מודחים סהרוריים ושועלי רחוב חוברים יחדיו על מנת לייצר דה־לגיטימציה לשלטון שנבחר כחוק. בארה"ב, המאמץ שלהם מתרכז בהכפשת אישיותו של הנשיא שנבחר בניגוד לרצונות ולתחזיות שלהם. השמאל הליברלי ונציגיו בתקשורת, מרגע פרסום תוצאות הבחירות לא השלימו איתן, וממשיכים לעשות כל מאמץ על מנת להדיח את הנשיא. אין זה משנה להם כלל כי בתוך שנה אחת בלבד הצליח טראמפ לאושש להפליא את הכלכלה האמריקנית, להוריד את האבטלה ולהחזיר לארה"ב את כבודה האבוד שנשחק בימי אובאמה. טירוף המערכות הגיע לשיאים מוזרים כשנציגה בכירה בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית ניסתה לשכנע אותי שאין הבדל בין היטלר לטראמפ.

אין זה מפתיע שגם שבישראל מתקיים ניסיון דומה לבצע חילופי שלטון, בלי להיזקק לפתק הבוחר. מהלך המכונה בלעז "פוטש". המקבילה הישראלית היא באמצעות הפעלת לחץ כבד על רשויות אכיפת החוק להגיש כתב אישום חמור, ובגיוס בכירים לשעבר שיש להם חשבונות אישיים עם נתניהו על מנת להכפישו ולייצר דמוניזציה של ראש הממשלה ובני משפחתו ולהמאיס אותם על האזרחים. במאבק בנתניהו הכל כשר, אין הגנה על כבוד האדם, אין חזקת חפות, השיסוי מתהולל בראש חוצות ואבירי איכות השלטון מתגוללים על נבחרי ציבור.

בטוחני שהניסיונות בארה"ב ובישראל לא יצלחו. הדמוקרטיה חזקה יותר מאלה שזורעים שנאה ומנסים לעורר סופה.