פרשנות: טירוף האופוזיציה הגיע למחוזות הזויים

האופוזיציה, בהובלת המחנה הציוני, מסתערת בחדוות קרב לסכל את חוק המרכולים בראותה את הקואליציה מתנדנדת בשל התנגדות ישראל ביתנו, וכל זאת מבלי לשים לב שיריבם האמיתי על הנהגת הגוש, יאיר לפיד, עומד מהצד עם קשית ושותה להם מנדט אחרי מנדט. עוד ניצחונות פרלמנטריים כאלה, והמחנה הציוני ימצא את עצמו בחלק החד־ספרתי של סקלת המנדטים.

כל עוד השיח סביב נושאי דת ומדינה יימשך, לפיד ימשיך להוביל את גוש השמאל בבטחה בקרב ראש בראש מול רה"מ נתניהו. בליכוד מבינים את זה, ולכן חוק המרכולים הוא בסופו של דבר די מינורי - בניגוד לאופן שבו מציגים אותו בימים אלה.

אין חוק ששומר על הסטטוס־קוו יותר ממנו. באופן כללי, החוק קובע שהמקומות הסגורים היום בשבת ימשיכו להיות סגורים, והמקומות הפתוחים ימשיכו להיות פתוחים. כמו למשל בתל אביב. מי שספג ביקורת חריפה ביותר לאחר שסוכם על העברת החוק בקואליציה הם דווקא הסיעות החרדיות, שהוצגו כמי שנכנעו לנתניהו ולליכוד והעבירו חוק "דרדלה" שלא מחזיר את תל אביב לקדמותה, כפי שהיה טרם החלטת בג"ץ.

הטירוף של האופוזיציה להביך את הממשלה הגיע, שוב, למחוזות הזויים. הללו הגיעו לשיאם כאשר ח"כ יהודה גליק נאלץ להתחנן לחבריו שלא יהפכו את אשתו, שזה עתה נפטרה וטרם הובאה לקבורה, לשק החבטות של הפוליטיקאים.

גם התנהלותו של נתניהו מול ליברמן אינה ברורה. כנגד כחלון או בנט ידע נתניהו ללכת עד הסוף, כולל איום בבחירות, כשמי מהם הכריז על מרד. העובדה שהוא מאפשר לליברמן להצביע כאוות נפשו לא תעניק יציבות לקואליציה, אלא להיפך. והדבר היותר גרוע מבחינתו הוא אפשר לנפתלי בנט להחליק בטבעיות לעמדת המבוגר האחראי, שדורש מכולם סדר ומשמעת.