נועה קירל: אימפריה של נערה אחת

כשצפיתי בפרק הראשון בסדרה החדשה של נועה קירל, "כפולה", חשבתי על זה שבתי התינוקת קרובה בגילה לכוכבת הצעירה יותר ממני. יש במשפט הזה המון אפשרויות לפירושים מעוררי עצבות ותוגת זקנה אבל זה משול להסתכלות בשיער המכסיף במראה. ברמת הגעגועים האישית, הרי לפתע טל מוסרי, מיכל ינאי, עודד מנשה, דנה דבורין ושאר החבורה נראים כמו זיכרון רחוק מאוד, כמעט מגלגול חיים אחר. אבל שווה לחזור רגע לרשימה הזו, שכמובן היתה עמוסה יותר בכוכבי ילדים, כדי להבין רגע את העוצמה של קירל.

קירל יכולה למעשה להחזיק ערוץ ילדים לבד, עושה היסטוריה בכך שהיא מאפשרת לשתי החברות הגדולות, זאת מהלוויין וזאת מהכבלים, לשדר את התוכנית שלה, מתוך הבנה שבלעדיה אין שום משמעות לשאר התכנים בערוץ "קידז". קירל הצליחה ליצור לבדה, בגיל 16, מה שרבים לפניה לא הצליחו לייצר יחד. אז פלא שרוברטו בן־שושן, שפס הייצור שלו סיפק אי אלו כוכבות ענק אבל ספק אם משהו בסדר גודל דומה לתופעה הנוכחית, מרגיש כמו סוכן שחקני הכדורגל פיני זהבי, רגע אחרי שאחד הקליינטים שלו ניימאר חתם על החוזה השמן ביותר בהיסטוריה?

קירל משחקת בסדרת הנוער/ילדים/איפה בדיוק עובר הגבול במילניום הנוכחי, תפקיד כפול שעומד במרכז התסריט הכאילו מוקומנטרי. קירל משחקת את עצמה אבל עם טוויסט תסריטאי כאשר שלום אסייג משחק את רוברטו בן־שושן. זה קצת כמו "המאסטרו" עם צביקה פיק אבל עם דגש רחב יותר על התסריטאות, בטח בשל העובדה שמדובר בקהל יעד צעיר.

חשוב לציין גם את עבודת הבימוי של שי כנות. במושגים ישראליים, כנות הוא קליבר שאם היה עובד נניח בארה"ב, כבר היה היום בסקאלה אחרת לגמרי. עם "תיק סגור" המצוינת שלא זכתה להערכה מספיקה, ועם "הבורר" שזכתה להערכה יתרה, ההגעה שלו לעולם הילדים והנוער מראה שאיש לא חשב לחפף כאן, ועל אף הריקנות המטורפת של הדור הנוכחי, הרי ההתייחסות אליו, לפחות כלקוח, היא בגובה העיניים ובטח לא מזלזלת, לכן "כפולה" תהיה ככל הנראה הצלחה מסחררת וכרגיל, גם ההורים יתיישבו כדי לצפות.