"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חוזה שמן לתופעה הספרותית של השנה

הסיפור השנוי במחלוקת "Cat Person", שבמרכזו מפגש מיני שעלול להתפרש כאונס, ממשיך להכות גלים ברשת • כעת נודע כי הסופרת שחיברה אותו חתמה על חוזה בן 7 ספרות עבור פרסום שני ספרים, על אף היותה אנונימית כמעט

,עודכן
צילום: AP // הסופרת קריסטן רופניאן

מסיפור דמיוני על דייט שנגמר במבוכה, הסיפור "Cat Person" הפך להיות הכתבה השנייה הנקראת ביותר של העיתון "ניו יורקר" לשנת 2017 ולסנסציית אינטרנט מטאורית, על אף שהסיפור פורסם ממש לקראת סוף השנה. כעת גם נודע שהסופרת קריסטן רופניאן קיבלה חוזה של 7 ספרות לפרסום ספרה הראשון בעקבות ההצלחה.

הסיפור השנוי במחלוקת הוא הפרסום הראשון של רופניאן. אסופת סיפורים קצרים שלה בשם "את יודעת שאת רוצה את זה", יהיה הראשון מבין חוזה של שני ספרים שנחתם עם אליסון קלהאן, סגנית הנשיא והעורכת הראשית של הוצאת הספרים "סקאוט". המקרה הוא חריג מכיוון שמדובר בכותבת אלמונית כמעט.

זהו סכום יוצא דופן עבור קובץ ביכורים של סיפורים קצרים, בהתאם לתשומת הלב יוצאת הדופן שקיבל סיפור קצר אחד. דבורה טרייסמן, עורכת מדור הספרות של הניו יורקר, הודתה בנוגע לתופעה כי "מעולם לא ראינו משהו דומה לזה עם פרוזה".

היצירה הפכה למוקד של דיונים רבים מספור, בנוגע להגדרת המפגש המיני שבמרכז העלילה כאונס או לא, במיוחד לאור העובדה שהסיפור יורד לפרטי פרטים של הרגשות והתחושות של הגיבורה לכל אורך העלילה, בלי לוותר על פירוט תחושות של אי-נוחות או אפילו סלידה. רבים טעו לחשוב שמדובר בתיאור אוטוביוגרפי של מקרה אמת כמו היה פוסט בפייסבוק, בעיקר לאור העובדה שיש אחוז גדול של קוראים וקוראות שנחשפו לסיפור דרך הניידים והתעלמו ממיקומו של הפרסום בחלק הספרות הבדיונית של המגזין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר