מסעיר ומלא תעוזה

להוציא שני דברים שפחות התחברתי אליהם, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" (להלן "פרק 8") הוא סרט די פנטסטי. הוא מסעיר, הוא מפתיע, הוא מלא תעוזה, ואף שהוא נמשך שעתיים וחצי (מה שהופך אותו לסרט הארוך ביותר בסדרה עד כה), לא הסתכלתי על השעון אפילו פעם אחת. זהו אפוס מארץ האפוסים. פרק אמצעי בטרילוגיה שעושה את כל מה שפרק אמצעי בטרילוגיה צריך לעשות. ואני לא יכול לחכות לצפות בו שוב.

יש להצלחה אבות רבים, כמובן, אבל מי שצריך לקבל את מרב הקרדיט על כך שהסרט הזה כל כך טוב הוא התסריטאי־במאי ריאן ג'ונסון ("בריק", "לופר"), שמתברר כליהוק מושלם לתפקיד. ג'ונסון - במאי עצמאי פיקח שמעולם לא עבד על סרט בהיקף מופרע שכזה - מבצע כאן קפיצה אדירה היישר לביג טיים ומפגין יכולות ומיומנויות מרשימות. הוא מקפץ בין זירות ההתרחשות השונות בקלילות, מאזן בין כל הדמויות וקווי העלילה בלי לפספס פעימה, נע ונד כמו כספית בין טון רציני למשועשע, ועוטף את הכל בדימויים אייקוניים ובלתי נשכחים שהופכים את "פרק 8" לאחד הפרקים הכי מרהיבים בסדרה מבחינה ויזואלית, אם לא ה־.

מצד אחד, הסרט מרבה להתכתב עם סצנות וסיטואציות שאנו מכירים מהטרילוגיה המקורית. מצד שני, בניגוד ל"הכוח מתעורר", "פרק 8" גם ניחן בעומק ובאומץ שגורמים להתכתבויות האלה להיות יותר ממחווה ריקה. רוצה לומר, למרות שג'ונסון הוא מעריץ בעצמו, הוא אינו חושש ליטול סיכונים עם "הטקסט הקדוש". והדבר מאפשר לו לקחת שפע של פניות לא צפויות ולשים את החותמת האישית שלו על התוצאה.

אחד הסרטים המרהיבים בסדרה. מתוך "אחרוני הג'דיי

מבחינת השחקנים, ה־MVP של "פרק 8" הוא ללא ספק מארק האמיל, ששב כאן לנעליו של לוק סקייווקר. ההופעה המרגשת שלו טוענת את הסרט באמוציונליות יוצאת דופן (והופכת אותו למדיטציה אפקטיבית על זמן וזיכרון), והשימוש הנבון והמאופק שהסרט עושה בדמותו מניב קליימקס קתרטי וקאנוני כאחד.

מצטיינים נוספים כוללים את אוסקר אייזק, שממשיך לייצג את רוח הסבנטיז בכבוד בתור הטייס האמיץ והחוצפן פו דמרון; דייזי רידלי, שמיטיבה להיות גם נאיבית וגם נחושה בתפקיד ריי; ואדם דרייבר, שהמסע המרתק שדמותו, קיילו רן, עושה במהלך הסרט - מהווה את נקודת השיא הנרטיבית של הפרק הנוכחי.

ומה באשר לשני הדברים שפחות התחברתי אליהם, אתם שואלים? ובכן, הסיקוונס ששולח את פין (ג'ון בוייגה) ואת רוז (קלי מארי טראן), הסייד־קיק החדשה שלו, לעיר הימורים עתידנית - נסמך מדי על אפקטים ממוחשבים, דומה מדי לסרט מצויר לילדים, ואינו יושב בנוח עם יתר חלקי היצירה. וגם סצנת הסיום הקצרה של הסרט (שמערבת כמה ילדים מעצבנים) היתה יכולה להיוותר בקלות על רצפת חדר העריכה. אבל בהתחשב בכל מה שכן עובד ב"פרק 8" (כל השאר), אלה באמת עניינים שוליים.