טבע היתה לי לבית - ועכשיו הבית קורס על ראשי

אני, טלי חסין, עובדת במפעל טבע מיגדה בקריית שמונה זה 21 שנה. הגעתי למיגדה שבוע אחרי שהשתחררתי מצה"ל, כשהייתי בת 20, ומאז אני עובדת ייצור במפעל. כאן הכרתי את בעלי, כיום פנסיונר של טבע. כאן נולדו לי ארבעת ילדיי. עבדתי במיגדה בכל מחלקה, נגעתי בכל פינה ובכל מוצר.

בשאיפה להתקדם בתוך המערכת ביקשתי לצאת ללימודים. בטבע באו לקראתי ואפשרו לי לשלב את לימודי הנדסת התעשייה והניהול עם העבודה. חלמתי להתקדם ולהשתלב במקצוע החדש בטבע, החברה שבה העברתי את כל חיי הבוגרים. למרות ההודעה הדרמטית על חיפוש קונה פוטנציאלי למפעל, אני עדיין מקווה לסיים את הלימודים ולהגשים את שאיפותיי תחת קורת הגג של טבע. טבע הקימה את המפעל והיא האמא והאבא המוכרים והיציבים שלנו.

אבל היום העתיד לוט בערפל. אני חוששת שבמקום להגשים את שאיפותיי, איאלץ לסגור מעגל של 21 שנים ולצאת לדרך חדשה. מעגל של נתינה הדדית, שאני מודה עליה ומוקירה אותה. מעגל שעם סגירתו, אחווה פרידה כואבת ממקום שהיה לי לבית. מקום שמהרגע שיצאתי לחיים עצמאיים ועד היום נתן לי ביטחון תעסוקתי וכלכלי ושקט נפשי.

אני גאה להיות חלק מטבע, ועדיין מקווה להמשיך להיות חלק ממנה. כמוני, גם 245 חבריי שישבו בשלושת הימים האחרונים מחוץ לשער של המפעל. חלקם בני 55 ומעלה שלא יודעים מה יילד יום. אנשים שקיוו לצאת לפנסיה בנחת ובראש שקט, אבל חוששים היום מהלא נודע. אני מסתכלת על האנשים בעיניים וכואב לי הלב. העצבות והחששות של העובדים שהיו לי למשפחה, ניכרים היטב על פניהם.