"תישבעו שלא תספרו לאף אחד את מה שאני הולך לספר לכם עכשיו", מבקש דב נבון (58) מבאי מופע הסטנדאפ שלו, ראשון בקריירת משחק ארוכה.
אך אין מקום להשתולל מסקרנות: את רוב מה שתשמעו במופע עצמו שמעתם כבר, בדרך זו או אחרת, הן מפיו, בראיונות שנתן לתקשורת, והן מסטנדאפיסטים אחרים במופעים דומים. יש להודות באמת: בדיחות על לקיחת ויאגרה בפעם הראשונה, על משבר אחרי 20 שנות נישואים ועל תקשורת הזויה בין אב טכנופוב לבנותיו ששייכות לדור הפייסבוק - כבר ראינו ושמענו, בשלל גרסאות. את הסיפור על תנועות המעיים של הפסיכולוגית שלו כנראה לא שמעתם, אבל נפיחותיה רחוקות מלהיות וידוי אמיץ, אלא יותר מכנה משותף מביך ממחוזות בדיחות השירותים, כזה שתמיד יעבוד.
הצגת מופע הסולו של נבון כ"מקורי, אמיץ וחושפני", הן בפרסומים למופע והן מפיו על הבמה, הופכת לפחות ופחות אמינה ככל שהמופע מתקדם. פרט לרגע או שניים שבאמת תופסים את הקהל לא מוכן, ויכולים להיות גם יופי של בסיס לקומדיה הוליוודית. אבל לזכותם של נבון ושל גור קורן, שכתב את המופע, ייאמר שגם אם לא מדובר בחומר מקורי ומפתיע, מרבית הסיכויים שתצאו מהאולם עם חיוך גדול על הפנים, והרי בשורה תחתונה, לשם כך התכנסנו.
נבון, שיורד על עצמו בכל הזדמנות כי הוא יודע לשחק רק דמות אחת – את עצמו - וכי הוא היה הצלע הכי פחות משמעותית ב"ארץ נהדרת", מתגלה כסטנדאפיסט מוצלח למדי. הוא יוצר קשר עין מחייב מאד עם הקהל, יודע בדיוק מתי לקחת פאוזות קטנות ובונה אינספור רגעים של ציפייה מתוחה, גם אם רגעית, לפאנץ' - שתמיד בא בזמן. החיבור ההדוק של הומור עצמי חסר עכבות עם טכניקת הגשה יעילה, תפור למידותיו ועובד.
אז נכון, חלק מהבדיחות כבר שמעתם בדרך זו או אחרת, אבל אחרי הכל, לא באתם להרצאה על חיי ההוא מהחמישייה, באתם להעביר שעה בכיף. ואת זה נבון עושה בהצלחה רבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
