"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מתח במעמקי ים

"הכריש" של מישקה בן-דוד הוא דיסטופיה מעוררת חלחלה, שכוחה גדול דווקא משום שהמציאות המתוארת בה כל כך קרובה אלינו

,עודכן
צילום: א. שני // מישקה בן-דוד

פותחים תיק:זה קורה עוד מעט, ב-2022. ממנהרה שפִתחה מגיע לקיבוץ כפר עזה פורצים אנשי חמאס ומשתלטים על הקיבוץ, הורגים את הגברים ולוקחים את הנשים והילדים כבני ערובה. תוך זמן קצר צועדים אלפי עזתים, ואולי רבבות צפונה, אל תוך שטח ישראל, בשטף שאי אפשר לעוצרו אלא באמצעות טבח המוני. במהלך אירועים שנראה הגיוני לחלוטין פורצת עד מהרה מלחמה כוללת על כל גבולותיה של ישראל, כשהמצרים שבים אל דרך הפלישה שלהם מ-1948, והחיזבאללה מתקדם אל הגליל. לנשיא האמריקני (שדומה לא מעט לטראמפ) נמאס מאתנו. הרוסים ניצבים בגלוי לצד הערבים. התרחיש הנורא ביותר של מדינת ישראל מתממש. בשל תהליך שלום שנמצא בעיצומו, ישראל מתפרקת מהנשק האסטרטגי שלה, אלא שיש לה עדיין קלף אחד: צוללת חדישה, חמושה בטילים גרעיניים, שבנייתה נסתיימה זה עתה, עושה את דרכה מקיל שבגרמניה אל חופי הארץ. זו הכריש, עליה מפקד אל"ם ירון גל.

גבולות הז'אנר:כריש" הוא דיסטופיה מעוררת חלחלה שכוחה גדול דווקא משום שהמציאות המתוארת בה כל כך קרובה אלינו. מישקה בן דוד, שמאחוריו כמה וכמה מותחני ריגול על רקע אקטואלי (כמו "אהבה אסורה בסט. פטרבורג") היה בכיר במוסד, ואין ספק שניסיונו המבצעי תרם לא מעט להבנת המַטֵריה. בשל כך הקפיד בהקדמה לפרט עד כמה הסיפור דמיוני, עד כמה היכולת הגרעינית של ישראל אינה מוכרת לו ועד כמה הצוללת, גיבורת הספר, לא קיימת במציאות. אבל המציאות פורצת מכל דף בספר. בימים בהם "פרשת הצוללות" היא לחם חוקו של כל קורא עיתונים בישראל תורם הספר לא מעט להבנת תפקידה האפשרי של צוללת (בדיונית) שכזו בסיטואציה בה עומדת ישראל כשגבה אל הקיר. כדי שלא לחטוא בספוילרים לא נפרט יותר, אבל אין ספק מהקריאה מה דעתו של המחבר על המציאות המזרח תיכונית ועל הפתרונות לה.

מדד המתח:ההשוואה ל"מרדף אחר אוקטובר האדום" לטום קלנסי היא בלתי נמנעת, והמתח שם וכאן מונח על כתפיה של הצוללת: כלי אדיר, רב און, אך גם מסוכן למפעיליו; הקלאוסטרופוביה השוררת בבטנה – ובמעמקי האוקיינוס – מחדדת את התכונות האישיות של כל המעורבים ואת הדילמות איתן הם מתמודדים, במיוחד במציאות קשה שכזו, המתחוללת בארץ, ומובילה אותם להחלטות ולמעשים קיצוניים. רמת המתח במעמקי הים אדירה, ומצאתי את עצמי הופך דפים במהירות מסחררת.

השורה התחתונה:מותחן שאינו לוקח שבויים. רק נקווה שהוא לא יהפוך לכותרות בעיתוני המחר.

הכריש / מישקה בן־דוד; תכלת, 438 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר