חוק ההמלצות: להילחם בשחיתות - בהגינות

טוב עשה ראש הממשלה כשביקש להחריג את עניינו מחוק ההמלצות. טוב יותר היה אילו כל נושא חוק ההמלצות לא היה מגיע לכנסת בעיתוי הנוכחי.

לחברי הכנסת שקידמו את הצעת החוק היה ברור כשמש בצהריים שהיא תיתפס כעניין פרסונלי מובהק שנועד לסייע לראש הממשלה. בעיתוי שבו ההצעה עלתה היה מובן שאיש לא יעסוק בהיבטים העקרוניים, למרות שיש טיעונים טובים לשכנע שהמלצות המשטרה מיותרות, בעיקר בתיקים שיש בהם ליווי צמוד של הפרקליטות. מצער שלצורך קידום הצעת החוק הפעילו לחץ משמעותי על ראשי מפלגות הקואליציה, והודעת ראש הממשלה מאתמול מציגה אותם באור עגום. מי שמצפה לשיתוף פעולה מצד חברים בקואליציה חייב להיות רגיש גם לכבודם.

יש לקוות שהצעת חוק ההמלצות תרד מהר מאוד מסדר היום, ואנרגיות החקיקה בכנסת ינותבו לנושאים עקרוניים ומהותיים, כמו חוק הלאום, הסדרת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ותקציב המדינה על היבטיו הביטחוניים והחברתיים.

רבים מאוד בישראל מקווים שאכן ראש הממשלה צודק ש"אין כלום כי לא היה כלום", ויתאפשר לו להמשיך להוביל את מדינת ישראל להישגים חשובים בשנת ה־70 לייסודה. עם זאת, אני מציע לא להיתמם ולהתכחש לרעשי הרקע שגרמו להעלאת ההצעה. במדינת ישראל מתנהלת כבר כמה שנים מערכה כבדה, מתוזמנת ומתוזמרת, בעיקר בתקשורת, שכל מטרתה להפיל את ראש הממשלה מבלי צורך בפתקי הבוחר. למערכה גויסו עיתונאים שמבוקר עד לילה מלבים את תיקי החקירות; אחד הבקיאים ביותר בהתנהלות מושחתת גויס להוביל את הפגנות הרחוב; ניצבי משטרה בעבר ופוליטיקאים בהווה מספקים פרשנות כאילו אובייקטיבית על הדלפות מהחקירות; מחפשי נקמה הפכו להיות דוברים מרכזיים בהפגנות - וכעת נעשה ניסיון לשחזר את המחאה החברתית.

טהרנים מתחסדים מטיפים מוסר לאחר שניצלו בחסות זכות השתיקה, והמאתרגים המובהקים ביותר בתקשורת הישראלית עדיין משמשים מטהרי מצפון.

אין לי ספק שהאווירה הציבורית משפיעה על המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. רק פתי יאמין שאפשר להינתק מרוח התקשורת והעוינות שהיא מקדמת ללא הרף. מזלה של המדינה שמספר התמימים בה הלך והתמעט במהלך השנים.

המאבק בשחיתות חיוני ואפילו קיומי. הגיע הזמן שאזרחי ישראל, גם בשמאל וגם בימין, יפנימו שהגיע הזמן לסיים את מארת הגלות שהכריחה אותנו לנהוג בניגוד לישרות הבסיסית על מנת לשרוד. אולם כדי שהמאבק יוכתר בהצלחה, יש לנהל אותו ביושרה והגינות, בלי גלגול עיניים, בלי צביעות ובעיקר בלי פוליטיקה מכוערת.

מי שמאבקו מלווה בעקמומיות לשם שמיים לעולם לא יצליח בו.