שליח "ישראל היום" במסע בסודאן: ישראל זו כבר לא מילה גסה

סמוך לארבע וחצי אחה"צ, הרחוב המסחרי הסואן מתרוקן כמעט לחלוטין מתנועה. מהחנויות ומהמשרדים מוציאים שטיחים ופורשים אותם על סוג של מדרכות. גברים בני גילים שונים עוזבים את מקומות עבודתם וממהרים להגיע. דלתות בתי העסק נשארות פתוחות, אף שהבעלים עזבו והצטרפו לקהל הנאסף ונערך לתפילת המע'רב - הערבית.

המכוניות הספורות שנהגיהן אינם נעצרים כדי להתפלל נוסעות באיטיות, כדי לא להפריע למתפללים. קולות הקוראים לתפילה מתמזגים עם קולות המואזינים במסגדים הרבים שמסביב.

ברוכים הבאים לחרטום, בירתה של סודאן, אחת המדינות האסלאמיות הקיצוניות ביותר, שבה מונהגים חוקי השריעה כבר עשרות שנים. רשמית. "בדיעבד", אומר לי מקומי, "לא רק שלא תראה הוצאות להורג פומביות או קטיעת איברים של גנבים, עשויים להזמין אותך למסיבה שבה גברים ונשים ירקדו יחדיו. ברחובות אמנם לא תראה בני ובנות שני המינים, שאינם נשואים, הולכים יד ביד. אבל, מדיניות הקיצוניות הדתית נחלשה בשנים האחרונות באופן משמעותי".

לא מדובר רק בקיצוניות הדתית. שמה של חרטום יצא לפניה כבירת ההתנגדות לציונות ולישראל. בסוף אוגוסט 1967, שבועות ספורים בלבד לאחר ניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים, כונסה בח'רטום פסגה ערבית ביוזמתו של נשיא מצרים דאז, גמאל עבד אל־נאצר, וגיבשה את עקרונות מדיניות הסירוב שהנחו את גישת רוב רובו של העולם הערבי לישראל במשך עשרות שנים: לא להכרה בישראל, לא למו"מ עם ישראל, לא לשלום עם ישראל - מדיניות שכונתה בקצרה "שלושת הלאווים" ודחתה כל קשר אפשרי עם מדינת היהודים.

סודאן שימשה עד לאחרונה מסדרון הברחת נשק מאיראן לחמאס ולג'יהאד האסלאמי והופצצה בשל כך כמה פעמים על ידי חיל האוויר הישראלי, לפי מקורות זרים. שמה של סודאן מככב ב"רשימה השחורה" של המדינות התומכות בטרור. אוסאמה בן לאדן, אבו נידאל וקרלוס "התן" - הטרוריסט הנודע שהטיל בשנות ה־70 וה־80 את חיתתו על העולם המערבי - קיבלו כאן מקלט. כל הארגונים האסלאמיים הקיצוניים ביותר נהגו להתכנס בחרטום, כדי לתאם את מאבקם בישראל ובמערב. והנה, בחודשים האחרונים מתנהל בסודאן, בהשראת הממשלה המרכזית, דיון ציבורי פתוח על נורמליזציה עם ישראל, ואיש אינו מוחה או מעלה באש את הגרסה הסודנית של קיוסק העיתונים.

נחתתי בסודאן ימים ספורים לאחר שהממשל האמריקני החליט על צעד דרמטי למדי, שלא זכה לתשומת לב עולמית: הסרת חלק מהסנקציות הכלכליות שהוטלו על סודאן ב־1997 וחנקו במשך 20 שנה את כלכלתה של המדינה הערבית־מוסלמית. הסודאנים אומרים שהסרת שמה של סודאן מרשימת המדינות התומכות בטרור היא עניין של ימים. סודאן כבר הוסרה מרשימת המדינות המוסלמיות שאזרחיהן לא מורשים להיכנס לארה"ב. "ישראל", אומרים לי חלק מבני שיחי בהערכה, "סייעה לשינוי העמדה האמריקנית". אחרים מבליטים את התנגדותם לכל פיוס עם ישראל וטוענים שממשלת סודאן הסכימה לעסקה שתפגע בזכויות הפלשתינים: הסרת הסנקציות תמורת הכרה בישראל. עצם הוויכוח על הנושא מראה ששינוי עמוק מתחולל במזרח התיכון. "שלושת הלאווים" כבר אינם קונצנזוס.