חלון הזדמנויות ליצוא הטכנולוגיה הפיננסית של ישראל

בעשורים האחרונים יש לנו, הישראלים, נטייה לחשוב על עצמנו כעל אנשי העולם הגדול מבחינה כלכלית. ישראל היא הרי אומת הסטארטאפ. אנחנו מייבאים מכל העולם ומייצאים לכל העולם, שחקן ככל השחקנים על מפת הסחר הגלובלית. רק שהמציאות קצת אחרת.

בדירוג הפתיחות של מדינות ה־OECD, ישראל נמצאת במקום ה־22 - הרבה מתחת למדינות דומות לנו בגודל האוכלוסייה כמו שווייץ, צ'כיה, בלגיה ואף קטנות מאתנו כמו דנמרק, אירלנד ולוקסמבורג. מדד הפתיחות בוחן מה שיעור הייבוא והייצוא מהתוצר. ככל ששיעור זה גדול יותר כך למדינה יש יכולת להתמקד בענפים שבהם יש לה יתרון יחסי ולייבא בזול מוצרים בהם למדינות אחרות יש יתרון יחסי. יש מתאם גבוה בין פתיחות לבין רמת החיים של מדינה נתונה.

בעוד שבפתיחות לסחר חוץ אנחנו הרחק מאחור, דווקא בריכוזיות היצוא אנחנו מובילים. מקום שלישי ב־OECD בריכוזיות יצוא הסחורות לפי יעדים. זה לא מדד שטוב להוביל בו. 30% מיצוא הסחורות מגיע לארה"ב ולזה יש להוסיף את יצוא הרכיבים האלקטרונים של אינטל, שאמנם נשלח למזרח הרחוק אך שם מורכב למוצרים שנמכרים בעיקר לארה"ב. חלק גדול מיתרת הייבוא מגיע למדינות אירופה ורק חלק זעיר מגיע באמת לסין, הודו, דרום אמריקה ויפן.

המשמעות היא שכשמתרחש משבר בארה"ב ובאירופה, כמו משבר הסאב־פריים הגדול של 2008, היצוא הישראלי מושפע באופן מידי. אין פיזור סיכונים ואין יכולת להפנות משאבי יצוא למדינות אחרות.

הרפורמה במערכת הפיננסית הסינית מגיע לאחר רפורמות רבות שנועדו לפתוח את סין להשקעות זרות, כחלק מהמחויבויות שלקחה על עצמה כשהצטרפה לארגון הסחר העולמי (WTO) בשנת 2001. מאז הפכה סין לכוח רב עוצמה בסחר העולמי. סין היא היצואנית הגדולה בעולם והיבואנית השנייה בגודלה בעולם. למרות זאת כמעט כל היבוא הסיני מישראל הוא של שבבים מאינטל ואשלג מכי"ל.

כדי להעלות את רמת החיים, להוריד את יוקר המחיה ולשפר את היציבות הכלכלית ישראל צריכה להעלות הילוך בפתיחות לסחר העולמי. לא לפחד לסגור תעשיות שאין לנו בהן יתרון יחסי ולנצל את היתרונות שלנו כדי לייצא לכל העולם ולא רק לארה"ב. ישראל נחשבת כוח עולה בתחום הפינטק - הייטק פיננסי. הפתיחות החדשה של סין ליבוא שירותים פיננסים זו בדיוק ההזדמנות שאנחנו צריכים.

הכותב הוא חוקר במחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר־אילן