"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

משבט המנשה לפסגת המצדה: בני הדודים סיימו מסע כומתה

אחרי מסע של ‭ 40‬ק"מ קיבלו השניים את כומתת הנח"ל • הראל עלה מהודו ובן דודו אברהם נולד כאן • הראל: "יש שחולמים לטוס להודו אחרי הצבא - אבל אני חלמתי לעלות מהודו ולהתגייס לצבא"

,עודכן
הראל ואברהם בטקס הסיום. "דאווה עצומה" // צילום: דובר צה"ל // הראל ואברהם בטקס הסיום. "גאווה עצומה" // צילום: דובר צה"ל

שמונה חודשים מאתגרים של הכשרה הסתיימו בשבוע שעבר עבור לוחמי חטיבת הנח"ל, במסע מפרך אל פסגת המצדה ובטקס מרגש באנדרטת חטיבת הנח"ל, שבמהלכו קיבלו הלוחמים את הכומתה הירוקה המיוחלת.

בין מסיימי ההכשרה היו סמל הראל פלטואל ובן דודו רב"ט אברהם ג'ין, שניהם בני שבט המנשה שעלה מהודו. הם התגייסו יחדיו לחטיבת הנח"ל ועברו את מסלול ההכשרה זה לצד זה - הראל בגדוד ‭ 932‬ואברהם בגדוד הסיור של החטיבה. הראל עלה ארצה ממיזוראם שבהודו לפני כשלוש שנים, בעוד אברהם נולד בארץ לאחר שהוריו כבר עלו. בני המשפחה הגיעו נרגשים לטקס קבלת הכומתה של השניים.

לשני בני הדודים היה ברור כבר מגיל צעיר כי ישרתו בחיל קרבי. הראל: "עליתי לארץ בשנת ‭ ,2014‬ וכבר מילדותי ידעתי שאני אעלה לארץ ואשרת בצה"ל כלוחם. אני מרגיש שייכות למקום הזה כפי שלא הרגשתי בשום יבשת אחרת". אברהם מוסיף: "אני מרגיש שהדרך הכי טובה לתרום בחזרה למדינת ישראל היא להתגייס לצה"ל".

העתיד, במייל שלכם

הירשמו עכשיו לניוזלטר טכנולוגיה, מדע וסביבה של היום

את הכומתה הירוקה הם קיבלו לאחר מסע כומתה ארוך שנמשך כ־‭40‬ ק"מ מבסיס הנח"ל אל פסגת המצדה. הראל: "ההתרגשות של המסע ליוותה אותי כבר מתחילת ההתארגנות - הכנת הציוד, צביעת הפנים, התדריך המבצעי עם כל החברים לפלוגה והצעדים הראשונים במסע המאתגר. עם כל קילומטר שעבר ידעתי שאני מתקרב אל הכומתה הירוקה והשרירים כאילו הלכו מעצמם לעבר המטרה הגדולה".

אברהם: "המסע היה ארוך ומפרך. צעדנו מבסיס האימונים החטיבתי הסמוך לערד ועד למצדה. הלכנו כל הלילה והגענו עם הזריחה. כשראיתי מרחוק את הדגלים הירוקים של החטיבה בפסגת המצדה, הרגשתי שהמאמץ היה שווה".

את הגאווה שהם חווים בעודם לובשים את מדי צה"ל, קשה לפספס. "יש אנשים שחולמים לטוס להודו אחרי הצבא", אומר הראל, "אבל אני חלמתי לעלות מהודו ולהתגייס לצבא. בהתחלה התגייסתי לקורס עברית במחוו"ה אלון, הלכתי לקצין מיון ושובצתי כשקמיסט. רציתי להיות לוחם, ידעתי שעל זה חלמתי מגיל קטן והתעקשתי לעבור לתפקיד קרבי. הכומתה הירוקה שקיבלתי היא ההוכחה שהצלחתי להשיג את המטרה שלי".

גם אברהם מתקשה להסתיר את ההתרגשות. "זאת גאווה עצומה וגם המשפחה מאוד גאה בנו. להיות לוחם זה הכי ישראלי, התחושה היא שבחטיבת הנח"ל יש מקום לכל מי שרוצה לתרום למדינה ולהיות לוחם אמיתי. מסלול ההכשרה העמיד בפניי אתגרים רבים, אבל ידעתי שהראל ואני עוברים את החוויה הזו יחד", סיכם בחיוך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר