מה, כבר נגמר? הפועל ירושלים עלתה אתמול למשחק מול גלאטסראיי כשהיא יודעת שהפסד מחסל כמעט סופית את סיכוייה להעפיל לשלב הבא, וזה בדיוק מה שקרה: הפסד 91:81 בארנה, שמפוצץ את בלון היורוקאפ כל כך מוקדם ומהר מהצפוי.
מחלקת האקסים במשחק היתה עמוסה במיוחד. בצד הטורקי סקוטי הופסון (בעונה שעברה בנהריה), ג'ורדן טיילור (אשתקד בחולון) וריצ'רד הנדריקס (לשעבר במכבי ת"א), ובירושלים אוסטין דיי, שרשם עונה לא רעה בגלא בשנה שעברה. אף אחד מהמשתתפים במשחק הכיסאות לא בלט יתר על המידה. גם קיילין לוקאס, שנחת רק לפני שלושה ימים וערך שני אימונים עם חבריו החדשים, לא הותיר רושם מיוחד ב־3 דקות שקיבל במשחק הבכורה שלו.
הרבה דובר על חדר ההלבשה הירושלמי, ועל כך שסיר הלחץ בבירה נרגע מעט אחרי הניצחונות באיטליה ועל הפועל אילת בתחילת השבוע, אך בעיקר מאז שחרורו של קרטיס ג'רלס, שאותת לשחקנים שקציקאריס כאן כדי להישאר. ברבע הראשון השחקנים החזירו עטרה ליושנה במובן השלילי, ושוב הציגו הגנה רכה והתקפה לא קיימת, עם 13 נקודות ברבע לעומת 29 של הטורקים.
ברבע השני האדומים התאפסו על עצמם עם דקות טובות והפרש שהצטמצם ל־4 בלבד, אך כמעט כל ריצה נקטעה על ידי סלים קלים מדי של הטורקים, כולל דאנק על הבאזר שקבע 40:48 לאורחים במחצית.
בואו נדבר קצת על סטרטוס פרפרוגלו. הוא בא על תקן אלוף יורוליג, קוצר תארים ועתיר ניסיון - אבל בפועל אנחנו מקבלים שחקן שבע, אנמי מאוד, שבקושי תורם בהתקפה ונותן הופעות סתמיות בהגנה. עמדה 3 בכדורסל המודרני אמורה לספק כוח אש, חדות וורסטיליות, והיווני לא נותן תפוקה ראויה כמעט בשום קטגוריה. לזה צריך להוסיף את העובדה שירושלים שאחרי ג'רלס פשוט נראית נטולת עוקץ בהתקפה.
ברבע השלישי ירושלים המשיכה לרדוף אחרי הזנב של עצמה, וגלא המשיכה לשמור על מרחק ביטחון של 6־8 נקודות. שוב קיבלנו התקפות ירושלמיות חיוורות, ושוב האדומים לא הצליחו לייצר מומנטום, בדרך לאוברדרפט 67:61 בסוף הרבע. מרווח הבטחון הזה של הטורקים נשמר עד סוף המשחק.
כשאתה מאפשר כל כך הרבה שלשות באחוזים כל כך גבוהים - אתה מפסיד. כשאתה לא מצליח לייצר עצירה אחרי פוזשן התקפי טוב - אתה מפסיד. כשאתה מעביר משחק שלם במחשבה שההפרש ייסגר מעצמו ויהיה בסדר - אתה מפסיד. וכשאתה מכריז שהמטרה היא היורוקאפ, ואחרי חמישה משחקים נמצא עם רגל וחצי מחוץ לעסק - זה כבר אומר שנכשלת, ובגדול.
ובסיום? האוהדים לא דרשו את ראשו של המאמן. קצת שרקו בוז לשחקנים, אבל בעיקר ביקשו רק שם אחד: אמארה סטודמאייר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
