הטעות בביטוח הלאומי: בשל ניתוק מהפיקוח הממשלתי

הביטוח הלאומי הודה שלשום בהפסד של 600 מיליון שקלים בעקבות טעות ניהולית. מדובר בכשל במכרז המחשוב של המוסד, שהסב נזק עצום לכספי הציבור מתוך עודף העצמאות של המוסד. בגלל העצמאות הזו, רשות התקשוב הממשלתית, הגורם המקצועי והמיומן בתחום, לא פיקח על הפרויקט.

הבט"ל מנוהל כגוף עצמאי בידי המבוטחים, כלומר הפועלים. כלשונו של גיורא לוטן, המנכ"ל הראשון של הבט"ל: "השאיפה לניהול עצמי של המוסד על ידי המבוטחים, במסגרת המבטיחה דמוקרטיה ופיקוח על עסקי המוסד על ידי המבוטחים עצמם, וכך חזקה עליהם שישגיחו על ניהול ללא בזבוז וימנעו שימוש לרעה בגמלאות הביטוח".

החזון של לוטן לא עמד במבחן המציאות. כך למשל, בשנים 1998-2013, לא התבצעה אף לא בדיקה אקטוארית אחת. בדיקה אקטוארית היא בחינה של התחייבויותיה העתידיות של חברת ביטוח כלפי מבוטחיה, תוך התחשבות בשינויים דמוגרפיים כמו עלייה בתוחלת החיים. בשפה פשוטה, בחינה של כמות הכסף שייגבה מול כמות הכסף שישולם בעתיד הנראה לעין. המוסד, המפוקח לכאורה על ידי מבוטחיו, לא חשב שיש בכך צורך.

ביולי 2013, כששר האוצר יובל שטייניץ הכריח את המוסד לבצע את הבדיקה, התגלה בור עצום. לפי הנתונים העדכניים, בשנת 2045 הכסף העודף בקופת הבט"ל ייגמר, המוסד ייכנס לגירעון ולא יוכל לשלם קצבאות למבוטחים. גם השימוש במונחים "ביטוח" ו"מבוטחים" מטעה. בניגוד לשמו ובניגוד למטרות שהוגדרו לו כשהוקם, הבט"ל לא מתנהל כחברת ביטוח. ביטוח פרטי גובה ממבוטחיו פרמיה שגובהה נקבע כפונקציה של הסיכון לתרחיש ביטוחי ושל הסכום הצפוי כשתרחיש כזה מתקיים. כך חברת ביטוח יכולה לשמור על תקציב סגור שבו סך הכסף שנכנס שווה לסך הכסף שיוצא. אולם דמי הבט"ל לא מחושבים כפרמיה, אלא כמס רווחה. גובה המס הזה נקבע לפי המשכורת ולא לפי פוטנציאל הסיכון. אנשים רבים שמעולם לא שילמו דמי בט"ל זכאים לקצבאות גבוהות.

הקצבאות עצמן אינן באמת תקבולי ביטוח. אין שום "אירוע ביטוחי" בהעברת קצבאות לשכבות חלשות וב"חלוקה צודקת יותר של ההכנסה הלאומית", כפי שמעיד על עצמו המוסד. כשהן ניתנות לאנשים הנכונים ובדרך הנכונה הן יכולות להיחשב כצדקה, ערך חשוב למדינה היהודית, אך לא כביטוח. אם ממילא הכנסת היא זו שמחליטה על גובה דמי בט"ל, על האופן שבו יחושבו ועל מי הם יחולו, אז למה בעצם לא מדברים על מס ועל פעולות רווחה? ממילא המשמעות היחידה של הגירעון האקטוארי של הבט"ל היא שבמוקדם או במאוחר תקציבו ימומן על ידי המדינה. ממילא הכנסת היא זו שמחליטה מי יקבל קצבה ומה יהיה גובהה, וממילא - המציאות מוכיחה פעם אחר פעם שלבט"ל אין יכולת להתנהל עצמאית בצורה טובה.

אז יש רק שתי אפשרויות: או להכפיף את תקציב הבט"ל באופן מלא למשרד האוצר, לבטל את ההפרדה המלאכותית מתקציב הממשלה ולבטל את עצמאותו, או לבצע רפורמה מקיפה שתשאיר בבט"ל רק אלמנטים בטוחיים, כאלה שאי אפשר לבטח באופן פרטי, ואת כל שאר התפקידים להעביר אחר כבוד לאחריות משרד הרווחה.

הכותב הוא חוקר במחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר־אילן