האם שיטת המיסוי צודקת?

מסים היא סוגיה כלכלית-חברתית כבדת משקל. בכלכלה היא נחשבת לסוגיית מפתח בתחום הפיסקאלי, שנמצא באחריות הממשלה, בעיקר האוצר, להבדיל מסוגיות מוניטריות הקשורות בכמות הכסף ובמחירו ונמצאות באחריות הבנק המרכזי.

מובן מאליו שהמיסים נועדו לאפשר למדינה לתפקד – לבנות מערכת משפט, רשויות אכיפה, צבא, תשתיות ועוד. אך ברבות הימים למיסים תפקידים חברתיים הנודעים כ"צדק חברתי".

פרופ' יורם מישר כותב בספרו "רעיון השוויון מעזרא ועד ניטשה" (בהוצאת כרמל), שמימי קדם ועד היום המכנה המשותף להגדרת "צדק" בהקשר החברתי הוא לקיחת כסף מהעשירים והעברתם לעניים. זהו בסיס הרעיון של מס פרוגרסיבי – מס ששיעוריו עולים ככל שההכנסה גדולה יותר.

בשנים האחרונות החלו לתהות במדינות רבות על הצדק שבמס הפרוגרסיבי, שלמעשה מטיל קנס על מצליחנים, במקום לעודד אותם. ומלבד זאת בעידן הנוכחי בעלי משכורות גבוהות תרים בין מדינות לפי מדיניות המס שלהן וקובעים את מקום מגוריהם בהתאם. כך למשל, בצרפת הניסיון למסות במס בשיעור של 75% את ההכנסות השוליות הגבוהות מאוד, לא צלח.

המסים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות – מס ישיר, שבעיקרו הוא מס ההכנסה (כ־85% מסך המסים הישירים) ומס עקיף שברובו הוא המע"מ (67% מסך המיסים העקיפים). מס עקיף משמעותי נוסף הוא המס על הדלק, הבלו, המהווה כ־15% מסך המיסים העקיפים.

בחלוקת נטל המס בין העשירונים יש בישראל בעיה חריפה במיוחד במיסים העשירים: יותר מ־80% מהמיסים הישירים משולמים על ידי 20% מהאוכלוסייה. בפדיון המיסים העקיפים השונות הזו קטנה יותר, כך שארבעת העשירונים העליונים מהווים כ־55% מסך גביית המע"מ בעוד ארבעת העשירונים התחתונים משלמים 25% ממנו.