בכפ"ס כבר שכחו מתי ראו את האצטדיון המכוער בארץ, שבמקרה יושב להם בעיר, מלא כמו הערב. זו היתה טבילת האש הרצינית הראשונה של הבעלים, יצחק שום, בניצוח על ניהול אירוע בסדר גודל כזה. כמאמן הוא היה במעמדים גדולים בהרבה, אבל כבעל בית זו הבכורה.
והיא עברה בהצלחה, עם יציעים מלאים בקהל שאת רובו לא רואים במחזורי הלאומית הרגילים. הטרמפיסטים קמו מהספות.
בשעות אחר הצהריים רחוב ויצמן נראה פקוק ומנומנם כמו בכל יום חמישי. כפ"ס אמנם מלאה בחובבי הקבוצה, אבל כאלה שלא יטרחו להגיע אלא אם כן יבטיחו להם ניצחון. חלקם גם יכעסו על הילדים שגררו אותם בחזרה ליציע במקרה של הפסד או 0:0 מתסכל, כאילו הם החמיצו מול אריק ינקו.
לפני המשחק נערך טקס לאלי יאני, אחד שטעון ברור איך עדיין לא קיבל רחוב על שמו בעיר. זו כנראה היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי שליאני נגמרו המילים. מי שזכה באליפות עם שני המועדונים ששיחקו אתמול נחשב אצל הירוקים לשני רק לשום, ובנשימה אחת עם שאר גדולי העבר.
הפועל ת"א הגיעה עם מאמן חדש, קובי רפואה, שהחליף את מוטי איווניר, שייזכר בעיקר כאלבום מהלך של קעקועים שהפסיד בנשר ולא ניצח את חדרה.
רפואה רשם "וי" ראשון על הקווים אחרי 48 שניות, כשהאדומים ניצלו את החולמנות של המארחים, שהספיקו לגעת בכדור רק בשריקת הפתיחה בעיגול האמצע. האדומים חטפו את הכדור, השיגו קרן שבסופה כבש ג'וזף גנדה, שבעט חזק והכניע את ניקיטה חייקין בעזרתו של מגן כפ"ס, מיקי יאזו.
באנו, כבשנו, סגרנו, הלכנו
חוץ מהגול, לאורחים לא היה יותר מדי מה למכור, אבל המחמאות צריכות להישלח לעמידה הטקטית בהגנה. בתוספת החמצות גדולות של שחקניו של מסאי דגו, הפועל ירדה למחצית ביתרון שהיא הכי אוהבת.
רפואה למד מצוין איך לעצור את צמד המפציצים של כפ"ס, רועי זיקרי ופיטר נוורה, שקיבלו שמירות כפולות ואגרסיביות. זה לא תמיד היה יפה לעין, אבל יעיל בהחלט. באנו, כבשנו, סגרנו, הלכנו, וסידרנו לכפ"ס הפסד בכורה העונה בלאומית.
שופט המשחק, גל לייבוביץ', היה עסוק בעיקר בשיחות על ספת הפסיכולוג עם שחקני הפועל ת"א והיה רחוק מלהצטיין. על הכבוד שהוא נתן לאדומים הוא ראוי לפחות לאיזו בונבוניירה מהם הבוקר לכבוד שבת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
