"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
הרשלנות של שב"ס הסתיימה בהתאבדות
אסיר שנידון ל-15 שנה, התאבד לאחר עשור • אביו טוען כי המדינה פעלה ברשלנות בכך שלא העבירה את המנוח לאשפוז
כלא "שאטה"| צילום: צילום: משה שי

הרשלנות של שב"ס הסתיימה בהתאבדות

אסיר שנידון ל-15 שנה, התאבד לאחר עשור • אביו טוען כי המדינה פעלה ברשלנות בכך שלא העבירה את המנוח לאשפוז

,עודכן

תביעת נזיקין הפותחת צוהר לרשלנות חמורה של שירות בתי הסוהר, שהסתיימה במעשה התאבדות, נחשפת בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי שופט בית משפט השלום בחיפה אפרים צ'יזיק.

המדובר באסיר שהורשע על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בשורה של עבירות חמורות כלפי קטינים ונגזרו עליו 15 שנות מאסר שאותן החל לרצות ביוני 1995 כאשר מלאו לו 30 שנה. התאבדותו של האסיר אירעה עשר שנים לאחר מכן - באפריל 2005 כאשר ריצה את עונשו בכלא "שאטה".

תביעת הרשלנות הוגשה על ידי אביו של המנוח. השופט החליט לחייב את המדינה בחלק קטן יחסית מרכיבי התביעה: 160 אלף שקלים בתוספת שכ"ט בשיעור 17.5 אחוזים; ואולם, מה שחשוב וראוי יותר להאיר בפסק הדין הוא את המחדל של הסוהרים שלא היטו אוזן קשבת לגורמים המקצועיים־רפואיים בבית הכלא.

האב טען כי המדינה פעלה ברשלנות בכך שלא העבירה את המנוח לאשפוז בבית חולים לחולי נפש והמשיכה להשאירו בין כותלי בית הסוהר כאסיר מן המניין. וזאת, למרות שברישומי שירות בתי הסוהר תועדו מספר רב של איומים לשלוח יד בנפשו לצד ניסיונות ליטול את חייו באמצעות שימוש בסכינים, בכדורים ובחבלים. המנוח התאבד בתלייה באמצעות שימוש בחבל, והמעשה בוצע בתוך תא המקלחת של בית הכלא. כחודשיים לפני התאבדותו של המנוח התקיים דיון במסגרת "ועדה להערכת סיכון אובדני" של צוות בית הסוהר, שבמהלכה נקבע כי המנוח יוגדר כ"אסיר במצוקה נפשית" המצוי תחת מעקב שוטף של העו"ס של בית הסוהר.

העו"ס של בית הסוהר, רב כלאי אורן זאודר, עדכן את בעלי התפקידים וכתב כי מדובר באסיר בעל סיכון אובדני שיש להשגיח עליו כל רבע שעה ולתת לו טיפול תרופתי בפיקוח חובש ו"איסור חפצים שעלול להשתמש בהם ולפגוע בעצמו".

המדינה טענה כי לא הוכח שמתקיים קשר סיבתי בין העונשים שהוטלו על המנוח לבין התאבדותו. כמו כן טענה המדינה, כי מול האפשרות למניעת התאבדותו של אסיר באמצעות השמתו בתא השגחה מבודד צריכה לעמוד לנגד בית המשפט גם זכותו של האסיר לחיות בחברת אסירים אחרים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו